۷ƙ|כנפי מציאות

18.

חתונה.

אני קטן. נער. חיי רק התחילו. והם לא זוהרים כלל. ואיני רואה אור בקצה האופק הרחב. שמצטמצם מול עיני מיום ליום. כשהייתי קטן. ידעתי דבר אחד. חתונה- זאת שמחה. זאת עוד נשמה. עוד חיות. זהו חיוך חלומי. שמועבר בין שני האנשים.

התמימות הזאת שזעקה לי בפנים. העושר היפה. השמלה הלבנה. החליפה השחורה. הריקודים. הצלמים. השבילים. או האולם. הצמחייה היפה או הקישוטים המגוונים. כל ההשקעה בשביל יום אחד מיוחד לשני אנשים שמתחברים לאחד.

חשבתי שאני. אמצע את אותה אחת. עם השנים הבנתי שלא יהיה אחת. הבנתי שיהיה אחד. אותו. וגם אם הוא היה ממין הנקבה עדיין זה היה הוא. אהבתי לחלום ולהעלות השערות על החתונה שאולי תהיה לי ואז לצחקק לכרית ולנפץ את הבועה המוזרה הזאת שלא קרובה למציאות כלל.

אבל-

לא חשבתי שהשליטה שלה תלך רחוק כל כך. לא חשבתי. אני מופתע עוד יותר מיום ליום.

לא חשבתי שתמצא בשבילי כלה ותחתן אותה איתי בכוח.

"חתונה???".

"רק לא צריך להתחיל לצעוק לי כאן, אוקיי?". לא. לא אוקיי. ממש לא!. ממתי?. מה?. אני ילד תיכון איזה חתונה?. "אתה תתחתן איתה וזה לא בא לוויכוח. תתמודד עם זה פשוט." כל החיים אני מתמודד. ובכלל לא פשוט. האם... באמת אין לי מילה כאן.

"אילו החיים שלי." אמרתי כל מילה לאט. מזועזע. מסתכל בה במבט הכי נוראי לעיניה. עד כמה היא יכולה להיות אנוכית?.

"אז תגיד תודה שסידרתי לך אותם על הצד הטוב ביותר." החיוך החושב שהוא עשה את הדבר הכי טוב. "דרך אגב תחשוב על זה. אולי ככה יצאו לך הרעיונות על כך שאתה אוהב בן. זה הרי מגוחך." הצחוק הזה. הדיבור המלטף ההוא שמלא בצביעות.

יום ההולדת שלי. עוד פחות מחודש. למה נזכרתי בזה?.  או...

זהו יום ההולדת השמונה עשרה שלי.

"ג'אנקוק".

הסתובבתי אל ג'ימין. איני מעכל עדיין. גם לאחר שבוע מה נחת עליי הפעם. "אני מצטער ג'אנקוק. אני יודע שאתה לא בעד הרעיון. אני כל כך מצטער". הוא ניחם אותי כאילו ידע שאין לי תקווה לסרב. הניחום שלו רק גרם לייאוש גדול יותר.

גוף אדם נתקע בתוכי. פלטתי מאנסטינקט 'אי..' חלוש וקיבלתי, "סליחה.." קר ומרוחק. הבטתי בעיניים מבולבלות בגבו של טאהיונג.

טאהיונג.

נכון. טאהיונג. למה הוא מתרחק ממני לאחרונה?. לא הוא אמר שלא אעזוב ואתעלם ממנו?. מה הוא עושה עכשיו?. הרגשתי כועס מעט. למה דווקא עכשיו הוא מתרחק. עשיתי משהו?. פגעתי בו?. הרי אני שם לב לא לפגוע בו. אין לי רצון בכך.  נו באמת, מה עובר עליו לעזאזל? אין לי עצבים גם לזה!