מלך המאפיה

הכל הולך כמתוכנן... או שלא?

לאו-

"איזבלה את לא מוציאה מילה אחת מהפה הגדול שלך, שמעת?" אמרתי מזהיר את בלה מכיוון שאני כבר יודע שיש לך פה גדול. היא הנהנה בראשה, מוזר. "אחריך" אמרה בלה שהתעקשה שאכנס אל משרדו של אבי ראשון "שלום כריסטיאן" קראתי לאבי בשמו והוא הנהן בראשו "לאונרדו" אמר אבי ולחץ את ידי "מה מביא אותך אליי אחרי חמש שנים?" שאל אבי בשטניות "אני צריך טובה" מילמלתי ואבי התקרב אל עבר בלה, היא נרתעה "תיקח חמש צעדים אחורה כריס, אתה לא רוצה להסתבך איתי." הזהרתי את אבי והוא נסוג בחזרה למקומו "יש לך שתי קטנות להסביר לי למה אתה פה." אמר אבי והסתכל עליי בציפייה "אני צריך שתעזור לי עם רובי" אמרתי ואבי הסתכל עליי מבולבל "ומה איתה? למה היא פה?" שאל אבי והצביע על בלה "איזבלה רוסו, מצלצל לך מוכר?"  אבי בחן את בלה "קוזה נוסטרה הא?" שאל אבי והיא הנהנה בראשה בפחד "למה באת ביחד עם הבן שלי?" שאל אבי את בלה "אני... אני" היא גימגמה, תפסתי ברגלה הקופצת והיא הסתכלה עליי במבט חרד "אני והבן שלך צריכים להתחתן. אחי מריאנו והבן הבכור שלך למשפחה גארסיה רוצים לחבר את המאפיות בעזרת יורש שנביא." אמרה בלה בקול רועד. מה יש לה? "ואיפה אני נכנס?" שאל אבי "אתה תגיד לרובי שירד מזה. שנינו יודעים שהוא רועד מפחד ממך." אמרתי והוא הנהן בראשו "לא" אמר אבי והסתכלתי עליו במבט מבולבל "לא? למה לעזאזל לא?" שאלתי חמום מוח "תוריד את הטונים שלך לאונרדו" אמר אבי אבל זה לא הזיז לי "אתה מוכן להסביר לי למה אתה לא מסכים?" שאלתי וקמתי מכסאי במהירות "לאו" קראה בלה בשקט "אל תנסי להרגיע אותי חתיכת נסיכת מאפיה מזוינת" בלה הסתכלה עליי בפרצוף מאוכזב, ובצדק. לעזאזל איתי. "תסלח לי מר גארסיה אבל הבן שלך הוא חתיכת אידיוט." אמרה בלה ויצאה מהמשרד במהירות "בלה חכי" אמרתי וניסיתי להגיע אליה, אך היא נעזרה בפתאומיות. "אני לא יודעת אם ההורים הדפוקים שלך אי פעם לימדו אותך איך לדבר לאישה, אבל אולי הגיע הזמן שתקבל שיעור או שתיים. אתה לעולם, אבל לעולם לא תדבר אליי ככה, מובן?" אמרה בלה אדומה כולה והנהנתי בראשי בחרטה. "הולכים או מה?" שאלה בלה בגלגול עיניים "הולכים" ספק עניתי ספק ביצעתי.

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

בלה-

"יש לי אח כזה דפוק!" קראה קלייר לאחר ששמעה מה קרה כשהיינו בפגישה. "אבל יש לו פינה חמימה בלב שלך. לא משנה מה." אמרה קלייר וגיכחתי "אני מקווה שאת צודקת. כי כנראה שאחרי הכל אני אצטרך להינשא לאחיך." אמרתי וקלייר הסתכלה עליי בתדהמה "הולכת להיות לי אחות??" אמרה קלייר והסתכלה עליי בציפייה "משהו כזה" אמרתי והיא קפצה עליי בחיבוק, אני לא רגילה למגע כזה. "אנחנו צריכות לצאת לחגוג את זה!" אמרה קלייר בצהלה והתנתקנו מהחיבוק "אולי להתאבל על זה." אמרתי ביאוש וקלייר הקימה אותי ממיטתה "קדימה, תבחרי איזו שמלה שאת רוצה מהארון שלי, אנחנו יוצאות היום." אמרה קלייר ודחפה אותי אל הארון שלה "זה לא חשוף קצת?" שאלתי כשהיא הוציאה מארון התלייה שמלה שחורה קצרצרה "כמה שפחות בד, כמה שיותר בנים מותק!" אמרה קלייר והכרתי בה עוד צד "אנחנו לא אמורות לחגוג את הנישואים שלי?" שאלתי מבולבלת "אנחנו הולכות לחגוג את הלילה אחרון שלך כרווקה!" אמרה קלייר והסתכלתי עליה במבט רעב "יש מקום לאורחים?" שאלתי יודעת בדיוק את מי להזמין "ככה אני אוהבת אותך!" קראה קלייר בחיוך "לאו הולך להרוג אותי" אמרתי חוששת לחיי. "תרגעי, זה רק לילה אחד." אמרה קלייר ורציתי להאמין לה. אבל לרגע רציתי לדמיין את עצמי רק עם בחור אחד. "רק רגע" חייגתי לפיליפ במהירות "בלה? הכל בסדר?" שאל פיליפ בדריכות "אתה פנוי הערב?" 

==================================================================

"קלייר, תפסיקי לגרור את בלה לעשות דברים מטופשים." אמר רובי והסתכל עלינו בגועל "בלה לא הולכת לשום מקום" אמר לאונרדו והסתכל עליי במבט קר "אני דווקא כן , לא זכור לי שיש לי קולר וכתוב עליו לאונרדו" אמרתי וגלגלתי עיניים "אתן נשארות כאן וזה סופי בלה, את מוזמנת למצוץ" אמר לאונרדו בגיחוך שטני "הו בהחלט כן" אמרתי בגילגול עיניים ויצאנו מהדלת, נעלנו אותה מבחוץ והשארנו את הבנים נעולים בפנים "שיחקת אותה אחותי!" אמרה קלייר "אני מקווה שאת יודעת לשתות קלייר." אמרתי בחיוך תחמן "פיליפ אמור להגיע בכל רגע" אמרתי והצצתי בטלפון שלי. "זה פיליפ?" שאלה קלייר ולא הסירה את מבטה ממנו. "זה בהחלט הוא." אמרתי והתקדמנו אל עבר האוטו "לא סיפרת לי שהוא לוהט." אמרה קלייר ודחפה אותי אל המושב האחורי "תודה על הטרמפ פיליפ" אמרה קלייר בנימוס שאני לא רגילה לשמוע ממנה. "היי פיליפ" אמרתי ופיליפ הביט בי מהמראה האחורית "ערב טוב בלה" אמר פיליפ וגילגלתי עיניים "אף אחד לא צופה בנו, אתה יכול לצאת מדמות השומר ראש" אמרתי לפיליפ והוא נשם לרווחה "חשבתי שאני אצטרך להשאר ככה כל הפאקינג ערב." הוא התחיל בנסיעה. 

"את מוכנה לעשות קצת כיף בלונד?" שאלה קלייר והנהנתי בראשי "מתחשק לי איזה משקה" אמרתי ונכנסתי אל הפאב הענק "בנות, אני שם עליכן עין" אמר פיליפ והסתכל על קלייר במבט מוזר, היא קרצה לו והתקדמנו אל עבר הבר "שתי מרטיני בבקשה" ביקשה קלייר והברמנית הסתכלה עליי "את נראת כאילו את צריכה משהו חזק יותר" אמרה הברמנית והביאה לי וויסקי "תודה לך" ציחקקתי ושתיתי את כל הכוס בלגימה וקלייר הסתכלה עליי במבט מבולבל "מה? הנסיעה הייתה ארוכה והייתי קצת צמאה" "כנראה שבאמת היית צריכה את זה" אמרה קלייר ולגמה מהמשקה שלה "בואי נרקוד!" קראתי לקלייר ושנינו עלינו על רחבת הריקודים ורקדנו כמו משוגעות שמעולם לא פגשו פאפארצי. 

"בלה?"