מלך המאפיה

החופשה

לאו-

"קדימה! עוד לא ארזת כלום ואנחנו צריכים לצאת בשעה הקרובה!" בלה ניערה אותי מהמיטה ואני שיפשפתי את עיניי בעייפות. "אני קם, אני קם." אמרתי כחף מפשע והתקדמתי אל עבר השירותים. "יש לך שתי דקות לאו... אני מזהירה אותך." בלה אמרה בטון מזהיר ועזבה אותי כדי שאוכל להתארגן. הבטן שלה התנפחה בשבועיים האחרונים... וגם של קלייר. "הדרכונים של כולם מוכנים?" קלייר שאלה וארזה לרוזי כמה חפצים אחרונים לפני שסגרה את המזוודה הורדרדה והקטנה שלה. "כן קלייר" נחרתי בעייפות והתקדמתי אל עבר המטבח. "קדימה לאו... אתה צריך להודות לנו, תראה קצת התלהבות" בלה אמרה ומשכה את ידי בילדותיות שאני כל כך אוהב. "תודה בלונדי." אמרתי וליטפתי את שיערה הבהיר. "מתי יוצאים?" רוזי משכה בחולצתה של בלה ובלה הביטה בה בלמעלה. "עוד כמה דקות, אוקיי מאפין?" בלה שאלה ורכנה להרים את רוזי. "את השתגעת לגמרי?" רובי התערב והרים את רוזי הוא. "את סוחבת תאומים. זה לא מספיק?" הוא שאל ובלה חייכה לעברו. "אני רואה שאתה ארוז" היא אמרה והביטה במזוודה השחורה שהוא הכין לעצמו. הוא הנהן בראשו בחיוך ומזג לו מעט קפה בכוס. התקדמתי אל עבר חדר השינה ושמתי במזוודה כמה דברים אחרונים. סגרתי את המזוודה ולקחתי גם את המזוודה של בלה. שהייתה כבדה משלי בכמה קילוגרמים מכובדים. "יוצאים?" שאלתי והכנסתי את הטלפון שלי אל הכיס האחורי של המכנס. מודאג להשאיר את האחוזה לבד. "תרגע לאו, יש כאן שמירה בכל שעות היום." בלה אמרה כאילו קראה את מחשבותיי ונשקה לשפתיי במהירות. "אני מוכנה" קלייר אמרה ורובי הרים את המזוודה שלה. חבל שאין לה את מריאנו ברגעים כאלה. "זה בסדר רובי, אני מסתדרת" היא אמרה אך רובי התעלם והמשיך ללכת. קלייר ובלה הלכו יד ביד ביחד עם רוזי, מצד אחד בלה ומצד אחד קלייר. שלושת הנשים של חיי. "על מה אתה מסתכל? אתה רוצה תמונה או משהו?" קלייר שאלה ואז מיד נזכרתי עם מי יש לי עסק. "תצאו כבר" אמרתי וסגרתי את דלת הבית. נעלתי אותי ודחפתי את המפתחות עמוק אל תוך הכיס שלי. התקדמנו אל עבר האוטו, כולנו נסענו באותו הרכב, אני וקלייר מקדימה, ובלה רובי ורוזי יושבים מאחורה. "לכולם יש מקום?" הבטתי אחורה והסתכלתי אל בלה, שנראתה כאילו קשה לה להכנס שם אבל לא הוציאה מילה. "בהחלט" בלה אמרה בעליזות ורוזי נשענה על רובי. רובי הנהן בראשו בקשיחות והתחלתי בנסיעה. בלה הביטה מהחלון, הסתכלתי עליה מדי פעם. הלידה בעוד כמעט שלושה חודשים. אני במתח.

------------------------------------------------------------------------------------------

"אלה המסמכים לטיסה שלנו" רובי מסר לפקידת הקבלה המעידים על כך שיש לנו מטוס שמחכה לנו בשדה התעופה. "תודה" הוא אמר לאחר שחתמה לו ואישרה לנו להמשיך לכיוון המטוס. כולנו התקדמנו אל עבר המדרגות שמובילות אל עבר החצר שבה המטוס ממריא. "מתרגשת?" תפסתי בידה של בלה והיא הביטה בי בעיניים זורחות. "כן" היא אמרה וחייכה חיוך מאושר. "תודה שהסכמת לבוא" היא אמרה ונשקה לי בלחי. "את מבינה את זה שלעולם לא אוכל לסרב לך?" אמרתי והיא גיחכה מעט. "תרים אותי לאו! קשה לי ללכת כל כך הרבה!" רוזי המפונקת ביקשה ממני בפרצוף כלבלב להרים אותה על ידי, ומי אני שאסרב? המזוודות כבר היו על המטוס. כך שהיד שלי פנויה. בלה הביטה בי במבט מוזר, כאילו שרצתה להציע לי עזרה, הבטתי בה בשאלה והיא מיד סובבה את מבטה אל קלייר. "את מתרגשת מאפין?" שאלתי את רוזי ופרעתי את שיערה. "אני מתרגשת." היא אמרה בחיוך ועינייה זרחו בתמימות. שתישאר כזאת לעד. "את יודעת רוזי... שאת תמיד תישארי התינוקת שלי." אמרתי לה והיא נתנה לי נשיקה קטנה ועדינה בלחי. "אני אוהבת אותך לאונרדו" הוא אמרה ונשענה על כתפי. "ומה איתי?" רובי שאל והתקדם לעברינו "אתה תקבל חיבוק." רוזי אמרה והושיטה את ידיה אל רובי כדיי שירים אותה על ידיו. הוא לקח אותה על ידיו והמשכנו להתקדם אל המטוס שלי. 

--------------------------------------------------------------------------------------------------

"את צריכה עזרה לעלות בלונדי?" שאלתי את בלה שהפכה לפחות אתלטית מאז שנכנסה להריון. "תודה" היא אמרה בחיוך והושטתי לה את ידי כדי שתוכל לתפוס בה כתמיכה. ואז רובי תפס גם הוא את ידה של קלייר, אני לא יודע מה כולנו היינו עושים בלעדיו. רוזי עלתה ראשונה ורצה הלוך ושוב במטוס. "קדימה רוזי! תשבי." קלייר אמרה וחגרה את רוזי. "את יכולה לשבת לידי?" רוזי שאלה את קלייר וקלייר מיד נענתה לחיוב. היא התיישבה במושב שליד רוזי והוציאה ספר עבה שתוכל לקרוא במהלך הטיסה. רובי התיישב בספות והחל לעבוד במחשב. "רובי! מה אמרנו על עבודה?" קלייר נזפה ברובי שישב מולה ומול רוזי. הוא מיד סגר את המחשב וגיחך מעט. "אני חושב שזה רק אני ואת עכשיו" אמרתי לבלה והיא חייכה חיוך חושף שיניים. ישבנו אחד ליד השנייה ובלה שילבה את ידה בידי. היא הביטה בי בעיניים הבהירות שלה. "אתה חושב שיצא לאחד מהתאומים נמשים כמו שלך?" בלה הביטה בי ושאלה אותי. "אני חושב שנצטרך לחכות ולגלות." אמרתי והיא חייכה. "אנחנו צריכים לקנות דברים לתאומים. הכל כפול שתיים" בלה אמרה בדאגה. "אני אקנה הכל כפול חמש אם אצטרך." אמרתי והיא חייכה. "קלייר כמעט סיימה לערוך את כל הקניות לתינוק." בלה אמרה בדאגה וגיחכתי. "קלייר היא לחוצה. ואני שם לב שגם את?" הבטתי בבלה ולפתע נשמע קול והרגשה שהתנתקנו מהקרקע. "אנחנו ממריאים!" רוזי צעקה בקול דק ומתוק. וכולנו הבטנו בה וצחקנו.