מלך המאפיה

תקופה חדשה

לאו

*בפרק הזה יהיו תכנים מיניים, מי שלא מתאים לו או לגיל שלו שיעביר, קריאה נעימה, מעריכה את כולכם!*

"ועכשיו תרים את המשקולת ותעביר אותה אליי, אוקיי?" אמרה הפיזיוטרפיסטית שהתישה אותי. "הינה." אמרתי ובלה בדיוק הופיעה בדלת. "היי לאו, הבאתי לך קצת בגדים ואוכל." היא אמרה, היא והחיוך הקורן שלה. עזבתי הכל והלכתי אליה. "היי בלונדי, איך עבר עלייך היום?" שאלתי והיא נראתה מוצפת. "המון שאלות שצריך לענות עליהן מעיתונאים שלא מבינים לאן נעלמנו." היא אמרה והיא נראתה ללא שינה. "מה את אומרת על זה שתלכי לישון קצת?" שאלתי והיא חיבקה אותי. "אני לא מסוגלת לישון בלעדיך לאו. אני כל יום מתעוררת מסיוט אחר. שקרה לך משהו." היא אמרה ומשהו בתוכי נשבר. למה הכל משפיע עליה בצורה כזו? "אז איך הולך, הוא ילד טוב?" שאלה בלה בסרקזם את הפיזיוטרפיסטית שנכון לעכשיו מותשת ממני. "אני חושבת שתקחי אותו איתך לסדרת חינוך קצרה, ואז תחזירי אותו כמו חדש." היא ענתה בסרקזם וגיחכתי. "איך היד שלו?" בלה הרצינה מיד ואני לא ידעתי איפה לקבור את עצמי. אני מרגיש כמו מסכן. "אני חוששת שהוא יצטרך להתרגל למצב, ואולי גם את." הפיזיוטרפיסטית, ששמה אלן אמרה ובלה ניסתה להסוות את הפרצוף המאוכזב שלה. "אני מבינה, אוקיי, יום טוב" בלה אמרה והתקדמתי בצעדים גדולים אל עבר היציאה, ובלה מיד אחרי. "מה אתה אומר על ארוחת צהריים? רק שנינו?" היא שאלה אך לא היה לי ממש חשק לארוחת צהריים. "אני לא רעב." אמרתי והתקדמתי אל עבר הקבלה. השתחררתי מבית החולים בשבוע שעבר, אני ובלה נמצאים כאן כבר כמעט חודש. ואין שינוי במצב המחורבן שאני נמצא בו, ואני מפיל אותו עליה, את המצב המחורבן שכרגע אני לא יכול לתקן. "לא התכוונתי לזה ככה.." חזרתי בי, דבר שלמדתי לעשות תוך כדי השהות שלי עם בלה. "זה בסדר.. אני גם לא רעבה." ראיתי את הכעס בעיניה, אך השפתיים שלה חייכו, חיוך מזויף. "מתי הטיפול הבא שלך?" שאלה בלה ופתחה את היומן שלה בפלאפון. "מחר בצהריים" אמרתי והיא הקלידה משהו במהירות וסגרה את הטלפון. "אל תשמע כל כך מיואש, זה לא הולך להמשך לנצח." בלה אמרה והכניסה בי גל של שמחה. "אני יודע, ואני גם יודע שאחרי שכל הדבר הזה ייגמר, אני אעניק לך את העולם על צלחת מזהב." אמרתי ונשקתי למצחה. "אני לא צריכה שום דבר חוץ משתהיה איתי, בריא ושלם כמובן." היא אמרה והתמסרה לקרבה בנינו. 

סיימנו את הסידורים שלנו בבית החולים והתקדמנו אל עבר הדירה ששכרנו מול בית החולים. ממש נהדר הא? בלה הוציאה את המפתח מתיק המעצבים שלה ופתחה את הדלת במהירות. "כמה זמן עוד אני אצטרך לחכות?" בלה שאלה ומיד הבנתי למה התכוונה. "ההמתנה הסתיימה בלה" אמרתי והדבקתי את שפתיי אל שפתיה, בעודי מוריד את חולצתה באיטיות ממכרת. "אתה בטוח? אתה בטוח שלא כואב לך?" היא עצרה את הנשיקה "תשתקי." אמרתי והדבקתי את שפתיי בשפתיה שוב. הורדתי את חולצתי וזרקתי אותה על המיטה בפרעות, היא רצתה את זה. כל כך רצתה את זה. השלכתי אותה על המיטה "מה אתה עושה?" היא שאלה לא מבינה מה קורה. נישקתי את ביטנה העירומה בעדינות, ציירתי קו בעזרת הנשיקות, עד קו התחתונים. "למה עצרת?" היא אמרה בקושי מצליחה לדבר "כבר בלה?" שאלתי אותה והיא גיחכה. הורדתי את התחתון הורדרד שלה בזהירות ונישקתי את היריכיים הדקות שלה. "מרגיש טוב הא?" שאלתי והמגע שלי בעור שלה פשוט ממכר. לאט לאט ירדתי אל עבר האיבר שלה, והתחלתי ללקק אותו ביסודיות, שאף חלק לא יוזנח. "זה.. זה נעים" היא אמרה בקול שלא יכלתי לעמוד בו. "זה רק המשחק המקדים" אמרתי וקמתי ממנה, הורדתי את מכנסיי ונשארתי עם תחתונים בלבד. נישקתי את שפתיה בעדינות והורדתי את תחתוני הבוקסר שלי, האיבר שלי התקשה רק מלחשוב על להיות בתוכה. "תסתובבי" הוא אמר וכך היא עשתה. "ילדה טובה" אמרתי ונישקתי את גבה התחתון. היא נאנחה וגנחה בלי סוף. "את באמת רוצה את זה בלה?" שאלתי אותה והיא הנהנה בראשה במהירות. "כן.. כן " היא אמרה וסובבה את ראשה כדי להביט באיברי הקשה שעמד לכבודה. "זה עלול לכאוב בלונדי, כשאת רוצה שאפסיק אני אפסיק."

בלה-

"זה עלול לכאוב בלונדי, כשאת רוצה שאפסיק אני אפסיק." לאו אמר אך בקושי הצלחתי לעבד את המשפט בראשי, כל מה שיכלתי לחשוב עליו זה שהוא הולך להיות בתוכי. "אין לנו קונדומים" הוא אמר והסתכלתי עליו במבט ערמומי "לא אכפת לי" אמרתי והוא מיד נכנס לתוכי, ללא התרעה מוקדמת, זה היה כאב חד, של משהו זר שנכנס ויוצא, אבל שתקתי. חיכיתי לרגע שזה ירגיש טוב. "הכל בסדר?" לאו שאל בקול מסופק "אני... אני לא יודעת מה אני מרגישה" אמרתי והוא נכנס ויצא, שוב ושוב. "זה אני, בתוכך." הוא אמר וחייכתי למשמע המשפט. "את שלי בלונדי.. כל כולך שלי. השפתיים, העיניים, השיער, הגוף. הכל." הוא אמר והרגשתי שמכסת הסקס שלי התמלאה. "אני חושבת שזהו" אמרתי מתנשפת ומזיעה כולי. "הוא הפסיק לנוע בתוכי ויצא בזהירות. "אני אוהבת אותך לאו." אמרתי והיא נישק אותי באיטיות, אבל לא אמר לי בחזרה, למען האמת. הוא מעולם לא אמר לי את זה בחזרה.