מלך המאפיה

חתונה, מסיבת אירוסין וכל החרא הזה.

*בפרק הזה  הולך להיות קטע קצת קשה לקריאה, מי שקשה לו שידלג, אני אסמן לכם מתי הוא מתחיל ומתי הוא נגמר*

בלה-

עבר שבוע מאז כל עיניין כריסטיאן, ולמען האמת, העיניינים לא נהיו טובים יותר. אני סובלת מחרדות סיוטים ודימיונות משונים. אני משתגעת בגדול, ולאו משתגע יחד איתי. הוא יצא לשלושה מרדפי שווא אחרי אביו. זה לא תרם לי ולמצב הנפשי שלי. אני מבלה את רוב היום בדאגה אליו, למה קורה איתו ואיפה הוא נמצא. אני מפחדת שיקרה לו משהו. הוא העמוד תווך שלי בזמן האחרון. והלחץ של החתונה כולו עליי. אני ולאו החלטנו להתחתן. אין לנו ברירה אחרת. לגבי היורש, אני לא יודעת אם אוכל להביא ילד לעולם כזה.

"היי, בלונד, מה איתך?" אמרה בלה נכנסת לחדר שלי ושל לאו. ישבתי ליד החלון והסתכלתי על הנוף המרהיב. "אני מתחרפנת קלייר" אמרתי מיואשת מהמצב. "הכל יהיה בסדר, אני לא רוצה שתחשבי על אבא שלי עכשיו. הוא אידיוט! תחשבי על החתונה, בבקשה בלה" התחננה קלייר והנהנתי בראשי "את צודקת." אמרתי וקמתי מהכורסא שהייתה ממוקמת ליד החלון "אני צריכה שמלה לחתונה, למסיבת האירוסין ואני צריכה עוד כל כך הרבה דברים. אני לא יודעת מאיפה להתחיל." אמרתי בייאוש "בואי נתחיל בשמלות. אוקיי?" אמרה קלייר והנהנתי בראשי. "קדימה, תתלבשי כבר." 

---------------------------------------------------------------------------------------------------

"ומה עם זו?" יצאתי מתא המדידה מיואשת מכל המדידות הבלתי נגמרות. "היא מקסימה בלונד, בדיוק כמוך." אמרה קלייר והסתכלתי על עצמי בגועל, על הצלקות הקטנות והכמעט לא נראות לעין שנוצרו לי בשפתיים. הסתכלתי לאחורה ולא מצאתי את קלייר. "קלייר?" חיפשתי אותה בעיניי, והתחלתי להתחרפן. "קלייר איפה את? זה לא מצחיק." אמרתי מחפשת אותה בתאי המדידה. "אני כאן טיפשונת, תרגעי." אמרה קלייר ונשפתי בהקלה "שלא תעשי את זה יותר קלייר!" אמרתי ודחפתי אותה קלות "חוזרים הביתה, הספיק לי להיום." הורדתי את השמלה בתא המדידה והתלבשתי "תודה לך" אמרה קלייר ויצאה אחריי במהירות "מה קורה לך היום בלונד?" נזפה בי קלייר ונכנסנו אל האוטו. 

לאו- 

"היי קלייר" בירכתי את אחותי לשלום והתקדמתי אל עבר בלה "שלום לך בלונדי" אמרתי ועטפתי אותה בחיבוק שהיה לה קצת קשה לקבל. "הכל בסדר?" שאלתי והיא הנהנה בראשה, לא דיברה, היא הלכה אל עבר המסדרון שמובל אל החדרים "מה עשית לה קלייר?" הסתכלתי על קלייר במבט רצחני "אולי כדאי שתלמד את אישתך קצת נימוסים" אמרה קלייר ופתחה את המקרר "היא לא אשתי, תוציאי את המילה הזו מהלקסיקון שלך, שמעת?" אמרתי והיא נקפה לעברי אצבע משולשת.

"בלונדי? את כאן?" דפקתי בדלת החדר שהייתה נעולה. "אני כאן" היא ענתה לי בקרירות לא מוסברת. "תפתחי לי את הדלת. אנחנו צריכים לדבר" אמרתי ושמעתי את מנעול הדלת נפתח, נכנסתי אל החדר ובלה בדיוק סיימה להחליף לבגדים נוחים יותר. "הלכתי לבחור שמלה לחתונה היום" היא אמרה והתיישבה על המיטה "בלה" אמרתי מנסה לפקס אותה בנושא "אני רציתי לדבר איתך על משהו, שאני לא בטוח שתאהבי" אמרתי ונעמדתי מולה "אני רוצה שתקבעי פגישה עם פסיכולוג." אמרתי ובלה הסתכלה עליי בבלבול "פסיכולוג? בשביל מה בדיוק?" שאלה בלה ונעמדה מולי "את לא ישנה כבר שבוע, את מדמיינת דברים, מדמיינת אנשים, זה לא תקין בלה." אמרתי והיא הנהנה בראשה בייאוש "אני הופכת לאמא שלי." היא אמרה ותפסה את ראשה בידיה, התקרבתי אליה לאט "מ...מה אתה עושה?" היא שאלה כששפתיי היו במרחק נגיעה משפתייה "את זה" נישקתי אותה ברעב שלא יודע שובע, היא התמסרה לנשיקה ואני רציתי שנשאר ככה לנצח. ניסיתי לפתוח את החזייה שלה אך היא עצרה אותה "מה קרה?" שאלתי בבלבול "אני שומרת את עצמי לחתונה" הודתה בלה במבוכה "מה?" ניסיתי להבין את מה שאני שומע "את מעולם לא.." "מעולם לא שכבתי עם משהו" היא השלימה אותי והסתכלתי עליה בתדהמה "למה אתה כל כך מופתע?" היא שאלה ואני לא עניתי. פשוט שתקתי, אני לא יודע אם זה ממבוכה או מהסיטואציה עצמה. אני באמת לא יודע "אני... אני צריך ללכת" אמרתי ויצאתי מהחדר במהירות. אני כזה אידיוט! 

"אזהרת טריגר!!!*

"לאונרדו חכה!" בלה יצאה אחרי מהבית. "אבא?" "כריסטיאן?" אני ובלה קראנו פה אחד. בלה כמעט איבדה את זה, היא קפאה במקום וסרבה לזוז, "בלה תכנסי הביתה" סיננתי בעצבים ואבי שלף אקדח. עמדתי מלפני בלה ולא טרחתי להסתכל עליה, לא הזזתי את עיניי מאבי "מה אתה עושה?" אמרתי ואבי הכניס את האקדח לתוך פיו, הוא הסתכל בתוך עיניה של בלה וירה שלוש פעמים, בלה התמוטטה על הרצפה ואני פשוט לא זזתי, הסתכלתי על גופתו של אבי ולא ידעתי איך להגיב. לשמוח? להתפרק? להרגיש הקלה? אני לא פאקינג יודע.

*נגמר הקטע*