מלך המאפיה

מסיבת האירוסין

"קדימה! אין זמן נו!" קראה קלייר וגילגלתי את עיניי בעצבים. בוגדנית. "אני הולכת להתלבש" אמרתי והתקדמתי אל עבר החדר שאני מתארגנת בו. אני לבשתי שמלה בצבע לבן מלוכלך ולאו לבש מכנס מחויט שחור וחולצה מכופתרת שחורה. כרגיל. "היי בלונדי" שמעתי את לאונרדו בפתח הדלת והסתרתי את עצמי במהירות "צא מכאן! זו הפתעה בחייך לאו!" סילקתי אותו מהחדר והוא בנתיים נהנה מנוף. "ניפגש במסיבה הא?" הוא אמר ונופף בידו לשלום לפני שקלייר סחבה אותו לעוד מקום. התקדמתי אל עבר היציאה אך קיבלתי טלפון ממספר חסוי. מוזר. "כן?" עניתי לטלפון בחשש "זה אצלך?" היא שאלה ומיד הבנתי מי זו. ברטה. "זה אצלי. אבל זה לא הזמן המתאים למסירת חבילות." אמרתי מסדרת את השמלה ושמה את השיחה על ווליום נמוך יותר כדי שאף אחד לא ישמע. "נדבר על זה מחר. ביי." אמרתי וניתקתי את השיחה. השארתי את הטלפון בחדר והתקדמתי אל עבר היציאה. "איזי, אני לא מזהה אותך." אמר פיליפ שבא לעזור. "פיליפ!" רצתי אליו בחיבוק וראיתי את קלייר נשרפת מקנאה מהצד. שתקנא. היא הפסידה אותו ואת אח שלי. "קדימה, בואי נצא לבחוץ" הוא אמר והושיט לי את ידו, אבל לא לזמן רב. "אני אקח אותה מכאן." אמר לאו הקנאי להחריד. בדיוק כמו אחותו. "שלום לך" הוא אמר והפליק לי בתחת "תרגע לאו! הולכים להיות כאן אנשים חשובים הערב." אמרתי והעפתי את ידו ממני. הוא גיחך והלך לרדוף אחרי רוזי שלא הייתה מוכנה ללכת לישון. "את נראית פשוט מדהים בלונד." אמרה קלייר והסתכלתי עלייה בקור. "כן, אני יודעת." אמרתי והמשכתי בשלי. ראיתי את הדמעות שלה שנייה מלצאת. סידרתי את האודם שלי מעט והלכתי לעמוד בכניסה ליד לאו כדי שנקבל את האורחים. "הכל בסדר?" לאו שאל והעלה את המחשוף שלי שיצא מכלל שליטה. "תשאל את אחותך." אמרתי והוא לא ענה. אבל ידעתי שיש לו המון מה להגיד.

"מריאנו!" בירכתי את אחי לשלום. מותשת מכל החיוכים המזוייפים. "איזי, ערב טוב." הוא אמר נותן לי מבט מעודד. "אני יודעת שאתה לא יכול לראות את ההתלהבות שלך. אני פשוט אדמיין אותה." אמרתי ומריאנו הנהן בראשו וקרץ לי בלי שאף אחד יראה "שמעתי על הסיפור עם קלייר.." אמרתי מנסה להעביר נושא. "זה בסדר בלה, אני בסדר." הוא אמר והמשיך בברכות השלום לכולם. הוא לא בסדר. אני רואה את זה עליו. נשבר לו הלב. ואני מוכנה להרוג את קלייר על כך שהיא שברה את ליבו של אחי הגדול. "רוזי? מה את עושה כאן?" רוזי הסתובבה בין האורחים מחפשת פרצוף מוכר. "בלה! תרשי לי להישאר איתכם! בבקשה!" היא קראה בחמידות אך לא ידעתי מה לענות. "מאפין? מה את עושה כאן? למה את לא ישנה?" לאו שאל והרים אותה "תוריד אותי לאו!" היא צעקה אך לא שמענו כלום בכל הרעש. היא בעטה בפרצופו אך זה לא הזיז לו. הוא רק גיחך. "למיטה רוזי!" לאו אמר וקלייר קלטה אותנו "רוזי! מה את עושה כאן?" קלייר שאלה ולקחה אותי אל תוך הבית. "הורות זה דבר קשה." אמרתי ולאו הסתכל עליי מותש. "כן.. לא בשבילי." הוא אמר והסתכלתי עליו מבולבלת. "רגע.. אתה לא תרצה להביא ילדים?" שאלתי באומץ רב. הוא הסתכל עליי וחשב. חשב רבות. "אני לא חושב שזה דחוף לי כל כך." הוא אמר ושלחתי לו מבט נוקב. "איזבלה, לאונרדו" אמר דודו של לאו ששמעתי עליו רבות בילדותי. "מר גארסיה. נעים להכיר אותך, שמעתי עליך הרבה." אמרתי ולחצתי את ידו ברשמיות. "אני מקווה שזה לא זמן רע. אבל אני רציתי לוודא כמה דברים בקשר להסכם חיבור הקוזה נוסטרה עם שיקגו. תבואו אליי למשרד מחר בבוקר." הוא אמר ושחכתי מזה לגמרי. שחכתי שהקוזה נוסטרה תתחבר עם שיקגו. "בטח דוד. נהיה בקשר." לאו אמר והנהנתי בראשי בחיוך מאולץ "אני שונאת אותך, שזה יהיה ברור" אמרתי והלכתי לקחת משקה. ואז נזכרתי שיש כאן אנשים שמכירים אותי מיום הולדתי ושזה לא הולם לשתות מולם. אז נכנסתי אל תוך הבית והתקדמתי אל עבר מרתף היינות. שמעתי משם רעשים מוזרים. התקדמתי יותר מהר ומצאתי את פיליפ עם עוד בחור. "פיליפ?!"