קֶרֶן אוֹר שְׁבוּרָה

חלק 63

שקד:
פתחתי את עיניי שרק רצו להסגר שוב מכאב בטני שתקף אותי.
הבטתי סביבי ,הייתי בחדר בבית מלון במיטה גדולה .
מאורעות אתמול היו לא ברורים בראשי.
למה אני תמיד חייבת לשתות יותר מידי ?
טוב מה שבטוח שאני עומדת לשלם על זה ביוקר ,הבטן שלי התערפלה והרגשתי צורך להקיא ,רצתי לשירותים ופתחתי את מכסה האסלה .
התיישבתי ורכנתי יותר קרוב ,ההרגשה הייתה מגעילה.
טעמים מעורבבים ,יין זול ודוחה.
ומשקאות חריפים וחזקים התערפלו בבטני .
הרגשתי מישהו תופס לי בשיער ואוסף אותו בידו ,המשכתי להקיא ,שנאיתי את זה ,כל מה שרציתי היה לישון .
למה קמתי? אני נשבעת שאני לא עומדת לשתות שוב לעולם.
נשכבתי ברצפת השירותים באפיסת כוחות מביטה בדמותו של גל מעליי.
הוא לא אמר כלום.
הוא הרים אותי ונשא אותי למיטה בשקט,ואז שהניח אותי והביט בי.
״איך את מרגישה?״ הוא ליטף את פניי ,הבעתו אליי הייתה שונה מבדרך כלל,יש מצב שעשיתי שטויות אתמול?
יש מצב ש? שיט. מה אני לא זוכרת?

״זוועה״ הרגשתי טעם מר בפי וכמעט רצתי להקיא שוב.

״אני לא יודע אם זה הזמן המתאים לדבר על זה ,אבל אני מרגיש שאני מוכרח״ הוא גירד בפדחתו ״אתמול לא ממש היית במצב לדבר״
הנהנתי ,עשיתי כאילו אני מבינה למה התכוון ,אבל לא באמת הבנתי כלום, ופחדתי ממה שאני לא זוכרת.
״מה עשיתי אתמול גל?״

״מה לא עשית אתמול?״ הוא הסתכל עליי במבט חמור סבר ״לא כיבדת אותי והסתכלת רק על עצמיך ועל הרצון שלך לאבד שליטה, למרות שהבאתי אותך עד למלון ,בשנייה שהלכתי את ברחת והמשכת לשתות עד שקיבלת את מבוקשך, חיפשתי אותך בהיסטריה ,שהבנתי שנעלמת רק כדי למצוא אותך בידיו של אדם מבוגר מלוכלך ומסומם אחרי ששתית כמעט בקבוק יין שלם״
הוא עצר ונתן לי לעכל את המידע ,תוך כדי שהביט בי במבט מאשים.
״את לא מבינה מה עבר לי בראש באותם הרגעים .
גם אם רציתי להוכיח אותך ,לא יכלתי כי כבר איבדת שליטה .
ושוב נתת לי להתמודד עם ההשלכות .
ציפית שאת תפלי ואני אתפוס אותך. שאת תפשלי ואני אתקן.
שאת תהיי חסרת דאגה כלפיי עצמיך ,אבל אני אדאג לך??״ הוא קם והסתובב על עקיביו פעמיים ואז הפנה לי את גבו.

״אתה כועס עליי״?

הוא הסתובב בחזרה אליי והביט בי ״מותר לי? אני לא יודע אני כועס שקד ?״ הוא שאל ,הבעה לא ברורה הייתה על פניו ,ליבי דהר מעט מלחץ לא מוסבר.
״את יודעת שקד? לא אכפת לי לתפוס אותך שאת נופלת ,לא אכפת לי להתמודד עם ההשלכות של הטעויות שלך ,אבל שאת נותנת לי לדאוג לך בזמן שאת לא דואגת לעצמיך ,כן זה גורם לי לכעוס״

״אני לא באמת זוכרת משהו מזה ,אבל מה שאתה מתאר מתאים לי יותר מידי ,וזו בעיה שאני מודעת אליה,כי זה באמת נכון, לא אכפת לי מעצמי״ אמרתי באדישות שכנראה הבעיתה אותו לפי הבעתו.

״אז לי אכפת ממך יותר מידי בשביל לתת לך את הזכות לחשוב שתמיד יהיה לך משענת ,שתמיד יהיה לך גב ,בזמן שאת אפילו לא נושאת את עצמיך״ מילותיו חלחלו לתוכי ;הם כאבו .
אבל לא באמת יכלתי להאשים אותו, הבנתי אותו ,למעשה לא הייתי מבינה אם הוא היה מקבל את ההתנהגות שלי.