מלך המאפיה

ההזמנה

בלה-

"מה קורה כאן?" קרא קלייר וראתה את אביה שרוע על הרצפה ללא רוח חיים. בדיוק כמו שאני ראיתי את אבי באותה הצורה. "אבא" היא יבבה ורצה אליו "מה עשית לו לאונרדו?" התייפחה קלייר ולאו הרכין את ראשו, ראיתי דמעה זולגת במורד פניו ומיד רצתי אליו, התקרבתי לעברו "אני יודעת שאתה לא רוצה שהיא תראה אותה ככה, אבל זה בסדר להתפרק לאו." אמרתי וקירבתי אותו אליי לחיבוק. הוא קבר את ראשו בתוך צווארי וחיבק אותי חזק. "תיכנסי עם קלייר הביתה. אני אטפל בגופה." לאו אמר והנדתי בראשי לשלילה "לא. לא אנחנו צריכים לערוך לו הלוויה הולמת." אמרתי ולאו גיחך ללא הומור והסתכל עליו בשנאה "בשבילה" אמרתי והסתכלתי על קלייר ברחמים. "אני יודעת שאתה אוהב אותה לאו, אבל למה הרגת את אבא שלי בשבילה?" שאלה קלייר והתקרבה ללאו. הוא לא ענה. היא דחפה אותנו לצד ונכנסה הביתה. ורצתי אחריה. אבל לאו תפס בידי "שלא תעזי להגיד לה שהוא עשה את זה לעצמו." הוא אמר והנהנתי בראשי בבלבול. "קלייר!" ראיתי אותה יוצאת לגינה בריצה. "חכי רגע!" קראתי לה מתנשפת וגם היא התנשפה. "אני כל כך מצטערת" אמרתי ואספתי אותה לחיבוק ושנינו התייפחנו. היא התמסרה לחיבוק אבל אז דחפה אותה בחוזקה "זה בגללך!" קראה קלייר והסתכלתי עליה בקור. כפי שאני רגילה להגיב. אני הדפוקה. "קלייר, אני מצטערת. הלוואי שזו הייתה אני במקומו! אני נשבעת!" הסתכלתי לה בעיניים והיא החזירה לי מבט מלא בשנאה "הלוואי באמת." היא זרקה את הפצצה והלכה. 

-------------------------------------------------------------------------------------

"קלייר, בבקשה. תאכלי משהו." נכנסתי לחדרה עם צלחת של מה שהיה בארוחת הבוקר שהיא פספסה והיא אפילו לא הביטה בי. "אני לא רעבה" היא אמרה ולבשה את השמלה השחורה שהייתה תלויה על כסאה. "את לא חייבת לבוא, זה לא שאת משפחה, או חברה טובה." אמרה קלייר בשנאה והנחתי את הצלחת בחוזקה על השולחן "תקשיבי, אני יודעת שאת איבדת את אבא שלך. אבל תאמיני לי שאם זה היה בשליטתי שום דבר מזה לא היה קורה. ואולי, אם את יכולה, בבקשה תבואי לקראתי כי אני עומדת לאבד את זה." אמרתי והמבט שלה התרכך מעט "ניפגש שם." היא מילמלה בשקט ויצאתי מחדרה בהקלה. אני לא יכולה יותר.  

 התקדמתי אל עבר משרדו של לאו ופתחתי את דלת הכניסה "לאו?" קראתי בשמו ברעד "הכל בסדר בלה?" הוא שאל מסיים שיחה בטלפון. לא הייתי מסוגלת לענות. כל התקופה הזו הוציאה ממני כוחות מיותרים "אני רוצה לבכות לאו. אני רוצה לבכות את כל נשמתי החוצה." אמרתי מתנשפת במהירות. לאו התקרב אליי בחמלה וחיבק אותי חזק. "אני יודע בלה." אמר לאו והרפה את החיבוק. הסתכלתי עליו מקרוב והבחנתי בשיער הקצוץ והכהה שכל כך אהבתי. בנמשים הקטנים שלא נראו לעין. "אתה כל כך יפה." אמרתי והעברתי את האצבע שלי על פניו "תמיד תזכרי שאת הרבה יותר בלה." אמר לאו ונשק למצחי. גל של תשוקה חזקה עבר בתוכי ולרגע רציתי שהוא יקרע ממני את בגדיי. "אני יודע שאת רוצה את זה." הוא אמר והתרחקתי ממנו במהירות. "אתה הפרי האסור שלי לאו." אמרתי ויצאתי ממשרדו. הריח הממכר שלו עוד עליי. ואני רק מפנטזת על הרגע שבו כל הפנטזיות שלי יהפכו למציאות.