מלך המאפיה

בחזרה הביתה

בלה-

"אני מקווה שלא שכחנו כלום" אמרתי ללאו וסגרתי את המזוודה שלנו, "לא שחכנו שום דבר.. הכל בסדר. אנחנו כאן בסך הכל שבוע וחצי." לאו אמר ועטף אותי בזרועו החסונה. לוציפר קפץ על המיטה שעליה ישבנו. "אני לא אתגעגע למקום הזה." בלה אמרה וגיחכתי "למה?" שאלתי אותה והבטתי בפניה היפות שמשדרות רוגע. "אתה באמת שואל?" בלה שאלה ודחפה אותי קלות. "אני לא רוצה ללכת!" שמעתי את רוזי הקטנה צועקת ואת קלייר רודפת אחריה "רוזי! אנחנו נשאיר אותך כאן בסוף!" קלייר צעקה ורובי צפה בהם בשעשוע מהספה. "נהנה מהמופע?" קלייר שאלה את רובי במבט רצחני. הוא מיד סובב את מבטו והתעסק בטלפון שלו. 

 יצאתי מהחדר שלי ושל לאו ביחד עם לוציפר, שבקושי הרגשתי אותו בימים האחרונים בעקבות כל מה שקרה. "היי רובי, איך אתה מרגיש?" שאלתי את רובי ושלפתי אותו ממה שהוא לא עושה בטלפון שלו. "רובי, אתה יודע שאם מתרחש משהו בחייך הרומנטיים אתה מחויב לספר לי. נכון?" שאלתי אותו וחיוך קטן עלה על שפתיו אך החיוך מיד נמחק. "לא קורה כלום." הוא אמר וסגר את הטלפון שלו ודחף אותו עמוק עמוק אל תוך הכיס. "אוקיי.. אני אעמיד פנים שאני מאמינה לך." אמרתי והוא גיחך מעט. "רוזי!" קלייר נכנסה בריצה אל הלובי בעודינו יושבים ברוגע. "למען השם שמישהו ירסן את הילדה הזאת!" קלייר קראה בייאוש ורוזי ציחקקה. "על מה את צוחקת אישה קטנה?" קלייר שאלה אותה ורצה לעברה. היא תפסה אותה סוף כל סוף ושמה לה את הנעליים שלה. "שלא תעזי להוריד אותן!" קלייר הזהירה את רוזי ורוזי גילגלה את עינייה. "הילדה הזו בעלת גישה." אמרתי והבטתי ברוזי. היא כל כך גדלה. "היי! אני לא ילדה! אני בת שש!" רוזי קראה בכעס. וכל מה שרציתי זה לצחוק באותו הרגע. אבל צריך לקחת אותה מדי פעם ברצינות לא ככה?

"כולם מוכנים?" לאו שאל נכנס אל הלובי ביחד עם לוציפר והמזוודה שלנו. "כולם מוכנים! קדימה למונית!" קלייר אמרה ותפסה בידה של רוזי. רובי קם בקושי רב וסחב את המזוודה שלו. "אתה צריך עזרה?" שאלתי את רובי והוא הניד בראשו. "לא, תודה על ההצעה." רובי אמר והמשיך ללכת לצידי. "את יודעת.. אני קצת שיקרתי לך הבוקר." רובי לחש באוזני ומעט התרחקנו מכולם. "מה.. מה זאת אומרת?" שאלתי אותו מבולבלת מעט. לא יודעת למה לצפות. "את שאלת אותי על חיי האהבה שלי." הוא אמר ומיד הבנתי. "ידעתי!" צעקתי בלי לשים לב וכולם הביטו בי. "אסור ללאו לדעת על זה. את מבינה?" רובי אמר והביט בעיניי. "למה?" שאלתי ורובי לא ענה. "הוא נשוי רובי. אני בטוחה שהוא יבין." אמרתי ורובי חשב מעט. "אני אספר. אבל לא עכשיו." הוא אמר והמשכנו ללכת זה לצד זו. "אני שמחה שהתחברנו" אמרתי ורובי עטף אותי בידו. "את תמיד תהיי אחותי הקטנה" רובי אמר ומילותיו חדרו עמוק אל תוך הנשמה שלי. "תודה" אמרתי ודמעות עלו במעלה עיניי הבהירות. 

-----------------------------------------------------------------------------------

"תודה!" קלייר אמרה לנהג המונית והנהג הנהן בראשו. רובי דחף לידו טיפ והמשכנו בדרכינו. כל אחד היה עסוק בשלו. "היי.. מה שלום התינוקות שלי?" לאו שאל וליטף את בטני ברכות. "הם רוצים הביתה." אמרתי והוא צחקק. "גם אני" הוא אמר ונשק לשפתיי. "שוב פעם! שוב פעם!" רוזי צעקה בהתלהבות וקלייר משכה אותה משם. "זה לא מנומס רוזי!" קלייר גערה בה והושיבה אותה על ברכייה. רובי סידר את כל המסמכים הדרושים לטיסה כדי שנוכל לעלות עליה. לוציפר עמד ליד לאו וסרק כל אדם שעבר לידנו. הוא גדל. הוא נהיה שומר ראש אמיתי. "קדימה, בואו נעלה על טיסה הביתה." רובי אמר והתקדמנו אחריו אל שדה ההמראה. 

"קדימה לוציפר!" לאו קרא ללוציפר והעלה אותו במדרגות של המטוס שלנו. "אני רוצה לשבת ליד בלה!" רוזי צעקה על רובי שהתיישב לידה. "אני באה מאפין!" קראתי אל עבר רוזי והתיישבתי לידה. "היי רוזי, מה שלומך?" שאלתי את רוזי וליטפתי את שיערה הזהוב והרך "אני עצובה" היא אמרה וחייכתי חיוך מכיל. "למה את עצובה מאפין?" שאלתי אותה והוא נראתה מאויימת מעט. "הכל בסדר רוזי? את יודעת שאם קורה משהו את צריכה לספר לי.. נכון?" שאלתי אותה והיא נראתה כאילו היא מתלבטת אם לדבר. "רוזי, קרה משהו בזמן שלא היינו?" שאלתי אותה ברכות והיא הביטה אל תוך עיניי. "אני מקשיבה רוזי, קדימה, אין לך ממה לפחד." אמרתי לה והלחץ החל להתפשט בגופי, מה אם עשו לה משהו? "זה היה בדיוק כשעזבתם.. אני פחדתי" רוזי אמרה בקול רועד וכמעט התמוגגתי בפניה. "היי.. אל תבכי." אמרתי ואספתי אותה אל ידיי. "הוא אמר שהוא הולך לקחת את מה שבבטן של קלייר" רוזי אמר והזדעזעתי. "את התינוק?" שאלתי אותה והיא הנהנה בראשה. "כן. את התינוק" 

------------------------------------------------------------------------------------------------------------

לא קשור לפרק

היי! מקווה שכולם בטוב..!

קודם כל רציתי להודות לכם על כל ההצבעות.. מעריכה כל אחד ואחת מכם!

הייתי שמחה אם תגיבו מה אתם חושבים על הסיפור, או אם יש משהו שהייתם רוצים שאשנה!

אוהבת אתכם ותמיד אשקיע בשבילכם!!!