מלך המאפיה

אליוט, ג'ון, או אולי מייק?

בלה-

"בוקר טוב" לאו אמר ובקושי הביט בי. "בוקר טוב, אני אתארגן ונצא." אמרתי והתרוממתי מהמיטה. "הוא גדל הא?" לאו שאל והביט בבטן שלי. "בהחלט" אמרתי והוא ליטף את הבטן שלי בעדינות שלא נמצאת בו. "אני אלך להתארגן" אמרתי ונכנסתי אל השירותים, סגרתי אחריי את הדלת ופתחתי את זרם המים. המים היו חמימים ונעימים. עוזרים לי להתעורר. ציחצחתי את שיניי, שתפתי את פניי ויצאתי מהשירותים, עם קצת יותר מצב רוח. "אז, מה בודקים היום?" לאו שאל, מנסה לייצר שיחה. "את המין של העובר." אמרתי והוצאתי ג'ינס לבן וסוודר בצבע שמנת. "הוא לא יאכזב אותי הא?" לאו אמר והביט בבטני. התעלמתי משאלה ולבשתי על עצמי במהירות את הבגדים. "תתארגן ונצא.." אמרתי ויצאתי מחדר השינה, מתקדמת אל המטבח. "בוקר טוב רובי" בירכתי רובי שנראה מודאג מאוד בבוקר טוב. "לאן זה?" הוא שאל ואני לא הבנתי מאיפה השאלה הזו הגיעה "לבדוק את הקטנטן הזה, למה?" שאלתי בחשדנות ורובי ניסה למצוא משהו להגיד. "תחזרו ישר הביתה, אל תסתובבו בשום מקום." רובי אמר והרגשתי שהוא מסתיר ממני משהו. "אני צריך ללכת לקחת את רוזי לגן, נדבר." הוא אמר ונעלם מהאיזור. "יוצאים?" לאו נכנס למטבח ומזג לו קצת קפה בכוס טייק אווי "כן" אמרתי ולבשתי ז'קט אפור מעליי. הוא לקח את מפתחות הרכב והתקדם אל עבר דלת הכניסה. "הכל בסדר?" שאלתי את לאו, מנסה להוציא ממנו פיסת מידע לגבי שבוע שעבר. אבל כלום. הוא פשוט אטום לגמרי. "אני בסדר" הוא אמר ויצא מהבית, ואני אחריו. נכנסנו אל המכונית והנסיעה עברה בשקט מופתי.

"הגענו" לאו העיר אותי ממחשבותיי הטורדניות על כל מה שקורה בתקופה האחרונה. הוא פתח את הדלת שלי ויצאתי. "תודה" מילמלתי במבוכה שלא אופיינית לי כלל. "אנחנו מאחרים" הוא אמר ושילבתי את כף ידי בכף ידו הגדולה. ניסיתי ליצור מגע כלשהו. להראות לו שאני כאן. אבל כלום. הוא אטום לגמרי. "מה נסגר איתך?" לאו שאל אותי בעצבים והביט בי בכעס. "מה נסגר איתי? אתה זה שמתנהג מוזר כל הבוקר." הטחתי בו את מה שהיה בתוכי. "הו באמת? אז אולי כדאי שתספרי לי עוד חדשות מרעישות ותעזבי את הבית בכעס." הוא אמר ושיחרר את ידי מידו. דמעות עלו בעיניי, הוא שם לב ומשהו במבט שלו התרכך "את לא צריכה לבכות, אני לא קיללתי אותך או משהו" או אמר והכניס את ידיו הגדולות אל תוך המעיל השחור שלו, שאני קניתי לו. נכנסנו אל קופת החולים וראינו את הגניקולוג מחכה לנו מחוץ לחדרו. "היי" הרופא אמר וסימן לנו לבוא אחריו, נכנסו אל תוך החדר שלו ונשכבתי על המיטה. "שלום לאונרדו, שלום איזבלה." הרופא אמר ושנינו חייכנו חיוך מאולץ אליו. "אז היום אנחנו נבדוק מה מצב העובר, ואת המין שלו" הרופא אמר ולאו נראה מתוח מאוד. "אני.." אמרתי והבטתי בלאו. לחוצה מהתגובה שלו. "אני לא רוצה לדעת כרגע" אמרתי והרופא הביט בי לא מבין. "את לא רוצה לדעת אם התינוק שלך בסדר?" הרופא שאל והנדתי בראשי. "אני לא רוצה לדעת את מין העובר" אמרתי ולאו הביט בי בעיניים פעורות. וכועסות. "מה זאת אומרת בלה?" לאו שאל אותי והביט בי בבלבול. "אני מבקשת שתכבד את ההחלטה שלי לאו. כשהזמן יגיע נדע. לא עכשיו." אמרתי והוא הנהן בראשו. "מה שהנסיכה רוצה.." שוב הוא אומר את זה. מה הוא רוצה ממני? "אז נעשה בדיקה מהירה וסיימנו."  הרופא אמר והשפריץ מעט מהג'ל הקריר על בטני. "למה?" לאו הביט בי וסימן לי עם שפתיו. "אחר כך." סימנתי לו בחזרה ולאו סובב את ראשו בהלם.