מלך המאפיה

חיובי או שלילי?

פיליפ-

"נו! מה התשובה?" שאלתי במתח ובלה מסרה לי בדיקת הריון שלילית. אבל עם עוד פס קטנטן. שבקושי אפשר לראות. "רואה? סתם דאגנו." בלה אמרה והנדתי בראשי. "תעשי עוד אחת." אמרתי ונתתי לה את הבדיקה השנייה שקנינו. "זה מיותר." היא מלמלה לעצמה בדרכה לשירותים.

"פיליפ!" שמעתי את בלה קוראת לי מהשירותים ומיהרתי לבוא. היא מסדרה לי את בדיקת ההריון החיובית. "אני בהריון" היא הצהירה וחיוך עלה על פניי. "ידעתי! ראיתי בך משהו שונה, משהו לא רגיל." אמרתי והיא הביטה בי לא מבינה. "אני לא יכולה להביא ילד." היא אמרה ומיד השתתקתי. "למה?" שאלתי וליבי נשבר מעט. "אני לא יכולה להביא ילד כרגע. אנחנו מוצפים בבלאגן." היא אמרה בחוסר רגישות ולמען האמת, קצת כעסתי עליה. "הילד הזה יתקן את כל הבעיות שלכם!" אמרתי והיא הנידה בראשה. "הילד הזה יביא עוד צרות פיליפ." היא אמרה וזרקה את הבדיקה לפח. "את לא זורקת את זה בלה, את הולכת להביא את זה ללאו." אמרתי והיא חשבה מה לענות לי במצב כזה. "אני לא יכולה לספר לו." היא אמרה והתיישבה על האסלה. מביטה במקל הארור. "אני מניח שאת כבר כמעט חודש סוחבת את העובר הזה בתוכך." אמרתי והיא הרימה את כתפיה. "אני מניחה שאתה צודק" היא אמרה והמשיכה להביט בבדיקה. "אני צריכה ללכת" היא אמרה, פונה אל עבר דלת היציאה מדירתי. "לאן את מתכוונת ללכת בדיוק?" שאלתי, כמעט משתגע ממנה. "אני צריכה לתקן את כל הבלאגן שנכנסתי אליו לפני שאני מספר ללאו. בוא נתחיל בלהודיע לאימי המסכנה שמריאנו איננו." היא אמרה, מתרככת מעט. ידעתי שזה יצליח. ידעתי שהבדיקה הזו תצליח לעודד אותה מעט. 

בלה-

אני ופיליפ נכנסנו אל תוך הרכב השחור והגדול שלו והתחלנו בנסיעה. "היא אפילו לא הייתה בהלוויה." אמרתי כמעט פורצת בעוד בכי. "בלה, שנינו יודעים שהיא לא הייתה מבינה מה קורה שם גם ככה." הוא אמר ומשהו במילים שלו הכניס בי עוד קצת היגיון. "מה את מתכננת לעשות אחרי שתודיעי לאמא שלך?" פיליפ שאל, מסוקרן. "אני הולכת למצוא את ברטה, לשאול אותה כמה שאלות שאני מאוד רוצה לקבל תשובה עליהן, ואחר כך להרוג אותה." אמרתי והכעס התחולל בי. "את בטוחה שזו את מדברת? ולא האבל?" פיליפ הביט בי מודאג. אבל אין לו ממה לדאוג. אני מרגישה טוב יותר לאחר שגיליתי מה עובר עליי. "תודה" הודיתי לפיליפ על העזרה. "תמיד בלה, תמיד. אל תשכחי שאני גם שומר הראש שלך הא?" הוא שאל וחיוך קטן הופיע על פניי. "מה את הולכת להגיד לה?" פיליפ החליף נושא, לנושא פחות כיף. "מה שיצא לי באותו הרגע. אני מניחה." אמרתי לא ממש יודעת מה לענות לו. "מה שתרצי, רק תפגיני טיפה רגישות, אוקיי?" פיליפ ביקש ממני ברגע שהחנה את האוטו מול המבנה שלא אהבתי להיות בו. בית המשוגעים. יצאתי מהאוטו. אך פיליפ צפר לי וסימן לי להתקרב. "אני כאן. אם קורה משהו, אני בחיוך המהיר, זוכרת?" הוא שאל והנהנתי בראשי "אל תדאג." אמרתי ונכנסתי אל המבנה הארור. היי, אני צריכה להודיע לאמא שלי הודעה. תוכלו לבקש ממנה לבוא לאולם הפגישות?" ביקשתי מהפקידה, היא הנהנה ללא הבעה והקלידה כמה אותיות במקלדת שלה. "תחכי לה שם, היא תתארגן ותבוא." הפקידה אמרה וכך עשיתי, התקדמתי אל עבר אולם הפגישות ותפסתי שולחן. תפסתי בבטני שעוד לא גדלה לאור הסיבה, וחייכתי מעט. אבל רק מעט. "היי איזבלה, אמא שלך ציפתה לראות אותך." אמרה העוזרת של אימי ועזרה לה לשבת מולי. "היי בלה" אמרה אימי והיא נראתה מוזר, כמו תמיד. "היי אמא, אני רוצה לדבר איתך על משהו." אמרתי והיא הביטה עמוק אל תוך עיניי. "את זוכרת מה קרה בחתונה שלי?" שאלתי והיא הנהנה בראשה באיטיות. "בעלך, הוא מת." היא אמרה ללא טיפת רגישות "לא אמא, הוא לא מת." אמרתי והיא הנהנה בראשה באיטיות. שוב. "מריאנו יצא להילחם, נגד האויבים שלנו, ולצערי הוא לא חזר אמא." אמרתי והדמעות החלו להצטבר בעיניי. "זה לא ייתכן." היא אמרה ותפסה בראשה. היא נשמה במהירות. "אני מצטערת, אמא." אמרתי והיא החלה לבכות, היא נפלה על הריצפה ובכתה, בכתה כמו אמא שאיבדה את בנה הבכור והאהוב. היא קמה על רגליה והתקדמה אליי. "את הילדה היחידה שלי עכשיו. את הרגת את בעלי ואת הבן שלי! מנוולת!" היא צעקה ונסתה להתנפל עליי. אך המטפלת שלה ריסנה אותה במהירות ולקחה אותה ממני. היא שלחה אליי מבט מתנצל. אך בקושי יכולתי להסתכל עליה מבושה. אמא לא צריכה להגיב ככה. היא הייתה צריכה לחבק אותי, לנחם אותי, להגיד לי שהכל יהיה בסדר. לא להאשים אותי במוות של אבי ואחי. המשפחה היחידה שהייתה לי בהתחשב בנסיבות.

"את שותקת כל הנסיעה, הכל בסדר?" פיליפ שאל מסיע אותי בחזרה הביתה. "זה היה יום מתיש. זה הכל." אמרתי משתדלת לשמור על קול יציב. "אני יודע בלה. אבל אל תשברי, אוקיי?" פיליפ החזיק בידי והנהנתי בראשי. "בשבילו" אמרתי והבטתי בבטני. "מה את חושבת על כל עניין היורש?" פיליפ שאל ושתקתי לכמה שניות. "אם יהיה לי בן, הוא בהחלט לא יהיה מעורב בשום פעילות שקשורה אל המאפיה." אמרתי ופיליפ הביט בי בהפתעה. "בלה, את זוכרת מה הייתה מטרת הנישואים האלה מההתחלה?" פיליפ שאל והנהנתי בראשי. "פיליפ, אתה זוכר מה קרה ליד של בעלי?" שאלתי והוא הנהן בראשו. "פייר מספיק. אבל אני לא חושב שלאו הולך לאהוב את הדעה שלך." פיליפ אמר וגלגלתי את עיניי. "אני יודעת, אבל זה לא משנה. אני לא הולכת לשלוח ילד למלכודת מוות." אמרתי ופיליפ חשב מה לענות. "בבקשה ממך בלה, תדברי עם לאו. כי אם לא, העניין הזה הולך להתפוצץ לך בפרצוף."