מלך המאפיה

הפתעה!

לאו-

"קלייר, הכל בסדר? היא לא חושדת בכלום? אני בדיוק מסיים לפנות את כל הרהיטים מהסלון." אמרתי מתנשף ומקווה שהכל הולך לפי התוכנית שאחותי עזרה לי לתכנן. "הכל מעולה, היא קצת מבואסת שאתה לא כאן איתה, אנחנו בדיוק בדרך לאכול." היא אמרה מכוונת את פיליפ לאן ליסוע. "אוקיי, סעו בזהירות ותעדכני אותי על כל דבר." אמרתי מנתק את הפלאפון. תיקתוק בדלת קטע את מחשבותיי, התקדמתי לפתוח את הדלת, מריאנו הגיע לעזור ולהיות חלק ממסיבת ההפתעה שמתוכננת לה בערב, מיד אחרי שהיא תקבל את מכונית החלומות שלה. "אתה בטוח שהסתדרת עד עכשיו?" מריאנו הסתכל עליי, המראה לא מזהיר. "במה אתה שונה ממני הא?" שאלתי בסרקזם ומריאנו הרים את כתפיו "תתרגל, אלו החיים עם פרינססה." אמר מריאנו וגיחכתי לעצמי. "אני בסדר גמור עם זה." אמרתי מזיז את הספה האחרונה שהייתה במרכז הסלון. "אז אתה מוכן להסביר לי למה לעזאזל ביקשת ממני לבוא בוורוד?" שאל מריאנו מצביע על החליפה הוורודה והמגוחכת שלו "זה הקוד לבוש של המסיבה" אמרתי ומריאנו הנהן בראשו "אוקיי... מה צריך לעשות?" שאל מריאנו ואני חייכתי "הבאתי עובדים, הם יגיעו בעוד שעה. אנחנו רק צריכים לארגן את כל האלכוהול." אמרתי ומריאנו הנהן בראשו "אפשר להביא מהבר שלי" אמר מריאנו והנהנתי בראשי "קדימה, בוא נצא" אמרתי וחטפתי את מפתחות האוטו מהשולחן.

"אני לא מצליח להבין איך אתה והמאפיה שלך מצליחים לנהל את כל הפאקינג עולם" אמרתי מנסה לפתח שיחה עם הבונקר שיושב לידי. הוא הרים את כתפיו, יודע את התשובה במדוייק. "ואני לא מצליח להבין איך אתה והמוח הקרימינלי שלך מצליחים לשלוט באחותי." אמר מריאנו וגיחכתי, הרמתי את כתפיי, יודע את התשובה במדוייק. "אפרופו איזבלה.." אמר מריאנו ו....נדפקתי. "מה איתה?" שאלתי מנסה להבין מה הוא רוצה ממני לעזאזל. "מה הכוונות שלך אליה?" שאל מריאנו ואני ישר הבנתי עם מי יש לי עסק. "זה לא מה שנראה לך. אנחנו ממש לא ממהרים." אמרתי מופתע מעצמי "אתם זוג מאוד מוזר" הוא אמר ואני נזכרתי שאני צריך להעמיד פנים שאנחנו זוג מאושר. "לפחות יש לנו זוגיות." אמרתי ומריאנו שלח אליי פרצוף רצחני. "לא לצחוק עם מריאנו." מילמלתי לעצמי והוא גיחך "את האמת שיש מישהי." מריאנו אמר בשקט ואני הסתכלתי עליו במבט מבולבל "מישהי?" שאלתי מנסה להבין, למרות שכבר הבנתי. "קוראים לה קלייר" הוא אמר ואני עצרתי את האוטו באמצע הכביש המהיר. "קוראים לה מה??" שאלתי, או יותר נכון צעקתי. "יש בעיה?" הוא שאל לא מבין "כן! יש בעיה, יש בעיה מאוד גדולה!" אמרתי מסתכל עליו ברצחניות "מה השם משפחה של הקלייר ההיא?" שאלתי ומריאנו הרים את כתפיו, הפעם הוא באמת לא יודע. "היא אמרה לי שהיא משיגקו... רגע.." מריאנו אמר מנסה לקשר. "היא קשורה אליך איכשהו?" הוא שאל וסימן לי להמשיך בנסיעה. "היא אחותי התאומה!" הכיתי בהגה בחוזקה ומריאנו בקושי הבין מה קורה. "איך? איך מכל הנשים בעולם? דווקא אחותך?" הוא אמר ואני המשכתי בנסיעה. רותח מעצבים ומנסה לעקל את מה ששמעתי. פאקינג קלייר מזורגגת. 

"אנחנו צריכים חמישה ארגזים מלאים באלכוהול. תעמיסו את זה על הטנדר של לאונרדו בבקשה." מריאנו הורה לעובדים בבר וכך הם עשו, החלו למלא כמויות מסחריות של בקבוקי אלכוהול משובח לתוך ארגזים. "תשאיר את זה לנו." אמר מריאנו לוקח את הבקבוק וויסקי מידו של הברמן המפוחד. הוא מסר לנו שני כוסות ומריאנו הנהן לעברו "זה הולך להיות יום ארוך במיוחד הא?" אמר מריאנו מוזג לכוסות את המשקה החריף. "תודה" הודיתי לו ולקחתי לגימה מכובדת של וויסקי. "הכל מוכן בוס" אמר אחד העובדים של מריאנו ומריאנו סימן לו לבוא. "אני רוצה שתמלצרו היום בערב בבית שלו." מריאנו אמר והצביע עליי. "רק תסמס לנו כתובת ואנחנו שם." אמר העובד הנאמן ומריאנו טפח על שיכמו כאות תודה. "לא חשבתי על מלצרים, זה לא פלצני מידיי?" שאלתי ומריאנו גיחך למשמע אוזניו "תסמוך עליי, היא תאהב את זה." הוא אמר והנהנתי בראשי. לא בטוח למה אני מסכים. "קדימה, לאוטו." אמרתי ומריאנו התקדם אחריי אל האוטו. 

"היי בוגדנית.. אהמ, קלייר" עקצתי אותה בסרקזם והיא לא הבינה מה אני רוצה ממנה. "הכל מוכן?" היא שאלה בטון חצי מבולבל חצי מודאג "הכל מוכן. מתי אתם תהיו כאן?" שאלתי מוודא שהכל הולך לפי התכנון. "עצרתי בתחנת דלק קרובה כדי לדבר איתך מבלי שהיא תשמע, אני חוזרת לאוטו עכשיו. אני עשר דקות מהבית. תהיו מוכנים." אמרה קלייר וניתקתי את השיחה. היא הולכת להיות בעננים. 

"מריאנו, תכין את כולם. היא צריכה להגיע בכל רגע, אני יוצא לבחוץ" אמרתי מתקדם לכיוון הדלת, בנתיים מריאנו מבקש מכולם שקט. יצאתי לבחוץ וראיתי את אחד מהרכבים של קלייר מרחוק. הם כאן. ואני לא יודע איפה לקבור את עצמי. מעולם לא עשיתי דבר כזה. "תעצמי עיניים בלה!" קלייר כיסתה את עינייה של בלה בידייה שאני לא רוצה אפילו לדעת איפה הן היו מוקדם יותר. "מזל טוב מותק!" קראה קלייר והסירה את ידייה מעינייה של בלה. "זה.. זה שלי??" שאלה בלה בהתרגשות מרבית וכל מה שרציתי זה לנשק אותה. "כולו שלך בלונדי." אמרתי והיא רצה אליי בחיבוק. "אתה לא יודע כמה אני רוצה אותך עכשיו" לחשה בלה אל תוך החיבוק ואיברי החל להתקשות. פאק. "עבודה טובה לאו!" אמרה קלייר והתעלמתי ממנה. היא הבינה שמשהו לא כשורה. "קדימה, בואי נכנס. אני אביא לך את המפתחות לאוטו." אמרתי ותפסתי בידה של בלה. פתחתי את דלת הכניסה באיטיות. "הפתעה!" כולם קראו בקול, לבושים בוורוד. "אני לא מאמינה!" קראה בלה בהתרגשות ועינייה זרחו מאושר, ונצצו מדמעות. "תודה תודה תודה!" בלה קפצה עליי בחיבוק והתנפלה עליי בנשיקה. "בלה, כולם מסתכלים." עצרתי אותה אך זה לא עיניין אותה. "שיהנו מהמופע."