מלך המאפיה

מוות

"זה אנחנו!" אני התרוממתי מיד למשמע הרופא. "רוזי יצאה מכלל סכנה. אתם יכולים להסיר את הדאגה מלבכם." הוא אמר והקלה עצומה שטפה את גופי כמו מים קרים ביום חם. "ומה עם לאונרדו?" שאלתי נזכרת בכל מה שקרה היום. "אז ככה, ניסינו לעשות כל מה שיכולנו כאן בבית החולים, ייצבנו אותו אבל לא לעוד הרבה זמן, אנחנו נצטרך להעביר אותו לבית חולים בהולנד. שם הוא יקבל את הטיפול הטוב ביותר." "מה?" ניסיתי לאמת את מה שאני שומעת. "הוא ישרוד דבר כזה?" שאלה קלייר בבכי "זו טיסה של שעתיים. הוא בהחלט יצליח לשרוד את זה, כל עוד נעביר אותו בשעה הקרובה." בשעה הקרובה? איך? "לפי מה שאני רוצה בתפסים את אישתו.. נכון?" הוא שאל והנהנתי בראשי במהירות. "את תרצי להתלוות אליו?" שאל הרופא והנהנתי בראשי בלי להסס. "כן, אני ארצה בהחלט." אמרתי וקלייר הנהנה בראשה "אני אשאר כאן עם רוזי. לכי תארזי לך כמה בגדים, תקחי איתך את פיליפ. הוא מחכה בחוץ." אמרה קלייר בקול שבור. פיליפ! שחכתי לגמרי מכל העיניין שהוא הגיע לחתונה עם בן זוגו! אני כזו אנוכית. התקדמתי אל עבר היציאה וראיתי את פיליפ עומד ביחד עם בן זוגו. אני מניחה. "ג'רמי... נכון?" שאלתי והבחור הגבוה והנאה הנהן. "ואת איזבלה, כמובן" הוא אמר ולחץ את ידי. "הכל יהיה בסדר בלה" אמר פיליפ ואסף אותי לחיבוק גדול. "אני צריכה טרמפ הביתה, אתה חושב שתוכל לקחת אותי?" שאלתי חיוורת כולי. לא מצליחה לקבל את מה שקרה היום. "בטח, בואי תיכנסי לאוטו." הוא אמר ונכנסתי לאוטו במהירות. "אני צריכה לארוז כמה בגדים ולחזור לבית החולים." אמרתי ופיליפ לא שאל יותר מידי שאלות. הוא רק הנהן והחל בנסיעה. 

"אתם יכולים לשתות משהו בנתיים, אני אורזת תיק ונצא." אמרתי הולכת במהירות אל חדרי ואורזת לי וללאו כמה בגדים, שיהיה לנו. הבאתי לו גם את הבושם האהוב עליו. התזתי על עצמי מעט, אני כבר מתגעגעת אליו. הבאתי שתי מברשות שיניים וזרקתי עוד כמה תחתונים. אני מוכנה. "אני מוכנה. בואו נצא." אמרתי ופיליפ הסתכל עליי בדאגה. "את לא רוצה לאכול משהו?" הוא שאל והתקדם אל עבר המטבח. "אני רוצה שבעלי יהיה בסדר. וכמה שיותר מהר. קדימה, לאוטו." אמרתי תשושה וחסרת סבלנות. התקדמנו אל הרכב במהירות. כולנו חגרנו ופיליפ החל בנסיעה, שוב אל בית החולים. "הוא יהיה בסדר" מילמלתי לעצמי בשקט, או שלא? "הוא יהיה בסדר בלה, אל תדאגי." אמר פיליפ ונכנסו אל החנייה של בית החולים. "תעדכני מה המצב שלו, ושאת בסדר." פיליפ אמר וחיבק אותי. "ביי פיליפ, ביי ג'רמי" נופפתי להם לשלום ויצאתי מהאוטו. רצה אל תוך אגף הטיפול נמרץ. "בלה, הגעת בדיוק בזמן. קדימה, זה לא אמור לקחת המון זמן. את יכולה לחכות בחדר של לאו, אנחנו נבוא כשכל ציוד ההעברה יהיה מוכן." הוא אמר והנהנתי בראשי, שבורה לגמרי. התקדמתי אל עבר החדרים וחיפשתי את לאו. "קלייר?" ראיתי את קלייר יושבת לצד מיטתו של לאו, מותשת לגמרי. "הכל בסדר?" שאלתי אותה מנסה להראות יציבה. "השאלה היא אם את בסדר בלה, את נראית נורא." קלייר אמרה ומעט סידרתי את שיערתי מבושה. "זה לא מה שחשוב עכשיו, לאו הוא מה שחשוב עכשיו." אמרתי וקלייר הנהנה. "אני אתן לכם כמה דקות לבד." אמרתי והשארתי את קלייר ולאו לבד טיפה, בזמן הזה חייגתי במהירות לרובי, לוודא שהכל בסדר איתו ועם אחי. "בלה, זה לא זמן טוב." רובי אמר לא מודע למה שקורה. לא רציתי להלחיץ אותו. "אתה בסדר?? כולם בסדר?" שאלתי את רובי שהיה נשמע עסוק במיוחד. "אני בסדר בלה, הכל בסדר. מריאנו כאן איתי. מנסים למצוא את המזדיין שעשה את זה." רובי אמר והטלפון התנתק מחוסר קליטה. אני מקווה שהכל יהיה בסדר. אני מפחדת. "בלה? הכל מוכן." הרופא קרא לי והאחיות לקחו את לאו בעזרת מיטה מתגלגלת. נכנסנו אל המעלית. בקושי הצלחתי להסתכל עליו מבלי להחנק מדמעות. הוא היה עדיין מכוסה בדם, אני באמת מקווה שהוא יהיה בסדר. אני לא יכולה בלעדיו.

רובי- 

"מריאנו! כנס לאוטו!" קראתי למריאנו, הקאפו החדש של המאפיה המשותפת שלנו. "סע!" הוא קרא בקול וגם אימו עלתה איתנו. "אתם בסדר?" שאלתי עוד לא מבין מה קורה. אסור לנו להשאר שם. אין לי מושג איפה כולם. אני מניח שלאו לקח אותם למקום בטוח. "אני צריך לחזור לשם לחפש את קלייר לאו רוזי ובלה, אני לא יכול ללכת בידיעה שאולי השארתי אותם במלחמה המטורפת הזו." אמרתי נוסע אל הבית של מריאנו. "אני אבוא איתך." מריאנו אמר והנהנתי בראשי. קודם תוודא שאמא שלך בסדר. אני חושב שהיא קצת בהלם." אמרתי ומריאנו ניסה להרגיע אותה. היא בסדר? "גברת רוסו, הכל יהיה בסדר." אמרתי והיא לא ענתה. "אל תתייחס לזה, היא לפעמים ככה." מריאנו אמר והביט בה בדאגה. "הגענו" אמרתי ומריאנו עזר לאימו לרדת מהרכב. "אמא הצבתי שמירה בכל הבית. כל דלתות הכניסה נעולות, כשאת נכנסת תוודאי שדלת הכניסה נעולה ואל תצאי מהבית!" הוא אמר ואימו הנהנה והשומרים ליוו אותה אל הבית. מריאנו תידרך אותם וחזר אל האוטו. "קדימה, בוא נלך להרוג קצת בני זונות" אמרתי ומריאנו חייך חיוך מסוכן. 

"תיזהר!" קראתי אל עבר מריאנו שכמעט חטף כדור. אנחנו לא יכולים להתמודד עם מוות של קאפו בתחילת דרכו. הרגשתי את הטלפון שלי רוטט, זו הייתה בלה על הצג. אני באמת מקווה שהכל בסדר עם כולם. "בלה, זה לא זמן טוב" אמרתי מנסה לחפש מקום שקט שאוכל להחליף בו מילה. "אתה בסדר?? כולם בסדר??" היא שאלה אותי בלחץ. "אני בסדר בלה. הכל בסדר. מריאנו כאן איתי, מנסים למצוא את המזדיין שעשה את זה" אמרתי וחיפשתי את מריאנו בעיניי. שיט. הטלפון התנתק, לא טרחתי לחייג שוב. אני לא רוצה להלחיץ אותה לשווא. אני רק רוצה למצוא את הבן אדם שהעז להרוס את החתונה הזו. טענתי את הרובה ויצאתי אל האש שוב. משכתי את מריאנו שכמעט חטף כדור בפעם השנייה. "תיזהר אחי. בלה לא תשרוד את זה אם יקרה לך משהו." אמרתי והוא הנהן בראשו. הבין שאני צודק. "הם בסדר. כולם בסדר." אמרתי לו והוא הנהן בראשו. "אנחנו צריכים לפתור את העניין. ומהר." מריאנו אמר ואני הנהנתי בראשי. "לפני שיקרה משהו שלא נוכל להתאושש ממנו."