מלך המאפיה

ההון

גם בפרק הזה יהיה קטע מיני, מי שמפריע לו שידלג על הפסקה הראשונה, אוהבת!

לאו-

"היי בלה, איך היה עם פיליפ?" שאלתי אותה, ולמען האמת? היא נראתה הרבה יותר טוב. "סיפרתי לאמא שלי על מריאנו" היא אמרה והתקרבתי אליה, כאות לחמלה. "אני בסדר. רק צריכה מקלחת." היא אמרה ועלתה אל עבר המקלחת הגדולה. "את צריכה קצת חברה שם במקלחת?" שאלתי ובלה הביטה בי במבט שובב. "האמת שכן, לא תזיק לי מעט חברה." היא אמרה ועלתה במהירות אל האמבטיה. עליתי אחריה, האיבר שלי כבר התקשה מרק לחשוב עליי ועליה מתחת למים זורמים. "את מתכוונת להוריד ממך את הבגדים המזויינים האלה או שזה התפקיד שלי?" שאלתי, ומבלי לחשוב פעמיים, בלה הורידה את חולצתה ומכנסיה, באיטיות ממכרת. קודם החולצה, ואחר כאן המכנס, היא התקרבה אליי ושלחה את ידה אל איברי. "את יודעת מה את עושה אה?" שאלתי והיא בדיוק תפסה את החבר הקטן למטה. הורדתי את החגורה שלי והיא עזרה לי בהורדת המכנסיים. "אפשר?" היא שאלה והביטה בתחתוני הבוקסר השחורים שלי. "תתכבדי" אמרתי והוא הורידה את תחתוני השחורים והביטה באיברי הקשה, שעמד לכבודה. היא הססה, אבל לאחר כמה רגעים היא הכניסה אותו לפיה והוציאה, הכניסה והוציאה. ופאק זה הרגיש מדהים. "את משגעת אותי בלונדי." אמרתי והיא הביטה בי מלמטה. היא לא יכלה לענות בזמן המלאכה. "עכשיו תורי." אמרתי והיא הוציאה את איברי מתוך פיה. "אל תוציאי הגה." אמרתי ונשקתי לשפתיה, היא לא ממש הבינה מה רציתי ממנה, אבל הנהנה בראשה. הורדתי את החוטיני הורדרד שלה והכנסתי את אצבעותיי אל אברה, לא מזניח אף חלק בדגדגן הורוד שלה. "עוד.. עוד" היא התחננה ליותר. "זה כיף לראות אותך מתחננת בלה" אמרתי בסרקזם. הכנסתי את אצבעותיי כל כך עמוק בתוכה. "פאק.. פאק." היא גנחה ונאנחה. "אני חושבת שאני עומדת לגמור." אני אמרה והתנשפה במהירות. "תגמרי על האצבעות שלי. קדימה." אמרתי וכך היא עשתה, וזו הייתה ההרגשה הכי טובה בעולם. 

"אני נכנסת להתקלח." היא אמרה והבטתי בה בחיוך. "המקלחת ההיא לא הספיקה לך? את כבר רוצה עוד?" שאלתי והיא גיחכה ועלתה למעלה. לפתע קיבלתי שיחת טלפון, מאחד המנהלים שעומדים מתחתיי. "כן?" שאלתי ברשמיות. "לאונרדו, טוב לשמוע אותך, מזל טוב על הנישואים הטריים." הוא אמר ויכלתי לדמיין אותו לחוץ את ידי "תודה רבה קונרד." עניתי בנימוס. "התאוששת מהאירוע החריף שקרה באותו היום?" הוא שאל ולמען האמת, לא ממש דיברתי על האירוע הזה. עד עכשיו. "מתאושש. לאט לאט." אמרתי מנסה לאסוף את עצמי. "רציתי לדעת מתי אתה חוזר לעסקים, המצב די רעוע, אנחנו צריכים אותך כאן." הוא אמר והמילים שלו התנגנו בצורה טובה באוזניי. "אני מאמין שבעוד שבוע אני אגיע למשרדים, עד אז, תרגיש חופשי להרים טלפון כשאתה צריך." אמרתי ונפרדנו לשלום. "אתה לא באמת מתכוון לחזור נכון?" שמעתי את קלייר, שבדיוק הלכה לבקר את רוזי בבית החולים. "מה עם רוזי?" התעלמתי מהשאלה שלה. "היא התעוררה. אבל אתה לא עונה על השאלה שלי." היא התעקשה. כמו תמיד. "אולי תתערבי בעניינים המזוינים שלך?"  תקפתי אותה אך זה לא הזיז לה. היא רגילה לזה. אני לא מזיז לה. היא התקרבה אליי כמה צעדים. "אתה ראית מה זה עשה לבלה, לרוזי, לי! אתה לא מתבייש אפילו לשקול את החזרה שלך?" היא שאלה, במבט נעלב. "את לא מבינה שאני עושה את כל זה בשבילכם?! בשביל שיהיה לכולנו כסף?" שאלתי והיא צחקה ללא הומור. "תפסיק עם הבולשיט! שנינו יודעים שהכסף מעניין לך את הזין!" היא אמרה וכמה דמעות זלגו מעניה. זה עצבן אותי לראות את אחותי בוכה. "תפסיקי לבכות קלייר! את לא היחידה שהחיים שלה דפוקים עכשיו! אשתי נדפקה! והכל הודות למאפיה." צעקתי בכל רחבי הבית. ולפתע שמעתי צעדים שאני מכיר היטב מאחורי. "נדפקה לאו? נדפקה?" בלה נראתה פגועה מאוד. כאילו יריתי חץ ישירות לליבה הטהור. "כל מה שעשיתי היה בשבילך! יכלתי להיות כאן! עם אחי הגדול! אתה פשוט אידיוט לאו." היא אמרה והלכה לחדר השינה. "תודה לך קלייר." אמרתי וגם היא יצאה מהבית בסערה. מעולה. יש לי הרבה עבודה היום.

בלה-

"תפסיקי לבכות קלייר! את לא היחידה שהחיים שלה דפוקים עכשיו! אשתי נדפקה! והכל הודות למאפיה." בדיוק יצאתי מהמקלחת. חושבת על הבוקר המדהים שהיה לי עם בעלי. אבל אז הוא הרס הכל בשנייה. "נדפקה לאו? נדפקה?" אמרתי והוא הסתובב אליי, נראה שהוא התחרט על מה שאמר. נפגעתי כל כך. הוא ירה חץ ישירות לליבי. לנקודה הכואבת. "כל מה שעשיתי היה בשבילך! יכלתי להיות כאן! עם אחי הגדול! אתה פשוט אידיוט לאו." אמרתי והלכתי במהירות לחדר השינה, שלא יראה אותי בוכה. שמעתי את דלת הבית נטרקת בחוזרה. אני מניחה שזה הוא. "בלה?" לפתע הוא הופיע בפתח הדלת. אז זו קלייר אה? "תעזוב אותי לאו. פשוט תעזוב." אמרתי והרכנתי את ראשי. "לא התכוונתי לזה ככה בלה." הוא אמר אך לא ידעתי למה לאמין. "לאו, אני חושבת שכדאי שניקח הפסקה אחד מהשנייה." אמרתי ופניו חשכו. "מה?" הוא אמר וראיתי את הדם עולה למוחו. העיניים שלו נהיו אדומות. הוא נראה כועס. "זה הפיתרון הכי טוב, בשביל שנינו." אמרתי והוא נפל על הרצפה. "אל תעזבי אותי בלה." הוא אמר והביט בעיניי. "אני מצטערת לאו." אמרתי והוצאתי תיק קטן מהארון. "לא, אל תעשי את זה." הוא אמר וקם מהרצפה, מתקדם אליי. "לאו תפסיק. אל תעשה את זה קשה יותר." אמרתי בקול רועד. והוא סרב להקשיב. כאילו משהו השתלט עליו. "אם את עוזבת, אין לך דרך חזרה מזה." הוא אמר וחיכה לתשובה ממני. "אני מצטערת." אמרתי בקול שבור, כמה דמעות זלגו מעיניי הכחולות. "אז גמרנו?" הוא שאל שבור. "לא, לא גמרנו. הפסקנו לאו." אמרתי והכנסתי כמה בגדים לתיק. "הפסקנו מה?" הוא שאל, לא מבין אותי. "את הדבר הזה, זה לא טוב לאו. המטרה של הנישואים האלה דעכה ממזמן." אמרתי ולקחתי רצועה כדי לקשור את לוציפר. "בסדר בלה." הוא אמר והתקדם אל עבר שידת האיפור שלי. "בסדר!" הוא שאג והעיף את כל התמרוקים שלי מהשולחן. "זה מה שאת רוצה?" הוא אמר והביט בי. הנהנתי בראשי באיטיות. "מה שהנסיכה המזורגגת שלי רוצה!" הוא קרא ושבר את תמונת החתונה שלנו. "ככה אתה רוצה לאו? בסדר." אמרתי והתקדמתי אליו. אל אוזנו. ולחשתי. "אני בהריון" ויצאתי מהחדר. השארתי אותו המום.  יצאתי מביתו. לפתע, קיבלתי שיחת טלפון מהעורך דין של אחי. "את זוכרת שאת, קלייר, לאונרדו רובי ופיליפ צריכים להגיע אליי למשרד נכון?" פאק.