חלומות גדולים

פרק 29.

״אתה מסיים השנה י״ב, אתה קולט?״ בר שאלה אותי בהתרגשות, והוציאה את המחברות שלה מהתיק.
היא לא כמוני בכיתת אומץ, היא במחוננים, מאלה שחורשים כל היום בלי הפסקה, הכי הפוכה ממני.
״אם, אני אסיים״ תיקנתי אותה בגיחוך, והדלקתי את הגחל לנרגילה שלי.
״אתה תסיים,״ היא קבעה בחיוך מתוק, והתיישבה לידי.
״יש לך חדר יפה״ היא הוסיפה, ובחנה את החדר שוב.
״את מעשנת נרגילה?״ שאלתי, והיא הנידה בראשה לשלילה, אבל יכולתי לראות את המבטים המתעניינים שלה לכיווני בכל פעם שלקחתי שאכטה.
״רוצה לנסות?״ שאלתי בגיחוך.
״לא, לא נראה לי״ היא מילמלה בחוסר ביטחון, וצחקתי.
״קחי תנסי״ אמרתי בביטחון, והושבתי אותה עלי, ״אי אפשר להתמכר או משהו, ושאכטה אחת לא תהרוג אותך״ מילמלתי והעברתי לה את הצינור, ״זה משאיר ריח?״ היא שאלה, והנדתי בראשי לשלילה.
״לא, עדיף שלא,״ היא מילמלה שוב, ונתנה לי את הצינור.
״בר, אני רואה שזה מעניין אותך ושאת רוצה לנסות, אני מעדיף שאני אהיה זה שנותן לך לנסות מאשר שתנסי לבד או עם מישהו אחר״ אמרתי בחיוך, והיא נאנחה.
היא לקחה את הצינור מהיד שלי, ולקחה שאכטה קצרה.
״עכשיו תוציאי,״ מילמלתי בחיוך כשראיתי שהיא לא יודעת מה לעשות עם העשן, ״נו כזה נורא?״ שאלתי, והיא השתעלה.
״יש לזה טעם טוב״ היא אמרה בחיוך, וצחקתי.
״עוד?״ שאלתי בהצעה, לפני שהכנסתי את הפיה לפה שלי.
״אחרי זה״ היא מילמלה וחזרה לשבת על המיטה שלי.
היא הכינה שיעורים או משהו, ואני עישנתי נרגילה והתכתבתי עם כמה בנות, לא משהו רציני, פלירטוטים קלים, זה אפילו לא היה בפרטי סתם באיזה קבוצה בוואצפ.
הסתכלתי לרגע על בר, סתם לראות מה היא עושה, השיער שלה היה אסוף, והפנים העדינות שלה נחשפו לפניי.
העיניים הכחולות שלה נצצו כמו כוכבים, אני נשבע.
״את כל כך יפה, את יודעת?״ שאלתי את בר, והיא הפסיקה לקרוא ולכתוב והסתכלה עלי בביישנות.
״תודה,״ היא מילמלה נבוכה, וחזרה להתעסק בדפים שלה.
״מתי את מסיימת ללמוד, בא לי לקחת אותך לאכול משהו״ אמרתי, והיא הסתובבה אלי שוב.
״עוד כמה דקות, אבל אני לא רעבה״ היא אמרה בחיוך, ״אפשר סתם ללכת להסתובב או משהו,״ היא הוסיפה, וסגרתי את הפלאפון.
״את לא אוכלת הרבה,״ קבעתי, והיא הסתכלה עלי מבולבלת.
״אני אוכלת מצויין,״ היא אמרה וצחקה. ״מהיום שהגעת לפה, ראיתי אותך אוכלת בסך הכל פעמיים״ אמרתי ברצינות.
״אני אוכלת בבית, אני לא מרגישה בנוח לאכול ליד אנשים, חוץ מזה שיש לי תפריט דיאטטי והאוכל שאני אוכלת, נמצא בבית שלי״ היא אמרה, וראיתי שהנושא טיפה מעצבן אותה.
״איזה סוג של אוכל?״ שאלתי, לא מעניין אותי שזה מעצבן אותה, אני רוצה לדעת.
חוץ מזה, אני אוהב שהיא מתעצבנת.
״כל מיני,״ היא מילמלה, והמשיכה לכתוב במחברת שלה.
״תפרטי״ ביקשתי.
״אין לי כוח״ היא מילמלה שוב, והאחיזה שלה על העט התחזקה עד שהאצבעות שלה נהיו לבנות.
הפלאפון שלי לא הפסיק לצלצל מרוב הודעות, מי ידע ששרמוטות יכולות לדבר כל כך הרבה?
״אין כזה דבר אין לי כוח״ אמרתי ברוגע, והיא הסתובבה בכעס.
״שחרר ממני״ היא אמרה בכעס, וצחקתי, כשאני מרים את הידיים בכניעה.
פתחתי שוב את הפלאפון, ונכנסתי לוואצפ.
״למה אתה לא עונה בקבוצה?״ ההודעה הייתי פרטית, ונשלחה על ידי אחת הכוסיות בעיר שלנו, ברצינות, לא הייתה בחורה יותר שווה ממנה בכל נתניה, גם לא בר.
קוראים לה ניקול, היא גבוהה רצח כמו שאני אוהב, שיער שחור ועיניים אפורות עמוקות, ושפתיים של מוצצת.
חזה גדול, תחת גדול, ורזה רצח.
עם כל הדאווין שלה שהיא לא אחת כזאת שתסתובב עם מישהו כמוני, שהיא ״ילדה טובה״, היא בכוח מנסה לגרום לי להתחיל איתה.
״חיפשת אותי? שמח לשמוע״
״אל תתלהב, אתה בא היום לפארק? יש ישיבה של שתייה ונרגילות״
״אם תתחנני״
״הגזמת״
״זה התנאי שלי״ שלחתי בחצי חיוך, יודע שהיא תבוא על ארבע.