מלך המאפיה

יום הולדת שמח?

"מזל טוב!" קראה קלייר בעליזות וקפצה על המיטה שאני ולאו ישנו בה "תודה קלייר" הודיתי לה בקול ישנוני "קדימה, קומי. יש לנו יום מלא בהפתעות" היא משכה אותי מהמיטה ולא ממש הייתה לי את האפשרות להתווכח. "תתארגני, והכי חשוב שתתלבשי בצבע ורוד." היא הוריתה לי והנהנתי בראשי בחיוך "כן המפקדת" הצדעתי לה והיא גיחכה, היא לחשה משהו ללאו ויצאה מהחדר. 

"יום הולדת שמח בלה" רובי בירך אותי ואסף אותי לחיבוק דוב "תודה רובי" הוא מחץ אותי עוד קצת "אתה קצת חונק אותי" ציחקקתי והוא הרפה מהחיבוק "רוזי הכינה לך משהו, נכון רוזי?" הצטרפה קלייר לשיחה ורוזי הנהנה "מזל טוב!" רוזי אמרה ומסרה לי כרטיס ברכה מקושט בצורה שכל כך אופיינית לרוזי. "תודה רוזי" אמרתי ונשקתי ללחיה, היא חיבקה אותי ויצאה ביחד עם רובי מהבית. אני מניחה שלגן. "מזל טוב בלונדי" אמר לאו והכניס לי משהו אל תוך הכיס האחורי של המכנס שלבשתי, הסתכלתי עליו מבולבלת. כנראה הוא רצה שזה יישאר בנינו. "תודה" סימנתי לו עם שפתיי, הוא קרץ לי ומזג קצת קפה "אני עמוס היום מעבודה עד מעל הראש, אני אחזור מאוחר בלילה, אל תחכו לי לארוחת ערב." הוא אמר והנהנתי בראשי, משהו בי התאכזב. "יוצאים?" שאלתי מוזגת לי את האמריקנו שלי בכוס חד פעמית. "יוצאים" צווחה קלייר, הטלפון שלי צילצל אז עצרתי אותה מללכת. "מזל טוב איזי!" קרא מריאנו בעליזות "תודה מריאנו" "אז איך זה להיות בת עשרים ושלוש?" שאל מריאנו וגיחכתי קלות. "אני מרגישה די זקנה." הודיתי בסרקזם. "מה אני אגיד אה? בגיל שלושים." אמר אחי הגדול ופתאום הרגשתי צעירה מתמיד. "אני לא אפריע לך איזי, תהני ואל תשכחי שזה היום שלך אה?" אמרה מריאנו ושלחתי לו נשיקה "אני אוהבת אותך" אמרתי וסגרתי את השיחה "חמוד אח שלך" אמרה קלייר ומשכה אותי אל החנייה, הייתה שם חנייה חדשה וריקה. מוזר. 

"אנחנו נוסעות עכשיו למקום שאני חושבת שתאהבי." אמרה קלייר בהתרגשות והחלה בנסיעה. "אני יודעת שהיית רוצה לבלות את היום הזה עם לאו" אמרה קלייר והסתכלתי עליה במבוכה. "זה לא שהייתי מעדיפה אותו קלייר, אני פשוט מאוכזבת שזה לא ביג דיל בשבילו" אמרתי ונאנחתי "רק אל תתני לאידיוט הזה להרוס לך את כל היום בלונד, קדימה" היא חנתה את האוטו בתוך חניון חוץ וסימנה לי לצאת. "מה זה?" שאלתי מתחילה להבין מה קורה "הבאתי לך הפתעה קטנה" היא אמרה וכיסתה את עיניי בסרט אדום. "תחזיקי ביד שלי" היא אמרה והובילה אותי קדימה. "אני מכירה את הריח הזה. מכירה אותו טוב" אמרתי מזהה את ריח הצואה המזוויע אך הנוסטלגי. "את יכולה להוריד את הכיסוי בלה!" אמרה קלייר ופרמתי את הקשר. "ויולט?" קראתי בשמה של הסוסה שלי. התקרבתי אליה וצמרמורת קלה עברה בגופי. צמרמורת טובה. "אני לא מאמינה שהיא כאן" אמרתי מלטפת אותה באיטיות. "שחכתי כמה היא יפה" אמרתי מלטפת את סוסתי השחורה כפחם. "היא באמת מרשימה בלה." אמרה קלייר והבטתי בה "תודה קלייר, תודה" אמרתי וחיבקתי אותה חזק. "יום הולדת שמח בלה!" היא אמרה והתמסרה לחיבוק. "את מוכנה לרכיבה קצרה?" שאלה קלייר ונרתעתי מעט. אבל מיד הנהנתי בראשי "אני יודעת שאין לך בגדים מתאימים, אבל חשבתי שזה יהיה נחמד" אמרה קלייר והנהנתי בראשי בחיוך. "את יודעת לרכב?" שאלתי את קלייר בהפתעה "לא, אבל הוא יודע" אמרה קלייר וחייגה למישהו בטלפון שלה. "עכשיו, נו!" היא אמרה ופיליפ מיהר להגיע עם הסוס שלו. "פיליפ!" רצתי אליו והוא אסף אותי לחיבוק "יום הולדת שמח איזי!" אמר פיליפ בהתרגשות שלא אופיינית לו. "אתה ידעת מזה?" שאלתי והצבעתי על ויולט, הסוסה שלי. הוא הנהן בראשו וחיבקתי אותו בפעם השנייה "תודה, לא יכלתי לבקש חברים יותר טובים מכם. אני אוהבת אתכם כל כך!" קראתי באושר והסתכלתי על פיליפ במבט זומם "מה את זוממת איזי?" שאל פיליפ "תחרות?" שאלתי אותו בתחרותיות שכל כך אופיינית לי. "את יודעת שאני לא אוותר לך כי זה יום ההולדת שלך, נכון?" הסתכלתי עליו ורצתי אל עבר הסוסה שלי, עליתי עליה והתחלתי לרכב. התחרות הייתה צמודה, אבל כמובן שאני ניצחתי. "אני באמת ניסיתי לוותר לך, אבל אתה כל כך איטי שזה כמעט בלתי אפשרי!" קראתי בסרקזם. "תשתקי איזי." פיליפ נחר בבוז ושנינו צחקנו. "התגעגעתי לזה." אמרתי וירדתי מהסוסה שלי. קלייר התקדמה אלינו עם הרכב שלה. "הסוסים ישארו כאן בחווה. את תוכלי לבקר את ויולט מתי שתרצי." אמרתי ובעל החווה לקח את הסוסים שלנו לתוך האסם. "תודה" הודיתי לו והוא הנהן בראשו בחיוך. "מתי שתרצי" הוא אמר וחייכתי בחום. אני מתחילה לחזור לעצמי. "קדימה, לתחנה הבאה." אמרה קלייר וחייכתי "אני צריכה לבדוק משהו קודם" נכנסתי אל תוך היער, לא עמוק מדיי. קלייר ופיליפ חיכו לי ליד המכונית. תחבתי את ידיי אל תוך הכיס האחורי של מכנסיי הג'ינס שלבשתי, הייתי סקרנית לראות מה לאו הביא לי. היה שם שקיק ורדרד ומכתב. 

"בלונדי, מהרגע הראשון שראיתי אותך ראיתי שאת לוחמת, משהו בעיניים היפות שלך גרם לי להרגיש בטוח בהכל. אין  משהו שאני בטוח בו יותר מאשר לבלות את שארית החיים שלי איתך, כי איתך הכל קל יותר, כל הבעיות נעלמות וכל מה שאני רואה זה אותך, את היופי הפנימי והחיצוני שלך. שניהם מרהיבים. אני מאחל לך שתמשיכי להדהים את כולם עם עצם קיומך. מזל טוב, בלונדי."

סגרתי את המכתב, והדמעות החלו לזלוג. מה קורה לי? התרגשתי כל כך מהמילים היפות שלו. התרגשתי ממנו. ניגבתי את דמעותיי המאושרות ופתחתי את השקיק הקטן. מצאתי בתוכו טבעת אירוסין משובצת ביהלומים קטנים ובמרכזה יהלום עוצר נשימה. הבכי גבר, ההתרגשות גברה. אני כל כך אסירת תודה עליו, על קלייר, על פיליפ, על מריאנו, על כל מי שנמצא בחיים שלי. אני אסירת תודה על עצמי, על כל מה שהחיים לימדו אותי. "איזי?" שמעתי את פיליפ קורא לי ומיד ניגבתי את הדמעות. "אני כאן" עניתי בקול רועד "את.. את בוכה?" שאל פיליפ והתקרב אליי, הנהנתי בראשי וחיבקתי אותו, קלייר גם הגיעה ומשכתי אותה גם אל החיבוק "אני אוהבת אתכם" אמרתי והם לא הבינו מה קורה לי. "זו המתנה של לאו?" שאלתי קלייר בהתרגשות והנהנתי בראשי, הראיתי להם את הטבעת וקלייר קפצה במקומה "אני לא מאמינה! אח שלי! זה אח שלי!" צווחה קלייר באושר ופיליפ הסתכל עלייה במבט מאוהב וצחק. "הוא כתב לי מכתב" אמרתי בקול רועד מהתרגשות וקלייר הנהנה בראשה "אני יודעת הכל. אני קראתי את המכתב." אמרה קלייר וחיבקה אותי "תשמרי על אחי, אוקיי?" שאלה קלייר והנהנתי בראשי "יותר מהכל." הבטחתי לה ופיליפ דחף את שנינו קלות. "קדימה! לאוטו!" אמר פיליפ ושנינו התקדמנו ביחד עם פיליפ.