מלך המאפיה

הפגישה #2

לאו-

"פגישה? את מתכוון לפגישה הזו עם דוד שלך?" בלה שאלה ותוך כדי בחרה בגדים. הנהנתי בראשי והיא המשיכה בשלה "אני עוד לא מאמינה שזה באמת קורה." היא אמרה והחלפתי לבגדים יותר רשמיים. "זה יהיה לטובה. אנחנו הולכים להיות מעצמה. אנחנו הולכים ליצור את הצבא הכי מסוכן שאי פעם היה. ואת תיהיי המלכה של כל זה." הוא אמר ונשק למצחי. "אני מקווה שזו ההחלטה הנכונה." בלה אמרה מורידה את חולצתה ואני סגרתי את הדלת של החדר. "תשימי לב בלה." אמרתי והצבעתי על הדלת. "אוקיי אוקי, תרגע." היא אמרה לובשת גופיה שחורה שהבליטה את שדייה הקטנטנים. "תוריד את העיניים שלך ממני לאו" הוא אמרה בגלגול עיניים ואני גיחכתי. "היי בלונדי?" קראתי לה והיא הסתובבה. "מצטער על אתמול. לא היית צריכה לגלות את זה ככה." אמרתי והיא הנהנה בראשה בהבנה. "בסך הכל לא רצית שאפגע. אני מבינה." היא אמרה והבטתי בה במבט רעב. לבשתי חולצת טריקו לבנה ומכנסיי חליפה כחולים. "יצאנו?" היא שאלה מסיימת להתלבש גם היא. "יצאנו" אמרתי פותח לה את דלת החדר. פרינססה מפונקת שלי. 

"אתה לא תאמין מה גיליתי." בלה אמרה בזמן שהיא חוגרת את עצמה. "מה גילית בלונדי?" שאלתי בצחקוק קל "קלייר ומריאנו באמת מאוהבים, וכל מה שקרה עם פיליפ, המצאה אחת גדולה!" היא קראה וצחקתי קלות. "מה?" שאלתי לא מבין והיא ניסתה למצוא מילים להסביר לי. "פיליפ לא ממש בעיניין של נשים... כל מה שהיה עם קלייר זה מזוייף!" היא אמרה והגברתי את המהירות כי איחרנו. "את בטוחה בלונדי?" שאלתי והיא הנהנה בראשה במהירות. "אני חייבת ללכת לדבר עם קלייר!" היא אמרה ובדיוק הגענו "בואי נעבור את הפגישה הזו בשלום קודם. אוקיי?" אמרתי ויצאתי מהרכב. "בטח" היא אמרה ויצאה אחריי. התקדמנו אל עבר הבית של דודי היקר. הוא תמיד אהב אותי. לא משנה מה עשיתי ומה המניע שלי. הוא יותר מאבא בשבילי. 

"דוד? אתה כאן?" דפקתי על הדלת ולאחר כמה שניות הדלת נפתחה והופיעה המזכירה החתיכה שלו, שבעבר היינו מזדיינים בימי שלישי. "היי חתיך" היא אמרה וקרצה לי. התעלמתי. לא רציתי שבלונדי תתחיל לשאול שאלות. "ומי את בדיוק?" בלה שאלה והתקרבה אליה מעט " המזכירה של מר גארסיה. ואת?" היא שאלה בגועל והביטה בבלה בצורה שלא מצאה חן בעיניי. "אני ארוסתו." היא אמרה וזה השתיק אותה. בהחלט. "אה.. הוא בפנים." היא אמרה במבוכה ובלה נעצה בה מבט רצחני "קדימה בלונדי, אחרייך." דחפתי אותה קלות והיא התקדמה אחריי המזכירה. "אני מקווה שהשגרת זיונים הזו לא ממשיכה לאו. אני מאוד מקווה." היא לחשה לאוזני כאילו קראה את מחשבותיי. "מר גארסיה? לאונרדו ו..ארוסתו כאן." המזכירה פתחה את דלת משרדו של דודי "הו בטח! תכניסי אותם." הוא אמר בחיוך. "לאו! טוב לראות אותך." הוא אמר וקמתי ללחוץ את ידו, אך הוא משך אותי לחיבוק אבהי. "ושלום גם לך" הוא אמר בחיוך ולחץ את ידה של בלה. היא חייכה, נראתה יותר נינוחה מהפגישה הקודמת שיצא לנו להשתתף בה. "שבו" הוא אמר מצביע אל שתי כיסאות העץ המעוצבים. אני ובלה ישבנו אחד ליד השנייה, שמתי את ידי הגדולה על הירך הדקה שלה. זה הרגיש טוב. "אז.. מתרגשים מהחתונה המתקרבת? בכל זאת.. אתם מתחתנים עוד שלושה ימים." כריסטופר, דוד שלי, שאל אותנו ובלה השיבה לו בהינהון מהיר. "בהחלט. אבל המאורע מעורר המון תגובות מהצד הרוסי." אמרתי ובלה הסתכלה עליי בבלבול. "אנחנו נדבר על זה בהזדמנות אחרת. עכשיו נחזור למטרה שבשבילה התכנסנו כאן... חיבור המאפיות." כריסטופר אמר ובלה רצתה להגיד משהו אך עצרה את עצמה. "קודם כל, אתם צריכים לדעת. בלי יורש, לא תוכלו להוציא את כל העיניין הזה לאור. תתחילו לעבוד על זה." כריסטופר אמר ובלה חייכה חיוך שרק אני שמתי לב אליו, כי לא הורדתי את עיניי ממנה לרגע. "בנוגע לחוזים, אני אטפל בכל המסמכים. לאו ואיזבלה, רק תקראו את החוזים. אתם תוכלו לשנות עד שלוש סעיפים." כריסטופר אמר ושנינו הינהנו בראשנו. מקשיבים היטב. "איזבלה, את מבינה שזה אומר שהקוזה נוסטרה תהפוך למשהו אחר. שונה לגמרי." הוא ווידא עם בלה ובלה הנהנה בראשה "אני מבינה, כל עוד אחי מריאנו עדיין הקאפו העכשווי, ביחד עם לאונרדו כמובן, זה בסדר מבחינתי." היא אמרה וכל מה שרציתי לעשות זה לנשק אותה. "לאונרדו, אתה מבין שאתה לא תהיה מקבל ההחלטות היחיד, נכון?" כריסטיאן שאל אותי, ואם כמה ששנאתי את הרעיון של לא להיות בשליטה מלאה, סמכתי על מריאנו. הוא הקאפו של הפאקינג קוזה נוסטרה. הוא יודע מה הוא עושה. "עם כל הכבוד דוד, ויש כבוד. מריאנו יודע מה הוא עושה, אני מרגיש בטוח להפקיד בידו חצי מהאחריות." אמרתי ובלה הסתכלה עליי בחיוך. "אז אני מבין שיש הסכמה של שני הצדדים." כריסטופר אמר ורשם לעצמו כמה היערות. "יש לכם עד יום החתונה לחתום על הכל. החוזים יגיעו אליכם בדואר בשעות הקרובות. בבקשה תהיו אחראים ותקראו את החוזה טוב. תחזרו אליי מחר עם שלושת הסעיפים שבחרתם לשנות." כריסטופר אמר וקם מכיסא המנהלים שלו. "תודה רבה דוד. נהיה בקשר." אמרתי והוא חיבק אותי. "תודה רבה מר גארסיה." בלה אמרה וחיבקה את דודי גם כן. "את יכולה לקרוא לי כריס" הוא אמר בחיוך ובלה ציחקקה. הצחוק הכי יפה בעולם.