מלך המאפיה

שיחות של בוקר

בלה- 

המסיבה אתמול בלילה הייתה לא פחות מאדירה. הייתי בעננים והכל בזכות לאו. כבר אמרתי שהוא מלאך? "בוקר טוב בלונדי" אמר לאו מנער אותי מהמחשבות עליו. "בוקר טוב גם לך" אמרתי מסתכלת עליו במבט רעב "את לא יכולה לעשות לי את זה בלה." הוא אמר מתקרב לנשק אותי אך עצרתי אותו "מה קרה עכשיו?" הוא נחר בבוז "עוד לא ציחצחתי שיניים, אין לך בושה?" גיחכתי ולקחתי את ידו ושמתי אותה מתחת לראשי "זה נעים" אמרתי כמעט נרדמת שוב "נהנית אתמול?" לאו שאל אותי וסובבתי אליו את מבטי. "אני הייתי בעננים, והכל בזכותך." אמרתי והוא הרים את כתפיו "תתקשרי להודות גם למריאנו." אמר לאו והנהנתי בראשי "התחברתם?" שאלתי מנסה לבדוק אם מתבשלת כאן חברות. "כן, הוא אפילו סיפר לי על החברה החדשה שלו." אמר לאונרדו והתפקעתי מצחוק. "את לא תאמיני איזה עולם קטן, החברה ההיא שהוא סיפר לי עליה, היא קלייר, קלייר אחותי. קלייר חברה שלך." הוא אמר והתיישבתי בדרמטיות. "אין מצב. היא כבר יוצאת עם מישהו." אמרתי מיד קולטת מה יצא לי מהפה. "היא מה?" לאו שאל וראיתי את פניו מאדימות באיטיות "אני מניחה שלא הייתי אמורה להגיד את זה, בכל מקרה, אין שום סיכוי שהאח שלי והחבר הכי טוב שלי יוצאים עם אותה האחת." אמרתי מבולבלת ומיד נפל לי האסימון "ממתי אני סומכת כל כך על אנשים?" אמרתי קמה מהמיטה במהירות ומתקדמת בעצבים אל המטבח, היא שם בוודאות. "חכי רגע!" אמר לאו רץ אחריי במהירות מנסה לעצור אותי מלמלוק את ראשה של אחותו. "קלייר!" קראתי בשמה בקול רם, אין מצב שהיא לא שמעה אותי. "קלייר בשירותים" פיליפ אמר והצביע על דלת השירותים. "הו, היי פיליפ! בוקר נפלא, רק מודיעה לך שקלייר ה'מתוקה', יוצאת עם מריאנו ואיתך, באותו הזמן!|" אמרתי וקלייר בדיוק יצאה מדלת השירותים "כלבה!" היא קראה והסתכלה עליי בגועל "אני כלבה?" אמרתי מתקרבת אליה אח לאו תפס אותי. "את לא חושבת בצלילות בלונדי." הוא אמר והסתכלתי עליו ברוגע. "אני בסדר." אמרתי בחיוך מזויף, הוא הרפה לאט לאט. "אני לא הולכת למשוך לך בשיער קלייר, אבל אני כן הולכת להבהיר לך משהו. את לא מתקרבת לאחי או לחבר הכי טוב שלי יותר בחיים!" אמרתי וקלייר הסתכלה עליי מבולבלת "פיליפ אני..." קלייר ניסתה לעצור אותו מללכת אך הוא היה כבר בחוץ. "אני מצטערת!" היא צעקה לעברו אך הוא לא הקשיב "אני רוצה שתתקשרי למריאנו ותספרי לו הכל עוד היום." אמרתי מתקדמת אל עבר השירותים. 

"לפני שאת הולכת לעשות משהו מטורף תקשיבי לי, זאת קלייר. וכן, היא עשתה את זה לשני הגברים החשובים בחייך, אבל היא עושה את זה תמיד." אמר לאו והסתכלתי עליו לא מאמינה "אל תגרום לזה להשמע בסדר לאו. אני מבינה שהיא אחותך, אבל לא מותר לה הכל!" אמרתי מסדרת את המיטה בעצבים "אני יודע בלונדי. אבל היא אוהבת אותם. היא לא הייתה עושה כלום כדי לפגוע בהם!" לאו ניסה להרגיע את הרוחות אבל לא הייתי מסוגלת להקשיב. "היא כבר פגעה בהם. זה מאוחר מידיי." אמרתי מסיימת לסדר את המיטה הזוגית. "אוקיי, יש לי פגישה חשובה היום. את יכולה לעשות לי טובה ולהתרחק מקלייר?" ביקש לאו והנהנתי בראשי בעצבים "זה לא שתכננתי לצאת איתה לארוחת בוקר או משהו.." אמרתי בסרקזם ולאו גילגל את עיניו וגיחך "כשאני אחזור מהפגישה יש כמה דברים שנצטרך לדון עליהם לגבי החתונה" אמר לאו ונשימתי נעתקה. לא הייתי מוכנה לשמוע את זה עוד. "כמו מה?" שאלתי בסקרנות "כמו מה נעשה עם ההון" אמר לאו ולא הבנתי מה הוא רוצה ממני "על איזה הון אתה מדבר?" שאלתי ולאו תפס בגשר אפו, כאילו לא הייתי אמורה לדעת את זה. "לאונרדו אני מציעה לך לענות לי ומיד.. איזה הון?" שאלתי ולאו יצא מהחדר והתעלם מהשאלה שלי לגמרי, מסתבר שאצטרך לגלות בעצמי. ואני יודעת בדיוק למי לפנות בשביל לקבל את כל המידע שאני צריכה. 

"ברטה?" ווידאתי שאני מדברת עם אותה האחת "זו אני" היא אישרה זאת וכיחכחתי בגרוני. "רציתי לשאול אותך משהו.. משהו שאת יכולה לענות לי עליו." אמרתי ונכנסתי אל השירותים כדי שאף אחד לא ישמע את השיחה. "מה את רוצה איזבלה?" היא שאלה בגסות וניסיתי לנסח שאלה שלא תישמע משוגעת. "לפני שבוע מצאתי תמונה שלך ושל אבא שלי, קרובים. ומאחורי התמונה היה..." השיחה התנתקה. קל לנחש שזו בטח ברטה. וזה חשוד. חשוד מאוד. "כלבה!" מלמלתי לעצמי ויצאתי מהשירותים. אני צריכה לראות את התמונה הזו שוב. חייגתי ללאו במהירות "בלונדי? אני בפגישה. זה צריך להיות משהו חשוב אם התקשרת." הוא לחש אל הטלפון ולמען האמת רציתי פשוט לשאול אותו מה התמונה ההיא עשתה בקופסא שהשם שלו חרוט עליה בענק. "אני צריכה לדבר איתך. עכשיו." אמרתי בדחיפות ולאו ניתק את הטלפון. אז הוא כן דומה לאמא שלו אחרי הכל. "מה את צריכה?" לאונרדו משך אותי בידי אל חדר השינה "אני צריכה תשובות. ועכשיו." אמרתי ומשכתי את היד שלי ממנו "שב" ציוויתי עליו וכך הוא עשה. "הכל בסדר בלה?" לאו שאל והתעלמתי מהשאלה. "לפני שבוע, רוזי לקחה אותי לחדר, חדר שלא הייתי בו מעולם בבית שלך. אני די בטוחה שאתה יודע למה אני מתכוונת." אמרתי והוא הנהן בראשו "בחדר היו קופסאות. על כל קופסא היה כתוב שם של אח אחר למשפחה. רוזי טענה שבקופסאות היו חפצים ישנים שלכם משיקגו." אמרתי ולאונרדו הסתכל עליי וראיתי זיק של חרדה בעיניו. "לאן את חותרת בלה?" שאל לאו בזעם "ראיתי את התמונה של ברטה ואבא שלי." אמרתי ולאו לא ענה. הוא פשוט הביט בי. בלי שום הבעה. "אני די בטוחה שיש לזה קשר גם לחתונה שלנו" אמרתי ולאונרדו תפס בגשר אפו. שוב. לא יודע לאן הוא נכנס. "זה לא הזמן המתאים לזה בלה. אני באמצע פגישה מזויינת ואת מבלבלת לי בשכל על האמא המזורגגת שלי?" לאו אמר ונהפך לאדום "אתה מתגונן. למה?" שאלתי והוא השתתק לרגע. חשב מה להגיד. "אני לא חייב לך תשובות איזבלה." הוא אמר והתקדמתי אל עבר הדלת ונעלתי אותה. "אתה לא יוצא מכאן עד שאני לא מקבלת תשובות." אמרתי ולאו גיחך "ומה גורם לך לחשוב שאת תצליחי לגרום לי להשאר כאן?" הוא שאל ושלפתי את החזייה שלי מתוך החולצה. "זה" אמרתי והשלכתי את החזייה לרצפה. "בלה.." לאו נתן לי מבט מזהיר אך לא הקשבתי. זה לא עיניין אותי. הורדתי את חולצתי. וגופי היה חשוף לעיניו של לאו. ריתק אותו למקום בלי אפשרות לזוז. "תזכיר לי מי שם בפגישה החשובה" שאלתי בזדוניות. "כל ראשי היחידות שלנו." לאו ענה בפה פעור. "אני חושבת שהם ישמחו למופע חשפנות, גם אתה חושב?" פתחתי את מנעול הדלת והתכוונתי לצאת ממנה אך לאו תפס בידי ונעל את הדלת בחזרה. "את לא יוצאת מכאן עד שאת לא מתלבשת." הוא אמר ופתאום לא הזיזה לו העובדה שאני עומדת בלי חולצה ובלי חזייה לאחר שהוא לא הזדיין לפחות חודש. "אני אוהבת את זה שאתה מאמין לכל מילה שיוצאת לי מהפה." אמרתי והחזרתי את החולצה. "אני יודע שאת סתם מתעסקת איתי." הוא אמר אחרי שגוש ענק ירד במורד החזה שלו, הגוש הזה נקרא הקלה. "שמענו עליך." אמרתי ופתחתי את הדלת לרווחה. "פגישה נעימה." אמרתי והוא גילגל את עיניו. בונקר מזויין.