חלומות גדולים

פרק 53.

״ארזת הכל?״ שאלתי בשקט את אביאור שהכניס את זוג הנעלי ספורט האחרונות שלו למזוודה.

״נראה לי שכן, מקסימום מה שחסר אני אקנה שם״ הוא מלמל,

״למה את שקטה?״ הוא שאל בשקט והתיישב לידי, הצמדתי את הרגליים שלי אלי והסתכלתי עליו בעיניי עגל.

רציתי לבקש ממנו שלא ילך, שהתחרטתי ואני מעדיפה שהוא יישאר ושאולי הוא צודק ואם זה הייעוד שלו תהיה לו עוד הזדמנות.
אבל לא יכולתי לעשות את זה, לא רציתי לשבור אותו לגמרי ולהעציב אותו עוד יותר ממה שהוא כבר היה,

״סתם, אני אתגעגע אלייך״ אמרתי עם חיוך קטן כדי להקל מעט על האווירה שהייתה בחדר שלו, התגעגעתי אליו עוד לפני שהוא בכלל נסע.

״אני גם אתגעגע אלייך,״ הוא אמר בכנות והוריד את הכיפה שהוא לבש ודחף אותה לכיס הג׳ינס שלו.

״אם את לא רוצה שאני אס-״

״אני כן.״ קבעתי בעצבנות ולא נתתי לו להמשיך את המשפט המיותר שהוא עמד להגיד, אומנם לא רציתי להיפרד ממנו לכל כך הרבה זמן, אבל גם לא יכולתי לתת לו לוותר על ההזדמנות הזו.

״אני רואה שאת עצובה״ הוא אמר בעצבנות והרגל שלו קיפצה מעט, הנחתי את היד שלי על הרגל שלו וחייכתי אליו,

״כי קשה לי להיפרד ממך, אבל זה לא אומר שאני מסכימה לך לוותר על זה,״ אמרתי בשקט והוא נאנח.

נכנסתי לתוך השמיכה ונשכבתי על המיטה שלו, הוא נשכב ליד והניח את הראש שלו על הבטן שלי.

״תשמרי על הילד שלי?״ הוא שאל בשקט וצחקתי. מפגר.

הוא הרים את הגוף שלו והניח את הראש שלו בשקע הצוואר שלי וחיבק אותי חזק.

״אני לא רוצה לנסוע,״ הוא מלמל לצוואר שלי בקול מעומעם.

״אתה כן.״ קבעתי ונישקתי את המצח שלו, היד שלו נכנסה תחת השמיכה והוא הניח אותה על המותן החשופה שלי, גורם לי לקפוץ מעט מהיד הקרה שלו.

״ואיך אני אתמודד עם כל הגעגוע? ומי ירגיע אותי כשאני אתעצבן?״ הוא שאל, הפעם בקול ברור יותר והרים את הראש כדי להסתכל עלי, החזרתי לו מבט קטן שתפס אותי לא מוכנה.

הוא היה נראה עצוב, כל כך עצוב שזה שבר לי את הלב.
ואני בטוחה שלי היה את אותו המבט, אבל, זה משהו שהוא צריך לעשות בשביל עצמו.

״אנחנו נסתדר,״ הבטחתי והוא נישק את הכתף שלי.

״אנחנו לא.״ הוא מלמל והסתכלתי עליו במבט מבולבל,

״הרי ברגע שאני אסע יהיו ים בנים שירצו אותך,״

״אתה באמת חושב שאני אעשה איתם משהו?״ שאלתי במעט כעס והוא הניד בראשן לשלילה.