מלך המאפיה

אם יקרה לך משהו?

לאו- 

"היא בסדר.. אני מקווה" קלייר ניסתה להרגיע אותי ועטפתי אותה בחיבוק. "קדימה, אני חושבת שיש לנו הזדמנות לצאת מכאן." קלייר אמרה וקמה מהרצפה וכך גם אני עשיתי, "קדימה, צריך לעשות כאן רעש. צריך שישמעו אותנו." אמרתי לקלייר והיא הנהנה בראשה. התחלנו להפוך כל מה שראינו. כיסאות, שולחנות, גרוטאות. כל פאקינג דבר. צעדים החלו להתקרב במהירות אל הדלת. אני וקלייר לא הפסקנו. הדלת נפתחה ולא האמנתי למראה עיניי. תומאס מחזיק את בלה? 

"לאו!" בלה ירדה מידיו של תומאס ורצה אליי במהירות. "את בסדר?" שאלתי אותה וסקרתי אותה מכף רגל מעט ראש. "עכשיו שאתה איתי אני יותר מבסדר." היא אמרה ונשקה לשפתיי. "תודה לאל שאת בסדר!" קלייר אמרה בהקלה וחיבקה את בלה. "דאגתי לך כל כך!" בלה קראה בקול רועד וחיזקה את החיבוק בינה לבין קלייר. "קדימה, בואי נלך להביא את רובי הביתה." אמרתי וראיתי שקלייר מעט תשושה. "הכל בסדר?" שאלתי את קלייר והיא הנהנה בראשה. כולנו התקדמנו אל עבר היציאה והבחנו בכמות משוגעת של גופות. "איך?" שאלתי את תומאס אבל הוא שתק. הוא לא ענה. "זה כאן" בלה אמרה וניסתה לפתוח את הדלת. "הרשי לי" תומאס אמר ופרץ את הדלת בשניות. "הוא פאקינג סופרמן או משהו?" בלה מלמלה לעצמה ואני גיחכתי. "רובי!" קראתי בשמו של אחי הגדול שישב על הרצפה ונראה חיוור מתמיד. "לאו" רובי אמר בחיוך ומיד עזרתי לו להתרומם מהרצפה. רובי הוא בן אדם גדול. יותר ממני. אני לא אוכל לסחוב אותו אם יאבד את ההכרה. "בבקשה תישאר ער." אמרתי לרובי ורובי הנהן בראשו. "תוציא אותי מכאן." רובי אמר תופס בפצע הירייה שלו ומיד נכנסתי לפעולה, תומאס עזר לי ותפס בצידו השני של רובי. קלייר ובלה אחזו בידיהן אחת של השנייה. יצאנו החוצה ומהומה התחוללה שם. "מה קורה כאן?" בלה שאלה וניסתה להסתיר את עצמה מצלמי הפאפארצי שלא הפסיקו לצלם. "אתם הייתם נעדרים במשך יומיים. כל העולם יודע על זה" תומאס אמר וליבי החסיר פעימה. מיד צוות אמבולנס הוביל את רובי לטיפול ראשוני. "ניפגש בבית הא?" רובי אמר ונלקח משם. קלייר ובלה נלקחו גם הן לבדיקות חיוניות. התקדמתי אל עבר בלה והבחנתי במעט דם על חולצתה. הרמתי את חולצתה וחשפתי את ביטנה. היא הייתה מחוררת על ידיי ציפורניים. "זה רק שריטות.. אני בסדר." בלה אמרה ותפסה ברכותיי. התנתקתי ממנה ונשכתי את אגרופי כדי לא להתחרפן. "אני הולך להרוג אותי בלה. אני מבטיח לך." אמרתי לבלה והיא הביטה בי בדאגה. "אני חושבת שכדאי שנחזור הביתה ברגע שרובי ירגיש טוב יותר." בלה אמרה והנהנתי בראשי. "אני מבטיח לך." אמרתי לבלה ועזרתי לה לצאת מהאמבולנס שבו נערכו כל הבדיקות. "אני כבר בא" אמרתי לבלה ונשקתי לשפתייה. התקדמתי אל עבר תומאס. שעמד בפרצוף חתום ובשילוב ידיים. "אני חייב לך את חיי" אמרתי לתומאס ולחצתי את ידו. "אתה חייב לי את אחותי הקטנה." הוא אמר והנהנתי בראשי. "ואת החלק שלי במאפיה" הוא אמר והנהנתי בראשי. "יש לך את המילה שלי בנושאים האלו." 

--------------------------------------------שבוע לאחר מכן----------------------------------------------------

לאו-

"כן.. כן אני מבין. תודה רבה" אמרתי וניתקתי את שיחת הטלפון. "היי רוזי.. זוכרת שאמרתי לך שבקרוב מאוד הולכים להיות לך שני חברים קטנטנים?" שאלתי את רוזי שנשענה על ידי. "אני זוכרת" היא אמרה והביטה בי במבט התמים שלה. "אז הם עומדים להגיע ממש בקרוב" אמרתי ורוזי קפצה בעליזות. "אני כל כך מתרגשת!" היא אמרה וחיבקה אותי בעזרת ידייה הקטנות. "מתי חוזרים הביתה?" רוזי שאלה והתיישבה ליידי. "אנחנו חוזרים מחר, קדימה, לכי תעזרי לקלייר לארוז את החפצים שלך!" אמרתי בחיוך ורוזי קיפצה אל עבר החדר שבו קלייר נמצאת. "היי רוזי!" בלה אמר לרוזי שהייתה עדיין בדרכה. "שלום גם לך" אמרתי לבלה המחוייכת והיא התיישבה ליידי עם מחשב לפטופ בידה. "קיבלתי שיחה מהבית חולים, רובי משתחרר היום" אמרתי בחיוך ופניה של בלה זרחו. "אני לא מאמינה! איזה בשורות מדהימות!" בלה אמרה וחיבקה אותי, הייתי צריך את זה. "מה יש כאן בלפטופ?" שאלתי ובלה מיד הראתה לי. "מה אתה אומר על העריסה הזו?" בלה שאלה ולמען האמת... אני לא ממש מבין בזה. "אולי כדאי שתשאלי את קלייר? זה לא ממש התחום שלי." אמרתי ובלה נראתה מעט מאוכזבת, אך היא מייד חזרה לחייך. "אני בטוחה שיש לך דעה בנוגע לזה.." היא אמרה ובחנתי את המיטה הלבנה שנית. "אני חושב שאת תצטרכי להזמין את זה כפול שתיים." אמרתי ובלה החניקה צחוק קטן. "צודק" היא אמרה והמשיכה להתעסק במחשב. "כדאי שאתחיל לארוז." אמרתי והתחלתי לדחוף בגדים אל המזוודה. "אתה תצטרך ללמוד להיות מסודר יותר אם אתה רוצה לחיות איתי" בלה אמרה ושפכה את כל מה שהכנסתי אל המזוודה. "תקפל את זה" בלה ציוותה עליי וכך עשיתי. "כלב טוב" היא אמרה והשחילה צחיקוק קטן. "איך קראת לי?" שאלתי ולקחתי ממנה את הלפטופ. "אני לא יודעת על מה אתה מדבר" היא אמרה בחיוך מהפנט והדבקתי לשפתיה נשיקה מלאת תשוקה. "אני אוהב אותך.. .את יודעת?" שאלתי את בלה והיא הדביקה לי עוד נשיקה. "אני אוהבת אותך כפליים"