מלך המאפיה

תומאס-

בלה-

"אז מה את תרצי לעשות עם ההון?" שאלה קלייר והתיישבה על המיטה של לאו... וגם שלי. "אני חושבת שאני לא אמהר להשתמש בו. הכסף מרגיש לי מקולל." אמרתי והבטתי בקלייר. "מה?" היא שאלה מעירה אותי מהמחשבות "את המשכת לי אותו עוד קצת, בעזרת התינוק הזה." אמרתי והבטתי בבטנה. "אני הולכת להיות חד הורית." קלייר אמרה והרכינה את ראשה. "יש לך אותנו. ואני בטוחה שאת תכירי בן זוג מדהים, שיאהב אותך" אמרתי ומשהו בעיניה נשבר. "הוא לעולם לא יאהב אותי כמו שמריאנו אהב אותי." היא אמרה ונשכבה אחורה. לפתע הרגשתי גוף גדול ומוכר להכאיב עומד מאחורי. "היי" קלייר אמרה והביטה על לאו. "היי" אמרתי גם והוא הביט בי. "אני אתן לכם רגע.." אמרה קלייר ונעלמה מהחדר. "מה אתה צריך?" שאלתי בכעס והוא התיישב לידי. "אני חושב שאת צריכה לשרוף את כל הכסף של ההון. כל דולר ודולר." הוא אמר והבטתי בו בבלבול. "ולמה שאעשה את זה? כי ביקשת?" שאלתי את לאו שנראה לא נינוח. "הכסף הזה מעמיד אותך בסכנה. כל כך הרבה אנשים רוצים אותו." הוא אמר וגלגלתי את עיניי. "אני אעשה את מה שנראה לי נכון לאו.. זה הכסף שלי אחרי הכל." אמרתי והתכוונתי לקום מהמיטה. "את עדיין אישתי בלה, בין אם את כועסת או לא." לאו אמר והדם עלה לי למוח. "אף גבר.. אבל אף גבר. לא יכתיב לי מה לעשות עם הכסף שלי. שמעת לאו?" נזפתי בו ויצאתי מהחדר. הוא כל כך מתסכל.

לאו-

"היא פאקינג משגעת אותי." אמרתי ונכנסתי אל המשרד בעצבים. "לאו, תזכור שההורמונים מדברים, לא היא." הוא אמר והתנחמתי מעט. "אני חושב שאני לא יכול יותר. המחויבות הזו גדולה עליי רובי." אמרתי ולפתע נשמע בחדר צילצול טלפון חזק מהטלפון המשרדי. "כן?" עניתי בקול עמוק וקשוח, מכיוון שלא זיהיתי את המספר. "הגעתי לאיזבלה רוסו?" אותו האדם אמר את שמה של בלה, והיצרים החלו להתפרץ. "אני בעלה. מה אתה צריך ממנה?" שאלתי והרגשתי צורך להרגן עליה יותר מתמיד. "אני צריך את איזבלה." אמרתי ולקחתי דף ועת במהירות מהשולחן ושירבטתי במהירות את המספר שלו. "אני צריך מידע עליו" כתבתי ורובי הבין את המסר, הוא רץ לחדר הסייבר. "מה אתה צריך ממנה?" שאלתי והרמתי את קולי מעט. "אני צריך לדבר איתה" אותו הבן אדם אמר ולא הבנתי מה המטרה שלו. "תדבר איתי." אמרתי חסר סבלנות והוא לא ענה. זרקתי את הטלפון על השולחן והתקדמתי במהירות אל חדר הסייבר. "מצאת משהו?" שאלתי את רובי במתח והוא הצביע על מסך המחשב. "תומאס רוסו?" שאלתי לא מבין. "למה הוא נושא את אותו שם המשפחה כמו של משפחתה של בלה?" רובי שאל מנסה להריץ חיפושים עליו. "תחפש את תעודת הלידה." אמרתי וכך רובי עשה. הוא הקליד במהירות במחשב, הוא נראה מעט מבולבל. "אין כאן כלום. כאילו הוא מעולם לא נולד." רובי אמר והסתכלתי עליו במבט לא מבין. "תאתר לי את הטלפון. אני הולך לדבר איתו." אמרתי וטענתי את הרובה שהיה במכנסיי. "תיזהר." רובי הזהיר אותי והנהנתי בראשי. "כמו תמיד" אמרתי והוא גיחך. "שמענו עליך.." הואמ מילמל והמשיך בעבודתו. 

"לאן זה?" שאלה בלה, שנראת כאילו בכתה. "אני צריך ללכת לעשות משהו. תישארי כאן." אמרתי ונראה כאילו הבינה שמשהו לא בסדר. "אתה נראה מודאג. הכל בסדר?" היא שאלה והתקרבה אליי מעט. "כן. רק אל תעני לשום מספר שאת לא מזהה." אמרתי וחששתי לכך שנשמעתי ספציפי מידיי. "אוקיי" היא אמרה והתקדמה אל עבר הסלון, מתיישבת ליד קלייר. 

בלה-

"את יודעת מה לעזאזל קורה כאן?" שאלתי את קלייר והיא הנידה את ראשה. "ראיתי את רובי רץ אל חדר הסייבר. כנראה לא משהו רציני." קלייר אמרה ופתחה את הטלפון שלה. "לאו ביקש ממני לא לענות לאף מספר שאני לא מכירה. את חושבת שיש קשר?" שאלתי וקלייר הפעילה את גלגלי המוח שלה. "יש לי רעיון" היא אמרה ותפסה בידי, היא הובילה אותי אל עבר המשרדים, ונכנסו אל הדלת שכתוב עליה בגדול 'לאו' "הוא הולך להרוג אותנו." אמרתי חוששת על חיי. "הוא יהיה בסדר. אל תדאגי."קלייר אמרה ופתחה את הדלת. היא בדקה שאף אחד לא מסתכל, נכנסנו וסגרנו אחרינו את הדלת. "זה דחוף! אני צריך להזהיר אותה!" שמעתי קול מתוך הפאלאפון של לאו, שהיה מונח על שולחן העבודה שלו. "מי זה?" לקחתי את הטלפון ושאלתי. "את לא מכירה אותי. אבל אני מכיר אותך מהיום שנולדת איזבלה." הוא אמר וקולו היה נשמע רועד מעט. "מי אתה?" שאלתי שוב. "זה לא משנה עכשיו. אני רק רוצה להזהיר אותך." הוא אמר והבטתי בקלייר, חסרת אונים. "תעני!" היא סימנה לי בשפתיה וכך עשיתי. "להזהיר אותי לגבי מה?" שאלתי וחיכיתי לתשובה בקוצר רוח. "לגבי ההון. בלה. אל תתעסקי עם הכסף הזה. זה כסף מקולל." הוא אמר "מה נראה לך שאתה עושה!" שמעתי קול קשוח קורא ובום חזק. השיחה התנתקה. "מה זה היה עכשיו?" קלייר שאלה והרמתי את כתפיי כלא מבינה. "אני חושבת שאנחנו לא צריכות להתעסק בזה." אמרתי וקליר לקחה מידי את הטלפון של לאו. "מה את עושה?" שאלתי בחרדה וקלייר הביטה בי וזיק של שובבות הופיע בעיניה. "אני רק בודקת כמה דברים." היא אמרה ופתחה את הטלפון המוצפן של לאו. "מאיפה את יודעת את כל הקודים האלה?" שאלתי ולפני שהיא הספיקה לענות שמענו צעדים מתקרבים אל עבר המשרד שבו אנחנו נמצאות. "אני חושבת שהם באים לכאן, תתחבאי!" קלייר לחשה לי ומשכה אותי אל מתחת לשולחן העבודה. "לאו, שומע?" רובי אמר לקשר שנשאו כל הזמן. "שומע, עבור" לאו אמר והרגליים שלי החלו לכאוב. קשה לי להיות מכווצת לכל כך הרבה זמן. הבטתי בקלייר בדאגה שהוא ימצא אותנו. הוא הולך להרוג אותנו. "השארתי את הטלפון שלי על השולחן. אתה רואה אותו? עבור." לאו שאל את רובי וקלייר הניחה במהירות את הטלפון של לאו על השולחן. "כן, מצאתי. להגיע אליך? איפה אתה לעזאזל." הוא שאל ואני וקלייר הבטנו אחת בשנייה בציפייה. "אני במחסן הנשקים שלנו. תגיע. רות סוף." הוא אמר ורובי טחב את הקשר אל תוך מכנסו. "פאק!" מעדתי מעט והוצאתי קול חרישי מפי. אני מקווה שהוא לא שמע. "יש פה מישהו?" שאל רובי, מסתובב בחדר ומחפש בעיניו אדם לא רצוי. הוא סרק בעיניו את החדר בפעם האחרונה, ויצא במהירות. "זה היה מאוד קרוב." קלייר אמרה ויצאנו מהמחבוא המאולתר. "למחסן הנשקים?" 

"למחסן הנשקים."