מלך המאפיה

קעקוע על היד

לאו- 

"בואי" אמרתי וקמתי מהג'קוזי החמים. "מה?" בלה הביטה בי כלא מבינה. "יש לי הפתעה בשבילך." אמרתי בחיוך והדבקתי גם אותה בחיוך שלי. "מה ההפתעה?" בלה שאלה וקמה גם היא מהג'קוזי ועטפה את עצמה במגבת. "הפתעה לא מגלים" אמרתי ולבשתי מעליי את הבגדים שלי בחזרה. בלה נכנסה לחדר ולבשה על עצמה שמלה לבנה וקצרצרה. תפסתי בידה ויצאנו "אני מקווה שזה לא משהו משוגע." היא מילמלה לעצמה ואני רק גיחכתי. "אל תדאגי. את תאהבי את זה." 

"תודה" אמרתי לנהג המונית והבאתי לו שטר של מאה כטיפ ממני. עצרנו קצת לפני המקום כדי לא להרוס את ההפתעה. "תביאי לי את זה" אמרתי לבלה והצבעתי על הסרט שהיה קשור סביב שיערה. היא פרמה את הקשר והביאה לי אותו. קשרתי אותו סביב עינייה וחיוך גדול היה דבוק על פניה. תפסתי את ידה כדי שלא תיפול והתקדמתי אל עבר ההפתעה. "אני סקרנית! אולי תתן לי רמז?" בלה אמרה והורדתי את כיסוי העיניים שלה. "מכון קעקועים?" בלה הביטה בי לא מבינה. "היי, קבעתי אצלך תור" אמרתי ובלה התיישבה בכיסא ההמתנה. "כן.. אתה לאו?" המקעקע שאל והנהנתי בראשי. "זה אני" אמרתי והוא סימן לי לשבת על המיטה. "אז.. מה אתה הולך לקעקע?" המקעקע שאל והראתי לו את התמונה של הקעקוע "מה זה?" בלה שאלה וניסתה להסתכל על התמונה. "את כבר תגלי."אמרתי והיא נראתה במתח. "אתה בטוח?" המקעקע שאל לפני שהתחיל. "זה הקעקוע הראשון שאני באמת בטוח בו." אמרתי והמקעקע הנהן בחיוך. והתחיל לקדוח עם המחט. 

"ו...סיימנו" המקעקע אמר וניגב מעט את הדיו. "תודה." אמרתי ושילמתי לו. "את מוכנה בלה?" שאלתי את בלה שהתעסקה בטלפון שלה בזמן שהתקעקעתי. "כן! אני מוכנה! תראה לי כבר!" היא אמרה חסרת סבלנות. חשפתי בפניה את ידי. דמעות עלו בעינייה. "זה.. זה שפתיים." היא אמרה בקול רועד ונגעה בשפתיה המצולקות. "זה שפתיים תפורות." היא אמרה וזינקה עליי בחיבוק. "אני אוהבת אותך כל כך." היא אמרה בבכי וחיבקה אותי חזק יותר. "אני יותר בלונדי, אני יותר." אמרתי וחיבקתי אותה בחזרה. "זה כאב?" היא שאלה והביטה בקעקוע. "בהתחשב לזה שאני לא מרגיש את היד הזו.. אז לא" אמרתי והיא תפסה את ראשה במבוכה. "אני כל כך מגוכחת. אתה צודק." היא אמרה בחיוך מהפנט. "את מגוחכת, אבל את שלי." אמרתי ונשקתי לשפתייה האדמדמות. 

"הוא קיעקע את עצמו! את מאמינה?" בלה צרחה אל הטלפון בהתלהבות. "רובי הולך למות על זה!" שמעתי את קלייר צועקת בהתלהבות. "הו בחיי... אתם מפתיעים אותי בכל יום." קלייר אמרה בצחוק ובלה גיחכה. "אנחנו כבר מגיעים... נדבר בווילה" בלה אמרה והן נפרדו לשלום ונתקו את השיחה. "חשבת על שמות?" שאלתי ברנדומליות "שמות למה?" בלה שאלה מבולבלת. "לקטנטנים האלה." אמרתי והבטתי בבטן שלה. "הטפשת הריון הזו ממש משפיעה עליי." היא הודתה והחלה לחשוב. "האמת שלא יצא לי לחשוב על זה.. מה איתך?" היא שאלה "אני חשבתי על טומי.." אמרתי ובלה חייכה לעצמה. "מה?" ניסיתי לפענח את החיוך היפה שלה. "מאיפה אתה יודע שזה הולך להיות בן?" היא שאלה וליטפה את ביטנה. "יש לי הרגשה כזו.." אמרתי וליטפתי את ביטנה גם אני. "אני חושבת שלא משנה מה יצא, אנחנו נאהב אותו כאילו הוא קדוש" היא אמרה ולהבה קטנה נדלקה בליבי. 

"מונית!"

"אנחנו יוצאים היום.. נכון?" רובי שאל מוריד את חולצתו ונכנס אל המקלחת, הדלת הייתה פתוחה למחצה בשביל שנוכל לדבר. "אני בעיניין." אמרתי ופתחתי את הטלפון שלי וראיתי שיחה שלא נענתה מתומאס. "בכל מקרה אני צריך לשתות קצת." רובי אמר וזרם המים נעצר. "לאו?" רובי יצא מהמקלחת עטוף במגבת מסביב למותניו. "הכל בסדר?" רובי שאל והעיר אותי ממחשבותיי. "תומאס התקשר." אמרתי ורובי הביט בי מבולבל ופתח את המזוודה המבולגנת שלו. "ומה קרה?" רובי שאל והרמתי את כתפיי בחוסר אונים מוחלט. "אני לא יודע, כנראה שנצטרך לבדוק את זה." אמרתי והוא הנהן. חייגתי בחזרה לתומאס וחיכיתי לתשובה. "אני מוכן." קול עבה ענה מהצד השני של השיחה, אני מנחש שזה הקול של תומאס. "אתה מוכן למה תומאס?" רובי חטף ממני את הטלפון ושאל. מניאק. "אני מוכן להיות הקאפו, ביחד איתכם." הוא אמר בטון בטוח. "מה גרם לך להחליט?" רובי שאל אותו, חושד מעט. "אני רוצה שבלה תכיר אותי. אני רוצה להיות המשפחה שמגיעה לה." הוא אמר וקולו רעד מעט. "אני מסכים." אמרתי וניתקתי את השיחה. "מה קורה איתך?" רובי שאל אותי בטון תקיף. "מגיע לבלה משפחה רובי." אמרתי והוא לא ענה. "אני הולך להתארגן" אמרתי ויצאתי מחדרו.

"היי" אמרתי לבלה שנמנמה מעט על הכורסא שהייתה ממוקמת מול המרפסת עם הנוף המרהיב. "היי" בלה אמרה בקול ישנוני וזזה באי נוחות. "אני לא יכולה לחכות להוציא את היצורים הקטנטנים האלה ממני" היא אמרה ולקחתי כרית אחת מהמיטה ודחפתי אל משענת הכורסא, בכדי שהכרית תתמוך בגב שלה. "תודה" היא אמרה ונשקה לשפתיי. "אני יוצא היום עם רובי" אמרתי והורדתי את בגדיי. "לאן?" בלה שאלה בסקרנות. "למועדון בקרבת מקום" אמרתי ונכנסתי אל המקלחת. "היי, ראיתי שקיבלת שיחת טלפון מוקדם יותר, הכל בסדר?" בלה שאלה וחשבתי מעט על תשובה מספיק טובה והגיונית. "זה היה בטעות." עניתי ולפי השתיקה בלה לא אהבה את התשובה שלי.