מלך המאפיה

חטופה

בלה-

"ואז הם יצאו ביחד איתה מהבית ועזבו אותי כאן" אמרתי והצבעתי על הסלון שהיה במרכז הבית. לאו נראה עצבני. היא דפק בחוזקה על שולחן האוכל. "היא צריכה להיות כאן!" הוא קרא בכעס ואני ניסיתי להרגיע אותו. "אנחנו נמצא אותה. אל תדאג." אמרתי באופטימיות אבל הדאגה אכלה אותי. "היא בהריון בלה! היא צריכה להיות בבית שלה!" לאו צעק עליי בחוסר סבלנות. "לאו, אני מבינה שאתה דואג לאחותך, אבל אני גם מנסה לעזור, אני לא נגדך" אמרתי והוא סינן את מילותיי. "היית צריכה לעשות משהו." הוא אמר והביט בי במבט מאשים. "אני מזכירה לך שכיוונו אליי סכין! אני מזכירה לך שאם הייתי נדקרת למוות התינוקות האלה כאן לא היו יוצאים מזה בשלום!" קראתי ודמעות התקבצו בעיניי. "שלא תעז לבוא אליי בטענות!" קראתי בטון פגוע ונכנסתי לחדר השינה בכעס. תרקתי את הדלת ונעלתי אותה. לאו לא טרח לבוא אחריי אפילו. אידיוט. 

--------------------------------------------------------------------------------------------------

"בלה? אולי כדאי שתצאי? תאכלי משהו? את כבר יותר מידיי זמן בחדר" רובי אמר ודפק על דלת החדר. "אני בסדר" אמרתי בקול שבור. "תפתחי את הדלת בלה" לאו אמר בחוסר סבלנות מובהקת. "אני אמרתי שאני בסדר!" אמרתי בכעס והוא דפק על הדלת בפראות. "תפתחי את הפאקינג דלת הזאת בלה!" הוא שאג בעצבים ואני יכולה להודות שנבהלתי. מעולם לא שמעתי אותו כל כך כועס. התקדמתי אל עבר הדלת באיטיות ופתחתי את המנעול. פתחתי את הדלת והבטתי בעיניו של לאו. הן מיד התמוגגו כשראו את פרצופי המלא בדמעות "כדאי שתאכלי משהו." הוא אמר והלך משם. "מה קרה לו?" שאלתי את רובי והוא הביט בי במבט שבור. "יש מידע לא טוב על קלייר." הוא אמר וקולו רעד מעט. "מה קורה?" שאלתי את רובי וליבי החסיר פעימה. "יש לנו קצת האזנה עליהם. הם מדברים שם על ליילד את קלייר." הוא אמר ועיניו התמלאו בדמעות. "הם רוצים לקחת לה את התינוק." הוא אמר וקולו היה מלא בבכי. "זה.. זה לא יכול לקרות." אמרתי וחשבתי על קלייר המסכנה, שכנראה כרגע יושבת לבד, בחושך, מפוחדת. "אנחנו נגיע אליה לפני שהם יספיקו לעשות משהו, נכון?" שאלתי את רובי בדאגה והוא הביט בי במבט חסר אונים. "אני לא יודע" הוא אמר ותפס את ראשו. "היא אחותי הקטנה בלה, אני לא מסוגל לחשוב עליה נפגעת." רובי אמר ואספתי אותו לחיבוק. "יהיה בסדר." אמרתי והיה לי מעט קשה להאמין בזה באותו הרגע. אני לא אופטימית. "לאו במצב לא טוב בלה. תבואי לקראתו." אמרתי ושמעתי את מילותיה של קלייר בדבריו. "אני מבטיחה." אמרתי ואחזתי בידו הרועדת. "אל תישבר, לא עכשיו, לא כשיש תקווה" אמרתי והוא הנהן בראשו. "כדאי שאתחיל לעבוד" הוא אמר והתקדם אל עבר משרדו. אני התקדמתי אל עבר המטבח וישבתי על כיסא הבר. נאנחתי בעייפות והבטתי במטבח הריק. היא חסרה לי. "בלה?" שמעתי את קולה הקטן של רוזי מופיע מתוך מסדרון החדרים. "היי מאפין, מה קורה?" התכופפתי אליה וליטפתי את שיערה ברכות. "איפה קלייר?" היא שאלה וסיערה התחוללה בתוכי. אבל נשארתי אסופה, בשבילה. "היא עם אנשים רעים?" היא שאלה אותי וליבי נשבר לחתיכות מזעריות. "היא עם האנשים הרעים, אבל לאו ורובי הולכים להציל אותה עכשיו. בסדר?" אמרתי והושבתי אותה על ברכיי. "אני רוצה את קלייר" היא אמרה ודמעות קטנות התאספו בעינייה הירוקות והגדולות. "אני יודעת מאפין, אני יודעת." אמרתי ואספתי אותה אליי לחיבוק.

לאו-

יצאתי ממשרדי לאחר שניסיתי כל דרך אפשרית לאתר את אחותי התאומה, אומרים שאחים תאומים מרגישים אחד את השני, אני מרגיש אותה. אני מרגיש שקשה לה. אני מרגיש שהיא חווה כאב בלתי יתואר כרגע. התקדמתי אל עבר המטבח והבחנתי בבלה עוטפת את רוזי שהייתה רדומה בין זרועותיה. הבטתי בבלה והרגשתי חרטה על איך שהתייחסתי אליה היום. "תביאי לי אותה, אני אקח אותה לחדר שלה." אמרתי לבלה ונשאתי את רוזי אל חדר השינה שלה, הנחתי אותה במיטתה וכיסיתי אותה בשמיכה, נישקתי את מצחה ויצאתי מהחדר. חזרתי אל המטבח ובלה עדיין ישבה שם. היא נראתה כאילו היא חושבת, הרבה. התקרבתי אליה והיא הביטה בי מלמטה. "אני מצטער בלונדי, אני מצטער."  אמרתי וחיבקתי אותה. שמעתי את הבכי החרישי שלה מתוך החיבוק, כל דמעה שלה היא כמו נהר שלם של בדידות, עצב וכאב. "אני מצטער על כך שהאשמתי אותך, זה היה נוראי מצידי" אמרתי והיא הנהנה בראשה, אך לא ענתה. "אני אוהב אותך יותר ממה שאני אוהב את כל היקום הזה, חשוב לי שתמיד תזכרי, לא משנה כמה אני כועס, את עדיין אישתי, את עדיין בלונדי." אמרתי ונשקתי למצחה. "אני יודעת שאתה דואג לה לאו." היא אמרה ומשפט אחד שלה היה מספיק כדי לקחת את ליבי ולמחוץ אותו. "אני מצטערת שלא עשיתי כלום." היא אמרה בבכי ותפסתי ברכותיה, כך שהבטתי בעיניה. "לעולם אל תצטערי על כך, שמעת?" אמרתי ונשקתי לשפתיה. היא הנהנה בראשה וחייכה מעט. "זוכרת את ההבטחה שלי? הילדים שלנו יוולדו לעולם שכולו טוב."