מלך המאפיה

חוזה, חתונה, קלייר!

בלה-

"החוזה הזה פשוט דפוק!" לאו דפק על השולחן בעצבים. "הכל בסדר לאו. אנחנו נמחק את זה." אמרתי מנסה להרגיע אותו. "את שלי! שמעת? את לא אשת ראווה של אף אחד!" לאו אמר בכעס אדום כולו "לאו, תרגע. זה סעיף מטופש ומיושן. אנחנו נסיר אותו." אמרתי מקשקשת על הסעיף המטומטם ביותר ששמעתי בחיי, 'הגברת הראשונה של המאפיה תהיה לרשות כל הגברים החשובים של המאפיה' לאו פשוט התחרפן. וגם אני. מה זה אמור להיות בדיוק? "אוקיי, אתה תמשיך לעבור על החוזה, אני חייבת לעוף. קבעתי עם פיליפ ללכת לראות שמלות." אמרתי מקווה שהוא לא יעשה שום טעויות עם החוזה. מקווה שאני לא סומכת עליו יותר מידיי ומעניקה לו את המושכות יותר ממה שהייתי צריכה. "עוד שמלות? את לא מבינה שאת תיראי טוב גם בחלוק אמבטיה מזורגג?" לאו אמר ונשק לשפתיי באיטיות ממכרת. "חייבת לעוף!" אמרתי גונבת עד נשיקה מלאו ומדלגת למכונית האהובה שלי. שלאו קנה לי ליום ההולדת. "את בטוחה שאת לא רוצה שאבוא איתך?" לאו קרא לי מהכניסה לבית, מתנשף כולו כי הוא רץ אחריי את כל הדרך. "תירגע. אני חוזרת עוד שעה בערך. בבקשה תסיים עם החוזה." אמרתי מתחננת והוא הנהן בראשו במבט מאוהב "אוקיי, תעדכני כשאת שם." הוא אמר מביט בי יוצאת מהחניון. ורק אז נכנס הביתה. 

"מה אתה אומר על זו?" שאלתי את פיליפ, מיואשת ממדידות. עברו כבר שלוש שעות של מדידות. ואני לא מוצאת כלום. פשוט כלום. "היא לא נראית כמו כותונת לילה?" פיליפ שאל מצביע על הכתפיות שהיו גדולות עליי. "אתה צודק. אולי פשוט לא נועדתי ללבוש שמלת כלה." אמרתי ביאוש מתקדמת אל עבר תא המדידה כדי ללבוש את בדי היום יום שלי ולחזור הביתה ולהתייפח מבכי. הטלפון שלי צילצל. בדיוק כשהייתי מסובכת בכל הבדים והמכפלות. להתחתן זה פאקינג מתיש. "כן מריאנו" עניתי לו מתנשפת כולי. "היי איזי, את בסביבה? אמא רצתה לראות אותך לפני החתונה." מריאנו הזמין אותי הביתה בדיוק ברגע שהייתי צריכה חיבוק ממנו. 

"היי פיליפ? אני הולכת למריאנו, רוצה לבוא?" שאלתי את פיליפ "אני רוצה, אבל קבעתי להפגש עם ג'רמי, מצטער." פיליפ אמר והסמיק מעט. "אז יש לו שם עכשיו, ג'רמי הא?" אמרתי יוצאת מהחנות בעליזות. "אני רוצה לפגוש אותו, את הג'רמי הזה, תגיד לו לבוא כבן הזוג שלך לחתונה." אמרתי ופיליפ היסס לרגע. "אני לא יודע... כולם מכירים אותי כבן אדם קשוח, כשומר ראש מאיים. ואז אני אגיע לחתונה שלך עם עוד בחור?" פיליפ היסס ואני החזקתי את ידו "כולם הולכים להתפעל מכמה שאתם מדהימים ביחד. אני בטוחה בזה." אמרתי בלי להראות ממש רגשות. בכל מקרה, אנחנו באמצע הרחוב. "קדימה, תלווה אותי אל האוטו" אמרתי מזכירה לפיליפ שהוא בציבור כרגע. "קדימה, תתקדמי." הוא אמר פותח את דלת האוטו שלי "תתקשר אליי." סימנתי לו עם שפתיי והתחלתי בנסיעה לבית של מריאנו. עם כמה שאני כועסת על אימי שחנקה אותי ושהעירה לי הערות טורדניות, היא עדיין אמא שלי. ואני רוצה את ברכתה לקראת החתונה. "לאו?" עניתי לטלפון שצילצל. "היי בלונדי. את פנויה לצהריים? אני וכריסטופר קבענו אצלי במשרד." הוא אמר ומיד הבנתי שהוא מתכוון לחתימות. "אוקיי, הכל תקין עם החוזה?" שאלתי ולאו שתק לרגע. "הכל תקין." הוא אמר וניתק את השיחה. מוזר. 

דפקתי בדלת ביתו של מריאנו, עדיין חושבת על השיחה המוזרה שלי ושל לאו. "איזי!" קרא מריאנו בשמחה וחיבק אותי בחוזקה "התגעגעתי אליך אח גדול" אמרתי והידקתי את החיבוק. "איפה אמא? היא רצתה לראות אותי לא?" שאלתי וחיפשתי בעיניי את אימי. "היא אמרה שהיא רצתה להביא לך משהו." מריאנו אמר והרים את כתפיו בחוסר וודאות. "איזבלה!" שמעתי את אימי קוראת בשמי מחדר השינה שהיא ואבא שלי נהגו לישון בו. "אני באה אמא" אמרתי והתקדמתי אל עבר החדר, וגם מריאנו התקדם אחריי. "איזבלה, רציתי שתראי משהו." אמרה אימי בחוסר פיקוס שמאוד אופייני לה. "מה?" שאלתי והתיישבתי על המיטה. "מה את אומרת על השמלה הזו? היא הייתה שלי ביום שבו התחתנתי עם אביך." היא אמרה, מסרה לי את השמלה והלכה. "וואו." אמרתי ואימי נעצרה במקום. "תלבשי אותה." היא אמרה והמשיכה ללכת. אבל איך אני יכולה ללבוש את השמלה הזו? איך אני יכולה ללבוש שמלה שכולה שקר אחד גדול? הרי אבא שלי מעולם לא אהב את אמא שלי. מה אם לאו לא יאהב אותי?. "אני לא יודעת..." אמרתי והסתכלתי על השמלה עוצרת הנשימה. "בלה, השמלה הזו היא גאווה. את תלבשי אותה ותצעדי אל עבר העתיד שלך. אל תהססי לרגע." מריאנו אמר והנהנתי בראשי ,"אתה צודק." אמרתי ולקחתי את השמלה לאוטו. אני לא מאמינה שמצאתי שמלה! 

"ביי איזי, נתראה בחתונה הא?" מריאנו חיבק אותי והתקדמתי אל עבר האוטו. "ביי מריאנו. אוהבת אותך."

"לאונרדו? איזבלה? אתם מוכנים?" שאל עורך דין משוחד שהגיע במיוחד בשבילנו. "מוכנים." אמרתי ואחזתי בידו של לאו. הוא הסתכל עליי במבט בטוח. אני שמחה בזה הסתדר בסוף.. "מר לאונרדו גארסיה, גברת איזבלה רוסו, אתם רשמית מחוברים." אמר עורך הדין ולחץ את ידו של לאו. "מזל טוב בן." אמר כריסטיאן ולחץ את ידו של לאו גם כן. "תודה דוד." אמר לאו והנהן לעבר דודו היקר. "הפגישה הראשונה של המאפיה החדשה שלנו תיערך מיד לאחר ירח הדבש שלכם. עד אז, תתמקדו בלעבור את החתונה בשלום." אמר כריסטופר ולחץ גם את ידי. "תודה מר גארסיה" אמרתי וחייכתי לו חיוך קטן. כאות תודה. לאו אחז בידי והתקדמנו אל עבר היציאה. "ג'וש!" קרא לאו לאחד משומרי הראש שלו. "כן מר גארסיה" התייצב שומר הראש מולו "תיקח את האוטו שלי הביתה, אני אחזור עם בלה." אמר לאו ומסר לו את מפתחות האוטו "כן אדוני, יבוצע." אמר השומר ולאו הנהן בראשו. "אני לא מאמינה שזה באמת קורה." אמרתי ולאו הסתכל עמוק אל תוך עיניי. "זה קורה בלונדי. זה קורה ואנחנו ביחד בזה." הוא אמר וכמעט שחכתי שהחתונה ממש עוד מעט ולא נשאר לי עוד הרבה לחכות. רציתי את זה עכשיו. "קדימה, יש לנו חתונה על הראש." הוצאתי אותו מהבהייה והתקדמנו אל עבר האוטו. יד ביד. 

"אז.. מצאת שמלה?" לאו שאל והחיוך מיד עלה על פניי והסגיר אותי "מצאתי שמלה, במקום הכי לא צפוי." אמרתי ולאו הסתכל עליי כלא מבין "אני חושב שחנות שמלות זה מקום מספיק צפוי כדי שתמצאי בו את שמלת החתונה שלך." הוא אמר וגיחכתי. "אז תופתע לגלות שהשמלה שלי היא לא מחנות שמלות." אמרתי והוא גיחך בבלבול "היא מאמא שלי." אמרתי ולאו הסתכל עליי בחיוך. "אני בטוח שתראי טוב גם בלי כלום עלייך.." הוא אמר וכל סנטימטר בגוף שלי רצה אותו. "עיניים על הכביש לאו!" קראתי בקול והוא המשיך להסתכל עליי. "משוגע אחד..." מילמלתי לעצמי וצחקנו כל הדרך.