מלך המאפיה

קריסה

לאו-

קמתי בבוקר. מרגיש כאילו משאית דרסה אותי. "בוקר טוב" שמעתי את בלה אומרת מהמיטה, קמתי, תשוש, התקדמתי אל עבר השירותים מביט בעצמי במראה, מרגיש על הפנים. ונראה על הפנים. שתפתי את פניי במים קרים, כדי להעיר את עצמי. לקחתי את מברשת השיניים שלי ושמתי עליה מעט מהמשחה. ציחצחתי שיניים ושטפתי את פי. יצאתי מחדר השירותים והתקדמתי אל עבר המטבח. "בוקר טוב לאו, יש לך כמה שיחות שאתה צריך לענות עליהם, תתפנה לזה בבקשה היום. זה ממש דחוף." רובי אמר והמשיך להיות שקוע בתוך העבודה הבלתי נגמרת שלו. "לאו? אתה תוכל לקחת אותי לבית מרקחת? נגמרו לי הכדורים נגד בחילה. אני לא עומדת בזה יותר." קלייר אמרה והנהנתי בראשי. "לאו! אתה יכול לעזור לי לצייר את המטוס הזה?" רוזי שאלה ושירבטתי לה משהו על הדף. "לאו, יש לך שיחה מדוד כריס" רובי אמר ודחף לי את הטלפון לאוזן. "כן, אני יכול. בסדר. כמה? בסדר." אמרתי וסגרתי את השיחה. "היי, לאו? אתה יכול לעזור לי?" בלה אמרה והתקדמה אל עבר החדר. הנהנתי בראשי בתשישות והתקדמתי אליה. "לאו? הכל בסדר?" קלייר שאלה אותי ולא עניתי. אני לא בסדר. המשכתי להתקדם אחרי בלה והיא נראתה כאילו היא יודעת מה עובר עליי, אבל היא בחרה שלא לדבר. "אתה יכול לבדוק לי מי זה?" בלה שאלה והצביעה על הטלפון שלה, בו היתה את תמונתו של תומאס. "הוא מוכר לי כל כך. אני רק לא יודעת מאיפה." לקחתי את הטלפון מידה והבטתי בתמונה, העמדתי פנים שגם אני מנסה לפענח מי זה. "אני אריץ כמה חיפושים. אין לך מה לדאוג מזה. אמרתי והיא הנהנה בראשה. "תודה" היא אמרה וליטפה את ידי בעדינות שהייתה כמו משכך כאבים. "אתה בסדר?" היא שאלה כשראתה את פניי, הן סבלו. "כן..כן." אמרתי כדי לא לעורר עוד דרמה בבית משפחת גארסיה. "אנחנו עדיין בעל ואישה לאו... אני עדיין דואגת לך." היא אמרה בעדינות והתיישבה על המיטה, התיישבתי על המיטה לידה. "אני יודע." אמרתי והנחתי את ידי על ידה שהייתה מונחת על המיטה. "אנחנו צריכים להתחיל לקנות את כל הציוד שנדרש לתאומים" בלה אמרה וגיכחתי, איך היא הגיעה לזה פתאום? "אנחנו נלך מחר. אוקיי?" אמרתי וליטפתי את הלחי האדמדמה והחלקה שלה. "הממ" היא הנהנה בחיוך. "אני מצטערת" היא אמרה ודמעה קטנה ירדה במורד לחיה. "אל תצטערי בפניי בחיים, בלה." אמרתי וניגבתי את הדמעה הקטנה שלה בעזרת אגודלי. "הוא זז" בלה אמרה והביטה בבטנה. "הינה, תרגיש." היא אמרה ושמה את ידי על בטנה העגלגלה. "הרגשת?" בלה שאלה והלב שלי פעם בחוזקה, חששתי שהוא יפעום החוצה מחזי. "אני מרגיש אותו, הוא מרגיש לי כמו לוחם אמיתי." אמרתי בחיוך ועיניי נצצו. בלה התקרבה אליי באיטיות והדביקה את שפתיה על  שפתי בעדינות. הרגשתי שאנחנו מתנשקים בפעם הראשונה. "אני אוהב אותך" אמרתי והגברתי את הנשיקה.

בלה-

"לאו נראה גמור." קלייר אמרה בדאגה ונשענה על כיסא השיזוף. "אני חושבת שהוא צריך יום חופש." אמרתי ולגמתי מכוס המים שלי. "הוא לעולם לא יסכים לזה." קלייר אמרה וניסיתי לחשוב על רעיון מספיק טוב. "אולי נצא לחופשה? כולנו?" שאלתי ועיניה של קלייר זרחו. "אני לגמרי בעיניין. אולי ווילה ביעד טרופי" היא אמרה וגיחכתי. "בואי, נלך להציע לכולם." תפסתי את ידה של קלייר והתקדמנו אל עבר הבית. רובי ולאו ישבו ביחד עם רוזי בסלון, צופים בטלויזיה. "היי" אמרתי והתיישבתי לצידו של לאו. "אני ובלה חשבנו על רעיון.." קלייר אמרה בזדוניות. "מה אתם חושבים על חופשה קצרה? למלדיביים? לקריביים?" שאלתי ולאו ורובי הביטו בנו בהלם. "ואיך אתן מצפות שנעבוד?" רובי שאל ולאו צידד בו. "אתם לא תעבדו." קלייר אמרה ולאו ורובי פצחו בצחוק. "לא קורה" לאו אמר ורוזי פצחה בבכי. "אני רוצה ללכת לחופשה! בבקשה! רובי, לאו!" הם הביטו ברוזי, כמעט פוצחים בבכי בעצמם. "לא יותר משבוע." רובי אמר וקלייר ואני הנהנו במהירות. "אנחנו הולכות לסגור טיסה!" קלייר אמרה והתקדמנו אל עבר הגינה, שם לוציפר התרוצץ במהירות. "אנחנו לקוחות אותו איתנו כן?" שאלתי וקלייר הנהנה ללא היסוס. "בוודאי. גם את פיליפ" היא אמרה והנהנתי במהירות.

לאו-

"אני לא מאמין שהסכמתי לזה." אמרתי ורובי גיחך. "לאו, זה בסדר גם לצאת לחופשה לפעמים, תראה אותך. אתה גמור!" רובי אמר והנדתי בראשי לשלילה. "אני חזק כמו שור." אמרתי בצחוק. "אתה אידיוט" רובי אמר ודחפתי אותו קלות. "רוזי כאן, תחסוך במילים" אמרתי והצבעתי על רוזי הקטנה שהייתה שקועה בסרט נסיכות כלשהו. "מה אנחנו הולכים לעשות עם תומאס?" שאלתי את רובי והוא הרים את כתפיו בחוסר אונים. "אנחנו צריכים להגיד לו להפסיק להתקשר לבלה, זה בטוח." רובי אמר והנהנתי. "היא תגלה את זה בסופו של דבר." אמרתי בייאוש והבטתי במסך הטלויזיה. "היא במצב רגיש כרגע לאו, בוא לא נפיל עליה דאגות חדשות, אוקיי?" רובי אמר והסכמתי עם כל מילה שלו. היא לא יכולה להתרכז בזה עכשיו.