סודות.
הם שקרים. והם אמת. הם חסר והם שלם. והם גם אימון ופירוקו.
היו לי המון סודות. והרגשתי מיום ליום רע שאני מסתיר אותם מטאהיונג. יכולתי בקלילות לומר לעצמי שהוא מודע לסודותיי ואיני צריך לפתח את הנושא. אבל הכל היה רק חצי. מעט מין המעט ומה שטאהיונג ידע היה לא מספיק. היה דל. והיה שקר.
חשבתי על כך כשהבטתי במקלחת על הצלקות שעיטרו את ידיי. העברתי את ידי בעורי וחשבתי על הצלקת התחתונה שבי. ניסיתי לשטוף עם המים את הליכלוך שבי. במיוחד מישם. מהחלק התחתון. אך טאהיונג לא ידע שבחיים לא הצלחתי. ורציתי. ולא הצלחתי.
מיששתי את הבטן והרהרתי בבסיס השבועי של בחילותיי. הסבון עבר על ידיי. גרוני. והחזה הפועם שבי. חשבתי על הזיעה מחוסרת הריח שיש לי. אך קיומית. ידיי חפנו את שערות ראשי חשות בחשמל שעבר בהם. רציתי לספר לטאהיונג על עצמי. לגלות את הסודות. לבסס איתו אימון.
וראשי היה מחוסר שכל.
"אמא מכינה בוגי עם ראמיון טעים." הודיעה לי טאהיונג מחוץ לחדר. יודע שאם סגרתי אותו לא צריך להכנס. סמכתי עליו. ורציתי שיסמוך עליי. פתחתי את הדלת לאחר שהלבשתי מהר מכנס. מחייך למראהו. "אתה בא?". עיניו רפרפו על גופי, גורמים לי לכיווץ מבוכה. מיהרתי להנהן וליטול מהארון חולצה נוחה וגדולה.
לפתע הרגשתי אחיזה בידי. בלב פועם מלחץ הבחנתי במבטו הסוקר של טאהיונג על אורך ידי הפנימית. אצבעו נשלחה לעור המצולק מעט, עובר עליו בעדינות. "קיבלת סריטות קשות..." מלמל במבט חושד.
האם טאהיונג בכלל מודע לכך שאלו יכולות להיות לא רק סריטות? או שהוא פשוט מעדיף להדחיק את העובדה?..
הבטתי לעיניו מגלה אותם מושפלות ליד הבוגדת. ידעתי את האמת ועדיין לא הבנתי איך אפשר כך להכאיב לעצמך. ידעתי שלעולם לא אבין את רמת הכאב והעצב הפנימי שחווה. אבל גם ידעתי שלמרות זאת אשאר לצידו. גם אם בעבר עשה טעויות.
"מי מתוקה ג'יני?".
אתה טיפשון.
בצהריים אני מביט בו. שוכב על המיטה כשג'ין ג'ו בידיו. זוהרת ומחייכת. בריאה. פנינה.
"טאהיונג..." אני לוחש בשקט. הוא מביט בי. אני לוקח תמונה נוספת. הוא והיא. פנינים בעיניים היפות שלהם. גנים משותפים. אני מחייך לתמונה ומתיישב לידו. "היא בסדר?".
הוא מחייך. "לגמרי. הטיפול הצליח מעל ומעבר." והשמחה שלו גם היא. מעל ומעבר. אני רואה לפתע היסוס בעיניים שלו. כביכול והא רוצה לומר לי משהו שלא קשור כרגע למצב. ולנושא עליו אנו מדברים.
"תביאו לי את הקטנטונת, היא צריכה לאכול." נכנסת לחדר לפתע אחותו. אוחזת באוצר הקטן והבריא. כמעט עשרים קילו. שיגדל מהר.
YOU ARE READING
۷ƙ|כנפי מציאות
Любовные романы"המציאות עולה על כל דמיון". [עונה 2.] וללמוד זה חבל. והאם זה כדאי, ואפשרי, ובכלל? הפכתי עולם שלם בשבילי וזה עוד היה קל. ובשבילך עוררתי סערות וימים אל על. ויבשות נותבו לחלל. לא ידעתי לראות ולמצוא. תהיתי בחושך. בתוהו. בכלום. אתה היית נקודה שהאירה. שעז...
