מלך המאפיה

שופינג

בלה-

"הבטן שלי נראית כמו בלון מזורגג! שום דבר לא עולה עליי!" קראתי ביאוש וקלייר צחקה עליי מאחורה. "על מה את צוחקת? אנחנו באותו המצב כאן!" זרקתי עליה חולצה והיא פרצה בצחוק מתגלגל. "קדימה בנות, אנחנו לא מתכוונים לחכות לכן כל היום" רובי אמר ועמד בכניסה לחדר שלי ושל לאו. שנהיה מאוד מרוחק לאחרונה. "איפה לאו?" שאלתי את רובי והוא נראה מיואש. "במשרד, לא מוריד את העיניים מהמחשב" רובי אמר והנהנתי בראשי. "השמלה הזו יכולה להתאים" קלייר הוציאה מארון שמלה מנוקדת וארוכה. לקחתי ממנה את השמלה וסגרתי את דלת החדר כדי שאוכל להתלבש. שמעתי את צעדיו של רובי מתרחקים מהחדר. הורדתי במהירות את הפיג'מה שלי ולבשתי מעליי את השמלה המנוקדת שקלייר הוציאה לי. "מה את אומרת?" שאלתי בעליזות ועשיתי סיבוב קטן. "מהממת!" היא קראה בהתלהבות והמשיכה לסדר את שיערה הקצר. "שנצא?" היא שאלה והביטה פעם אחרונה במראה. "אני מוכנה" אמרתי ויצאנו מהחדר מאורגנות ומתוקתקות. "אני אלך לקרוא ללאו" אמרתי וקלייר הנהנה בראשה. התקדמתי אל עבר המשרד שלו ולא טרחתי לדפוק על הדלת. "אתה בא? אנחנו יוצאים." שאלתי אותו והוא הרים את עיניו אליי. "אני חושב שתצטרכו ללכת בלעדיי, מצטער" הוא אמר והמשיך להקליד במחשב. "מה הסיפור שלך? אנחנו הולכים לקנות מיטה לתינוקות!" קראתי בכעס והוא הביט בי במבט ריק. "מצטער" הוא אמר והתקדמתי אל עבר השולחן שלו וסגרתי את הלפטופ שאיתו עבד. "אתה בא." הצבתי לו עובדה והוא קם ונעמד מולי. "תכריחי אותי" הוא אמר ונראה כאילו הוא מתגרה בי. "אוקיי, בסדר" אמרתי ולקחתי את ידו ושמתי אותה על בטני. "תכיר, אלה הילדים שלך. והם צריכים מיטה מזורגגת כי הם יוצאים מכאן בעוד פחות מחודש!" קראתי בייאוש והוא גיחך מעט. "שיהיה" הוא אמר והכריח את עצמו ללכת אחרי. "רק אל תגיד לי שאתה משתפן לאו." מילמלתי לעצמי והתפללתי שלאו ישמע את זה. "אני לא." הוא ענה ולקח את מפתחות הרכב שלו. "יוצאים?" הוא שאל בחיוך מאולץ. "יוצאים" קלייר אמרה וכולנו יצאנו ביחד אל החניה, כולנו נכנסנו אל הרכב של לאו והתחלנו בנסיעה, זה הולך להיות חתיכת יום. 

"אני חושבת שזה כאן" קלייר אמרה והביטה בגי פי אס. "זה כאן" היא אישרה ולאו חנה באחת מהחניות הפנויות. "אתם מוכנים לעשות קצת שופניג?" שאלתי וקלייר נראתה מאוד מרוגשת. "מעולם לא הייתי מוכנה יותר!" היא אמרה והתחלנו להתקדם אל הכניסה של החנות הענקית שהייתה מיועדת רק לדברי תינוקות. "הכל בסדר?" שאלתי את לאו והוא הפנה את מבטו אליי. "הכל מצוין" הוא אמר ואחז בידי, נראה כאילו הוא היה צריך תמיכה. נכנסנו לחנות והיא הייתה עצומה, לא ידעתי מאיפה להתחיל. "שנתפצל?" קלייר שאלה אותי והנהנתי בראשי. "קדימה לאו" אמרתי והוא הלך אחריי עם ידיו טמונות בתוך הכיסים שלו. 

"מה אתה חושב על המיטה הזו?" שאלתי אותו והצבעתי על עריסה קטנטנה, לבנה עם דובי בתוכה. "היא יפה" לאו אמר והביט בעריסה. "אני חושבת שניקח שניים כאלה ואת העגלת תאומים הזו" אמרתי וזרקתי לתוך העגלה מוצצים ובקבוקים. "זה לא יותר מידיי?" לאו שאל וגיחכתי מעט. "אין דבר כזה יותר מידי!" אמרתי ולקחתי כמה חבילות של חיתולים ועוד כמה אביזרי החתלה. "קדימה, בוא נשלם" אמרתי ודחפתי את העגלה. לאו התקדם אחריי והיה שקוע בתוך הטלפון שלו. 

"אני רוצה גם שתי עריסות ושתי עגלות" אמרתי והצבעתי על הקטלוג שהיה על הקופה. "אוקיי, הם יגיעו אלייך מחר" הקופאית הנחמדה אמרה וארזה את כל מה שקנינו בשקית. "לידה נעימה!" היא אמרה בחיוך וחייכתי אליה בחזרה. "תודה לך! יום טוב" אמרתי ולאו הנהן בראשו ולקח את השקיות. "יכולת להיות מנומס יותר.." אמרתי והוא לא ענה. פתחתי את הטלפון והתכוונתי לחייג לקלייר. "הינה אתם!" היא קראה והתקדמה אליי במהירות. "איך הסתדרת בקניות לתאומים?" קלייר שאלה והראתי לה את השקיות המלאות. "כמו שאת רואה.. בהצלחה רבה!" אמרתי בחיוך ורובי הופיע מאחוריה עם לפחות חמש שקיות מלאות באביזרים. "ואני חשבתי שבלה הגזימה" לאו אמר והביט בשקיות של קלייר. "זה תינוק לאו, לא גור כלבים" קלייר אמרה והביטה בו כמובן מאליו. "אני יודע" הוא אמר ויצא מהחנות. "אני לא יודעת מה יש לו היום" אמרתי לקלייר והיא הביטה בו במבט מוזר. "את חושבת שהוא מתחיל לקבל רגליים קרות?" היא שאלה אותי ומיד הנדתי בראשי. "אין מצב!" קראתי ובטעות כל החנות שמעה אותי. הסתובבתי והמשכתי ללכת. "הוא צריך לקחת את עצמו בידיים" אמרתי והבטתי בו פותח את האוטו ומכניס אליו את השקיות. "הוא לא רגיל לשינויים בלה, תהיי עדינה איתו." היא אמרה והכניסה קצת היגיון למוחי שהיה מלא במחשבות כרגע. "צודקת." אמרתי והיא החזיקה בידי. "זו הייתה שנה אינטנסיבית בשביל שתיכם בלה, תני לו זמן." קלייר אמרה ונשענתי עליה. "איזה מזל שאת קיימת" אמרתי וקלייר עטפה אותי בידה. אני כל כך אוהבת אותה.