חלומות גדולים

פרק 7.

התיישבתי על הספה, עטופה בשמיכה שבקושי חיממה אותי.
״בוקר טוב״ ירוס אמרה בישנוניות, והתיישבה בכורסא, מולי.
״בוקר אור״ אמרתי בחיוך, והיא גיכחה. ״איך יש לך כל כך הרבה אנרגיות על הבוקר?״ היא שאלה, ואספה את השיער שלה לגולגול.
״אין לי״ עניתי בפשטות.
״את רוצה משהו לאכול, או לשתות?״ שאלתי בנימוס, והיא צחקה, והנידה בראשה לשלילה.
״את מנומסת מדי, תשתחריי״ היא אמרה, וחייכתי אלייה.
״היה מאוד נחמד אתמול, אבל יש לי שאלה אלייך״ אמרתי, והיא הסתכלה עלי במבט שואל.
״למה הזמנת אותי לצאת איתך?״ שאלתי, והיא זזה באי נוחות בכורסא, העברתי קצוות שיער סוררת לאחורי האוזן שלי, וחיכיתי לתשובה שלה.
״מה זאת אומרת?״ היא שאלה.
״את יודעת שמעתי על המסיבה הזאת עוד מהבית ספר, ושמעתי שאת הולכת עם חברות שלך, ולא הזמנת אותי להצטרף, ואז התקשרת אלי בערב, והזמנת אותי, והיית בלי החברות שלך״ אמרתי וחייכתי חצי חיוך, כדי להקל על האווירה, שהפכה קצת ללא נעימה.
״חברות שלי״ היא מילמלה בציניות, והרימה את הראש וחייכה.
״הן לא ממש חברות שלי״ היא הוסיפה, הפעם בביטחון. ״מה זאת אומרת?״ שאלתי.
״הן איתי או כי הן רוצות להיות מקובלות וקרובות ליוסי ואביאור וכל אלה, או כי הן רוצות שאני אשמור עליהן״ היא ענתה ברוגע, והינהנתח בהבנה ועצב.
״זה בטח כואב להיות בקשר עם אנשים שאתה יודע שלא רוצים אותך״ אמרתי בהבנה, והיא חייכה אליי בעצב.
״אני בטוחה שאת לא חווית את זה״ היא הוסיפה בקריצה, והנדתי בראשי.
״תספרי לי משהו שאף אחד לא יודע עלייך״ היא ביקשה, ועברה לשבת לידי בספה.
לקחתי נשימה עמוקה והחלטתי לספר לה על אבא שלי.
״אני לא יודעת אם את יודעת, אבל אבא שלי נפטר לפני כמה חודשים״ מילמלתי, ונמנעתי מקשר עין.
״אני יודעת, אני משתתפת בצערך״ היא אמרה, וחייכתי לעצמי.
״אבא שלי נהרג בתאונת דרכים, בערב, בשעה 9 בערב לייתר דיוק, והוא מת בגללי״ אמרתי בחוסר ביטחון, והשפה התחתונה רעדה לי, מה שבישר על בכי שמתקרב.
הדחקתי אותו בכל כוחי, ויכולתי להרגיש את המבט המרחם והמבולבל של ירוס.
״רבתי איתו לפני שהוא יצא מהבית, אמרתי לו שאני שונאת אותו, ובפעם הראשונה בחיים שלי, קיללתי ואיחלתי לו למות, הוא אמר שאני בדיוק ההפך מהילדה שהוא גידל, ושנהפכתי לזרה״ מילמלתי, והדמעות זלגו מהעיניים שלי.
״לא התכוונתי, בסך הכל רציתי לפגוע בו כמו שהוא פגע בי״ הוספתי בעצב, ומחיתי את הדמעות.
״זה לא אשמתך״ היא אמרה בביטחון, והסתכלה עלי בהבנה.
״את יודעת כמה פעמים איחלתי כאלה דברים להורים שלי בלי כוונה, אנחנו אומרים דברים בלי להתכוון, אני בטוחה שאבא שלך ידע כמה אהבת אותו״ היא הוסיפה, ומחתה את הדמעות שלי, בעזרת האגודל שלה.
״בבקשה אל תבכי״ היא אמרה בחיוך, וחייכתי חזרה.

השבת עברה לה במהירות, ירוס הלכה בערב לבית שלה, והופתעתי מזה שאף אחד מההורים שלה לא חיפש אותה.
לפי מה שהבנתי ממנה יש לה ארבע הורים. אמא שלה התחתנה שוב, וגם אבא שלה, ואת כולם היא מחשיבה בתור ההורים שלה, ולמרות זאת אף אחד לא דואג לה, האמת, זה קצת מעציב לחשוב על זה.
המחשבות על מחר, גרמו לי לכאבי ראש, אני צריכה להיפגש עם סבתא שלי, בנוסף יש לי צילומיים, והכי גרוע- בית ספר.
ממש רציתי להיעלם, השבת הזאת לא עשתה לי טוב, יותר מדי עצב, ובדידות.
אמא שלי ושירה, יצאו לגן משחקים מהבוקר, ואז הלכו למסעדה עם חברה חדשה של אמא שלי והבנות שלה.
ירוס הלכה, ואני נשארתי לבד, עם המון שיעורי בית.
המחשבה שהכי דיכאה אותי היום הייתה, מה יקרה כששירה תרצה לדעת על אבא, או כשהילדים שלי ישאלו מי זה סבא שלהם.
חשבתי על זה לזמן מה, והגעתי לאותה נקודה, שהוא לא יחזור יותר, אבל הבנתי גם, שגיליתי עליו הרבה דברים חדשים, אם זה סיגנונות מוזיקה, או מכתבים שהוא כתב לאמא שלי, ושירים שהוא כתב לעצמו, והיומן שלו שהתגלה לאחר מותו.
הדבר העיקרי שהבנתי, שאני אף פעם לא באמת אהיה לבד, כי יש לי הרבה אהבה, ומשפחה תומכת היא לא מושלמת, אבל אני לא אחליף אותה בעד הון.
הייתי על סף הירדמות בספה, כשדפקו בדלת.
השעה הייתה כבר 10 בלילה, ואמא שלי אמרה שלחה הודעה שהן יהיו בבית בקרוב, אבל אני ממש לא חושבת שאלה הן.
התלבטתי אם לפתוח את הדלת או להעמיד פנים שאין אף אחד בבית.
הלכתי לדלת, ובדקתי בעינית, מי זה.
מישהו או מישהי הסטירו את העינית, מה שהלחיץ אותי יותר, דפקו בדלת שוב, ולקחתי נשימה עמוקה.
״מי זה?״ צעקתי בחוסר ביטחון, ושנאתי את עצמי שהקול שלי נשמע כל כך מפוחד. ״אביאור״ שמעתי בחזרה, והעיניים שלי נפערו בבהלה.
הסתכלתי במראה שהייתה מול הדלת, תלוייה על הקיר, ופיזרתי את השיער תוך כדי שאני מנסה לעצב אותו למראה נורמלי.
״רק רגע״ צעקתי, וסידרתי את הפיג׳מה של הלו קיטי שלבשתי, אלוהים, כמה פאדיחות ברגע אחד הולכים להיות לי.
פתחתי את הדלת, והסתכלתי עליו מבולבלת. ״אני יכול להיכנס?״ הוא שאל, כשחסמתי לו את הכניסה, הרמתי את הראש כדי להסתכל עליו, והוא הסתכל עלי במבט מחכה וטיפה עצבני.
התבלטתי אם לתת לו להיכנס או לא, אני לא ממש מכירה אותו, וממה שהפסקתי להכיר, עדיף שהוא יישאר בחוץ.
אפילו ברגע זה המבט שלו הפחיד אותי, והקול שלו גרם לי לאבד נשימה.
״כן, בטח״ פלטתי בקול חנוק, והוא הזיז אותי ונכנס, צעקתי על עצמי בלב על זה שאני כל כך מפגרת לפעמים.
הוא נשען על השיש של המטבח, וחיכה שאני אבוא. סגרתי את הדלת, ונעמדתי מולו, הסתכלתי עליו במבט שואל.
למה הוא פה?
״באתי מסיבה אחת״ הוא אמר בקור, והטון שלו היה חלש וצרוד.
״או קיי״ עניתי בשקט.
״אסור לך לספר לאף אחד, על מה שקרה במסיבה של יוסי, זה לא קרה, תעלימי את זה מהזיכרון שלך״ הוא אמר באיום, ולא יכולתי להפסיק להסתכל עליו. הריח שלו משך אותי כל כך, והוא לבש חולצה לבנה מכופתרת, עם ג׳ינס שחור צמוד, ונעלי ספורט לבנות-שחורות.
השיער שלו היה משוך לאחור, וכיפה לבנה הייתה מונחת על ראשו.
״למה לא?״ שאלתי בסקרנות, והוא הסתכל עלי פי אלף יותר עצבני.
״עד עכשיו הכרת את אביאור הנחמד, בר, אל תתקרבי לצד השני שלי, הנה אני מזהיר אותך, שמרי מרחק, תעשי מה שאני אומר ותהיי בסדר״ הוא אמר בביטחון, והסתכלתי עליו בפליאה.
״שלא תטעה, אין לי שום כוונה לספר על מה שקרה, אבל שיהיה לך ברור, אני עושה מה שאני עושה רוצה״ אמרתי בחוצפה, והוא הסתכל עלי משועשע, ועצבני בו זמנית.
גייסתי את המבט הכי כועס שלי, ונעצתי בו.
״אני אולי שקטה, ונראת תמימה, אבל חבל שתיפול על הצד הלא טוב שלי״, הוספתי בביטחון בלתי מוסבר, והייתי בשוק מעצמי.
הוא גיחך, בלי לפלוט חיוך, אפילו לא חיוך קטן. ובחן אותי.
״בר, תהיי זהירה, אה?״ הוא שאל בציניות, והתקדם לדלת.
״חבל, אני באמת לא רוצה לפגוע בך, בסך הכל את נחמדה, את אפילו טיפה אמיצה״ הוא אמר, והסתובב אלי, ככה שהוא עמד מולי.
״את יודעת?״ הוא שאל, והסתכלתי עליו במבט שואל. ״בסך הכל, הרבה בנות אמרו את המשפט שאמרת עכשיו, את יודעת מה משותף לכולן?״ הוא שאל שוב, והתאפקתי בצורך לגלגל לו עיניים, כי פחדתי ממנו.
״כולן לא פה כדי לספר על זה״ הוא אמר בחיוך, והעביר מבט על הפיג׳מה שלי, וצחק לעצמו. מה שריסק לי את הביטחון העצמי ברגע אחד.
בלעתי את הרוק שלי, ושילבתי את היידים על בית החזה שלי. לפתע הרגשתי כל כך ערומה וחשופה מולו.
״שלא תטעי, אני ואת לא ידידים או חברים, אף פעם לא נהיה, אל תפני אלי, אל תחייכי אלי, אל תהיי בסביבה שלי.״ הוא אמר, והסתכלתי עליו בביטחון, ההפך הגמור ממה שהרגשתי.
״תירגע, לא התכוונתי גם״ מילמלתי מספיק חזק שהוא ישמע, הוא הסתכל עלי במבט מזלזל, ויצא מהדלת.
אין מה להגיד, הוא יודע להגיד תודה, כמו שצריך.