מלך המאפיה

הצוואה

בלה-

השעון המעורר העיר אותי משנתי, "בהצלחה לי היום." אמרתי והתרוממתי מהמיטה. בשקט, לא רוצה להפריע ללוציפר. אבל מאוחר מידי, הכלב הזה שומע כל תרחיש. "בוקר טוב קטן" אמרתי והוא קיפץ עליי בשמחה. לאחר כמה רגעים של אושר, נזכרתי באתמול. בריב שלי ושל לאו. ובדבר הכי גרוע. הפגישה. זו הולכת להיות הפגישה הכי מתוחה שאי פעם הייתה. 

התקדמתי אל עבר השירותים, מצחצחת שינים ומסדרת מעט את שיערי. הקדמתי אל עבר חדר האורונות, בוחרת לי בגדים יצוגיים המתאימים לפגישה, מכנסיים מחוייטים לבנים, בלייזר בצבע שמנת, מבד פשתן, עקבים לבנות וחולצה צמודה בצבע לבן, כמובן. פרשתי את הבגדים על המיטה והלכתי להכין לי קפה קטן. אני רגילה לראות כאן את מריאנו בבוקר, מעיר אותי ומכין לי קפה עם טעם מזוויע. אבל העיקר הכוונה.  הכנתי לי את האמריקנו שלי ולגמתי ממנו כמה לגימות, ומיד אחר כך התחלתי להכין את עצמי לפגישה. 

התזתי על עצמי כמה שפריצים של בושם לפני שיצאתי, ולקחתי תיק מעצבים שיתאים לבגדים שלבשתי, מתחתי את שיערי עוד קצת ויצאתי מהבית, משאירה את לוציפר לבד. נעלתי את ביתי וירדתי אל עבר החניון של הבניין של המשפחה. לקחתי את הריינג' רובר השחורה והתחלתי בנסיעה. אני אוהבת לנהוג. זה מזכיר לי רכיבה על סוסים, מרגיע. סוג של פורקן. צילצול טלפון העיר אותי ממחשבותיי. "היי קלייר" עניתי לקלייר, שבתקופה האחרונה החברות שלנו עומדת במבחן. "היי בלה, תוכלי לעבור בבית שלנו ולקחת אותי? לא מתחשק לי לנהוג." היא אמרה ונשמעה מצוברחת מעט. "כבר אצלך" אמרתי ושיניתי את המסלול שלי במעט. נסעתי בדרך המוכרת אל בית משפחת גארסיה, והפעם לא בשביל לאונרדו. 

"היי" קלייר אמרה בחיוך. "היי, מה קרה?" שאלתי אותה לאור השיחה שלנו. "זה כלום. נדבר אחר כך." היא אמרה ונראתה חיוורת מאוד. "את נראת מאוד חיוורת. הכל בסדר קלייר?" שאלתי והיא הנהנה בראשה. "אני לא הפסקתי להקיא כל הלילה. הריב עם מריאנו כנראה השפיע עליי אחרי הכל." היא אמרה והבטתי בה בחמלה. "הוא שבור לגמרי בלה. הוא לא הוציא מילה אחת כל הבוקר. הוא נראה מזועזע." היא אמרה ומיד הבנתי למה. בגלל מה שסיפרתי לו. "זה יעבור לו. הוא עוד יתנצל." אמרתי וקלייר גיחכה. "אח שלי לעולם, אבל לעולם. לא מתנצל יותר מפעם אחת" היא אמרה והבטתי בבניין שבו נמצא המשרד של עורך הדין של מריאנו. "אנחנו עוד נראה" אמרתי ונכנסתי אל החניון.

"מוכנה?" שאלתי לפני שנכנסנו לנחיל הפאפארצי. "מוכנה." היא אמרה ושמנו את משקפי השמש שלנו, צעדנו בקשיחות, לא מראות אף רגש או רמז על לאן אנחנו הולכות או על מה אנחנו הולכות לעשות. אני יכולה להשבע שקלייר כמעט פרצה בבכי. אבל החזיקה הכל בפנים. 

לאו-

"אתה מוכן?" שאל רובי, שלקח אותי ביחד איתו במכונית, אני לא במצב לנהוג. "לא" אמרתי שמתי את משקפי השמש שלנו. "תאסוף את עצמך לאונרדו. די להתנהג כמו תינוק." רובי הטיח בי מה שרצה להגיד לי כל הבוקר. לא עניתי, פשוט יצאתי מהמכונית, בדיוק ראיתי את קלייר ובלה נכנסות אל המבנה. אני ורובי התקדמנו במהירות. מנסים לחצות את הצלמים המזורגגים. "מר גארסיה! למה אתה וגברת גארסיה הגעתם בנפרד?" אחד מהצלמים שאל בגסות "כי אתה מניאק שלא יודע להתעסק בעיניינים שלו!" קראתי בקול והטחתי את המצלמה שלו על הרצפה. רובי לקח אותי במהירות אל תוך המבנה. "לאו! קח את עצמך בידיים אתה שומע? ממתי דברים כאלה מעניינים אותך?!" הוא הרים עליי את הקול, משהו שהוא מעולם לא עשה. "בוא נכנס כבר" אמרתי חסר סבלנות. בואו נגמור עם הפגישה המטומטמת הזו כבר.

רובי דפק בנימוס על הדלת של חדר הפגישות, זה היה חדר די מרשים. עם שולחן עגול, וכיסאות משרדיים מסודרים סביבו. אני ורובי ישבנו כל אחד במרווח של כמה כיסאות אחד מהשני. "היי, סליחה על האיחור." בלה נכנסה אל המשרד, כאילו הוא מסלול דוגמנות. כמו בפעם הראשונה שראיתי אותה. היא לבשה את אותו הז'קט. היא התיישבה מולי, לא העזה להסתכל עליי אפילו. "היי" קלייר אמרה ולחצה את ידו של עורך הדין. הוא רשם לעצמו כמה דברים בזמן שקלייר התיישבה מול רובי, וכמה כיסאות ליד בלה. שולחן מלחמה. 

"אז שנתחיל?" עורך הדין שאל וכולנו הנהנו בראשנו. "אני מניח שכולכם יודעים מהי הסיבה שאליה התכנסנו כאן היום." הוא אמר וכולם הנהנו. שוב. "אני אחשוף בפניכם מה מריאנו החליט לחלק לכם, בצוואה שלו. שכתבנו לפני חודש, לאחר שהוא חתם על חוזה הקאפו." הוא אמר ברשמיות. מעניין מה הוא חילק לבלה. "נתחיל ברובי." הוא אמר ולקח דף אחד מהערימה. והחל להקריא. 

"ברצוני להעביר למר רובי גארסיה את כל העסקים המשגשגים שלי, ואת כל אגף העסקים במאפיה שלנו," עורך הדין הקריא ורובי הנהן בראשו, הוא נדרש לחתום על כמה מסמכים. "יש מתנגדים?" שאל עורך הדין וכולנו הנדנו בראשנו לשלילה. "נעבור ללאונרדו." הוא אמר ושלף עוד דף מהערימה. "ברצוני להעביר למר לאונרדו גארסיה את אגף הסמים, הנשקים והחקירות במאפיה, ובנוסף, את החלק שלי כקאפו. למר לאונרדו יהיו יותר זכויות כקאפו." הוא סיים להקריא והנהנתי בראשי. די מרוצה. "קלייר?" הוא שאל וקלייר הנהנה בראשה, הוא שלף את הדף השלישי מהערימה והחל להקריא. "ברצוני להעביר לבת זוגתי קלייר גארסיה את שם המשפחה שלי, את נכסי הבנייה שלי ואת כל הממון שלי." העורך דין הקריא וקלייר נראתה די בהלם. אני גאה בה. "בלה?" העורך דין קרא בשמה.

בלה-

"בלה?" עורך הדין קרא בשמי והבטתי בו. "ברצוני להעביר לאחותי, המשפחה היחידה שנותרה לי, את הבעלות על הבניין המשפחתי, את האחריות על העסקים המשפחתיים ואת כל ההון בשלמותו." אורך הדין סיים להקריא. רובי ולאו הביטו אחד על השני כאילו ראו רוח רפאים. "ההון? מה זאת אומרת ההון." שאלתי לאו מבינה על מה הוא מדבר. "קיבלת ביחד עם הצוואה שלו מכתב מאביך, רשום בצוואה של אביך להביא לך את זה במקרה שהוא ומריאנו לא יהיו בחיים יותר." הוא אמר והנהנתי בראשי. "אפשר לקרוא את המכתב?" שאלתי ועורך הדין הנהן בראשו. "אני מציע לך לעשות את זה בפרטיות." הוא אמר ושתיקה שררה בחדר, כאילו נכנסה רוח רפאים.