חלומות גדולים

פרק 2.

״בר גרין״ צעקה חדה נשמעה ברחבי המסדרון הארוך, וכל הבנות חיכו שתקום הילדה שקראו לה, כדי שיוכלו לראות מה היא שווה.
נעמדתי לאט, והרגשתי סחרחורת קלה. לקחתי את התיק גב שלי והתקדמתי אחרייה הסדרנית בעלת המשקפיים, שמעתי קצת לחשושים אבל מנעתי מעצמי להיכנס לזה.
אני צריכה להיות מפוקסת. ״תיכנסי״ היא הורתה לי, והצביעה על דלת שחורה, פתחתי אותה בקושי, ונכנסתי בשקט מוחלט.
״בר גרין?״ האישה שישבה בשולחן הארוך ולצידה עוד שני גברים ואישה. הינהנתי.
״תספרי לנו על עצמך בקצרה, ולמה את פה, ולמה דווקא את מתאימה להיות הפרזנטורית של פוקס, לעומת שאר הבנות שפה״ האישה ציוותה, ולקחתי נשימה עמוקה.
״אני בר גרין, בת 16 וחצי מנתניה, אני פה כי החלום שלי זה להיות דוגמנית וסופרת, אני חושבת שאני הכי מתאימה לייצג את פוקס מהעובדה הפשוטה שאני פוקס, אני נמרצת, נוחה, ילדותית, סקסית, והכי חשוב יפה ומלאת ביטחון״ אמרתי בגאווה, וחייכתי חצי חיוך.
מקווה שהנאום הטיפשי שלי כבש אותם, כבר יותר מחודש, שאני עובדת על מה שאני אגיד.
הם הסתכלו עלי, ואז אחד על השני, ושמרו על איפוק. ככה שהיה בלתי אפשרי להבין מה הם חושבים, עברתי לשלב הבא או לא?
״תחזרי לשאר הבנות, בשעה 7 וחצי המבחנים ייגמרו ונקרא את השם של הפרזנטורית״ הגבר המבוגר יותר אמר, והינהנתי.
מתעלמת מהעובדה ש7 וחצי זה רק עוד 4 שעות, חזרתי לשבת בכיסאות כמו מסכנה, ולבשתי את הג׳קט שלי.
חיברתי את האוזניות, והפעלתי מוזיקה על עוצמה נמוכה, ועצמתי את העיניים.

הצעקות של הבנות חדרו דרך האוזניות, והורדתי אותן בעייפות ופתחתי עיניים, הסתכלתי על השעה בשעון 20:09.
ישנתי כל הזמן הזה?? הם כבר הודיעו?
״סליחה, הם הודיעו כבר?״ שאלתי את אחת הבנות שישבה לידי, והיא הנידה בראשה לשלילה וחזרה לדבר עם חברה שלה.
יישרתי את עצמי על הכורסא, והחזרתי את האוזניות לתיק, והוצאתי את הבקבוק מים שלי, ולקחתי שלוק.
הבחורה שהובילה אותי לחדר בחינות הגיעה, וכולן שתקו.
״אוקי, ערב טוב מצטערים על העיקוב״ היא צעקה, והסתכלתי עלייה בציפייה.
נמאס לי לשבת פה לבד כמו מפגרת, באמצע תל אביב, לבד בלי שום חברה או מישהי שתתמוך בי, זה חרא הרגשה.
״השנה, החלטנו לקחת 4 פרזנטוריות״ היא אמרה בקול, ודיפדפה בדפים שלה, שהיו מחוברים לקלסר כחול.
היא סידרה את המשקפיים, ובחנה את כולן, ״אני יקרא את השמות, אני מבקשת לשמור על השקט״ היא אמרה, והרימה את הקול כדי לקטוע מילמולים של כמה בנות.
״דביר חסידי״ היא צעקה, והסתכלתי מסביב כדי לראות מי המאושרת, ילדה בעלת עיניים כחולות, ושיער בלונידי נוטה ללבן, עם נקודת חן מושלמת ליד הגבה, צעקה וקפצו עלייה בנות וצעקו ׳מזל טוב׳
היא כל כך יפה. ״ליה סוויסה״ היא קראה שוב, וכולן חיפשו מי זאת.
״רציני?״ ילדה מאחוריי צעקה, הסתובבתי, והבנתי שזאת היא מאיך שהיא קפצה, יש לה עיניים חומות, ושיער חום, אבל הפנים שלה יפהפיות, ללא ספק הכי יפה כאן.
״ירוס אבבה״ היא קראה שוב, ונערה אתיופית, קפצה על החברות שלה בחיוך.
השיער שלה היה קלוע לצמות, ויש לה עיניים כחולות שנוגדות באופן מושלם את צבע העור שלה, וגורמות לה להיות פי אלף יותר בולטת ויפה.
״ואחרונה חביבה, בר גרין״ היא צעקה, ולקח לי שנייה לעקל שהיא באמת קראה את השם שלי עכשיו.
זה קורה? זה אמיתי? ״בר גרין?״ היא צעקה שוב.
וגרמה לי להפסיק לחלום, ולהרים את היד בחיוך ענקי, הבנות שסביבי מילמלו משהו שנשמע כמו ׳מזל טוב׳ .
״אנחנו כבר ניצור קשר עם הפרזנטוריות החדשות לגבי הפרטים, תודה שניבחנתן, מזל טוב למי שעברה. שיהיה ערב נעים״ היא צעקה שוב, וכולן התחילו להרים את הציוד שלהן ולצאת.
לא יכולתי להתעלם מהעובדה הפשוטה שכל הבנות פה 1.70 או 1.80 ורק אני הנמוכה היחידה, זה נשמע קטנוני, אבל כדי להיות דוגמנית את צריכה להיות גבוהה, עם רגליים מושלמות, כדי שתוכלי ללכת על מסלול.
״מזל טוב״ ירוס, אחת מהפרזנטוריות אמרה ונעמדה מולי, חייכתי אלייה ונעמדתי גם. ״תודה, מזל טוב גם לך״ אמרתי, והסתכלתי על ההבדלי גבהים בין שתינו.
״לא ניגשתי אלייך כי אני מטרידה, ניגשתי כי זיהיתי אותך מהבית ספר״ היא אמרה, ושתינו צחקנו. ״את מעתידים?״ שאלתי, והיא הינהנה בחצי חיוך.
״את חדשה בנתניה, לא?״ היא שאלה, והינהנתי כשהתקדמנו ליציאה.
״איך את מסתדרת?״ היא הוסיפה, והנדתי בראשי ״עד עכשיו הכל היה בסדר, אני לא מבינה על מה כולם מדברים״ אמרתי בכנות, והיא צחקה.
״מתי עברת?״
״לפני יומיים״ אמרתי, ופרצנו בצחוק. ״הספקת להכיר כבר חברות?״ היא שאלה, והתקדמנו לפי השלטים ליציאה.
״לא ממש, בערך״ אמרתי, והיא הרימה גבה, וסידרה את התיק שלה.
״למה את מתכוונת?״ היא שאלה, והנדתי בראשי ״הכרתי את שרה״ אמרתי, ״ואת איתי, אבל לא נראה לי ששרה רוצה להיות חברה שלי״ הוספתי, והיא גיכחה. ״איזה איתי?״ היא שאלה וניסיתי להיזכר בשם המשפחה שלו.
״גונן״ אמרתי, כשנזכרתי בסופו של דבר, והיא הינהנה בחיוך.
״ילד טוב״ היא אמרה, והינהנתי כאות הסכמה. ״ובקשר לשרה״ היא אמרה כשיצאנו לרחוב הקר של תל אביב, וסגרתי את הג׳קט עד הסוף.
״תתרחקי ממנה, היא לא השפעה טובה בכלל״ היא הוסיפה בביטחון, והוציאה לעצמה סיגריות.
״לא מעשנת״ אמרתי בחצי חיוך, כשהיא הציעה לי אחת.
״מאיפה את בנתניה?״ היא שאלה, והורדתי את הקוקו שהיה לי בשיער, כדי לנסות ולהתחמם.
״רמת פולג״ אמרתי, והיא חייכה, ״ואללה, נחמד שם״ היא מילמלה, וצחקתי.
״ומאיפה את?״ שאלתי והיא נאנחה בציניות ״בתאכלס אני מדורה, אבל רוב הזמן בחפציבה״ היא אמרה, והינהנתי.
״רוצה עצה?״ היא שאלה. ״עצה זה בחינם, אז כן״ אמרתי, והיא צחקה.
״אל תיכנסי לשם לבד, ובכללי תעשי הכל כדי לא להיכנס לשם״ היא אמרה בביטחון והמשיכה לעשן את הסיגריה שלה.
״עד כדי כך?״ שאלתי, ונעצרנו בקיוסק, וקניתי לעצמי חטיף דובונים.
״תראי יש טובים ורעים, פעם הם היו שכונות יפות, היום כל המשפחות פשע השתלטו עליהן והרסו אותן לגמרי״ היא אמרה, והינהנתי.
הצעתי לה מהחטיף והיא סירבה. ״למה אף אחד לא מטפל בזה?״ שאלתי, והיא נאנחה.
״מי יטפל בזה? את חדשה אבל בקרוב תביני, יש 3 אנשים שמנהלים את נתניה, וזה יוסי שהוא אחראי על גיוס חיילים ולהשתלט על החברה הצעירים, ויש את אביאור, שהוא השקט יותר אבל זה שמשליט את רוב הטרור, הוא פסיכופט גדול, ויש את שמעון, שהוא בן איזה 45 ככה, והוא שולט בשניהם״ היא אמרה, והסתכלתי עלייה מופתעת, שמעתי על הדברים האלה אבל רק בסרטים.
״ואת מכירה אותם?״ שאלתי, והיא נאנחה והרימה גבות. ״גם את תכירי, בכללי הם אחראים לראות מי בא לעיר, ושלא יעשה באלגן, ככה שכולם מכירים אותם״ היא אמרה, והעיניים שלי נפערו.
״אמאלה, אל תלחיצי״ אמרתי בילדותיות, והיא צחקה.
״אל תדאגי יוסי מהעדה שלי, והוא כמו אח בשבילי, את בסדר״ היא אמרה בביטחון, וצחקתי.
״איך את חוזרת הביתה?״ היא שאלה, וכיבתה את הסיגרייה שלה, כשנעמדנו ליד התחנה.
״אוטובס, את?״ שאלתי, והיא חייכה. ״זה שסיפרתי לך עליו, יוסי בא לקחת אותי, רוצה לבוא?״
״נראה לי שאני אוותר״ אמרתי, וצחקתי כשהתיישבתי בספסל של התחנה, והיא לידי.
היא צחקה, והתיישבה לידי כשהיא מתעסקת בפלאפון שלה.
נכנסתי לאפליקציה של הקווים, ובדקתי מתי יש קו 334, כמובן שרק בעוד 55 דקות. כי רק לי יכול להיות כזה מזל מבאס.
׳סבבה׳ ׳אני בתחנה מחכה׳ היא אמרה וניתקה את השיחה שלה.
״אל תהיי מבאסת, תבואי, מה תחכיי פה לבד? זה יותר מסוכן״ היא אמרה בחיוך, ונאנחתי.
״ירוס, אני מעריכה את זה אבל לא נראה לי שזה רעיון טוב״ אמרתי בחיוך מתנצל, והיא נאנחה בעצב.
״הפחדתי אותך?״ היא שאלה, וגיכחתי. ״רק קצת״ עניתי בכנות, והיא צחקה.
״אני מצטערת, לא התכוונתי״ היא אמרה בכנות, וחייכתי אלייה. אני ממש מחבבת אותה, היא נחמדה וכנה, אני אוהבת את זה.
״ואי בבקשה תבואי, אני יהיה מה זה לא רגועה שתישארי פה לבד״ היא אמרה בפרצוף מתחנן, ונאנחתי.
מצד אחד אני לא רוצה להישאר פה לבד, ולחזור לבד.
מצד שני, אני גם לא ממש רוצה לנסוע איתם, הם לא נשמעים לי חברה כל כך טובים, ואני לא רוצה סוג כזה של השפעה בחיים שלי.
״טוב״ אמרתי בחוסר ברירה, כשהבנתי שאני לא ממש צריכה לדבר, רק לנסוע איתם בשקט וזהו.
״את קולטת שאנחנו פרזנטוריות?״ צעקתי, ופלטתי את ההתרגשות והציפייה שנבנו בתוכי.
היא צחקה, וקפצה במקום שלה ״אמאלה זה הזוי״ היא אמרה ושיפשפתי את הפניים שלי, וניסיתי להתאפס על עצמי, החלום שלי הולך ומתגשם.
מכונית שחורה נעצרה, וירוס משכה אותי אחרייה.
״שלום שלום״ היא אמרה ונכנסה למכונית, ואני אחרייה.
״בר תכירי, זה יוסי״ היא אמרה והצביעה על זה שישב ליד הנהג, וחייכתי אליו. ״זה אביאור״ היא אמרה, והוא הסתכל עלי מהמראה, והתחיל לנסוע.
״לא אמרת שאת מביאה חברה״ יוסי אמר, וחייך אלי, בזמן שהוא בחן אותי.
״יש בעיה?״ היא שאלה, והרימה גבה. הוא קרץ לי, וצחק.
״חברות יפות כאלה, תביאי כל יום״ הוא מילמל, והחלטתי להתעסק בפלאפון, ולשלוח הודעה לאמא שלי שעוד חצי שעה בערך אני אגיע.
״את גם דוגמנית?״ יוסי שאל, והינהנתי. ״לא רואים שהיא דוגמנית?״ ירוס שאלה והרימה גבה בפליאה, הוא צחק והסתכל עלייה, ואז עליי.
״משתדלת״ אמרתי בחיוך, והוא בחן אותי.
״אה תספרי להם״ ירוס אמרה, והסתכלתי עלייה מופתעת. ״אני?״ שאלתי בחיוך, ואביאור הסתכל עלי שוב דרך המראה.
אני לא אכחיש, הוא נראה טוב, אפילו טוב מאוד. המראה של הילד הרע, ביחד עם מראה סנובי וקשה להשגה, עושה לי את זה לגמרי.
אבל מהר מאוד שיניתי סוויץ׳ במוח, אין מצב, אני בחיים לא יצא עם עבריין.
״לספר מה?״ יוסי שאל, וירוס קפצה במקום שלה בהתלהבות.
״אנחנו פרזנטוריות״ אמרתי בהתרגשות, ושתינו צחקנו כמו ילדות בנות 4 שקנו להן ברבי חדשה.
״פשש, מזל טוב״ יוסי אמר, וצחק מההתרגשות שלנו.
״מה אביאור לא בכבוד שלך להגיד מזל טוב?״ ירוס שאלה אותו, ויוסי הסתכל עליו מחכה לתגובה.
״לאן את צריכה?״ הוא שאל, והסתכל עלי, אלוהים איזה קול גברי יש לו.
״רמת פולג״ אמרתי בשקט, והסתכלתי על ירוס שגילגלה עיניים, כנראה מזה שהוא התעלם ממנה.
״איך אמרת שקוראים לך?״ יוסי שאל, וחייכתי. ״בר גרין״ אמרתי בחצי חיוך, והוא הינהנן בהבנה.
״מוכר לי השם״ הוא מילמל, וירוס נאנחה.
״היא הילדה החדשה מבית ספר, ימפגר״ ירוס אמרה, והוא הסתכל עליי ואז על אביאור.
״וואלה?״ הוא שאל, והינהנתי. ״מגניב, ציפינו האמת למשהו אחר לגמרי״ הוא אמר בחצי חיוך, והסתכל על אביאור, ששמר על הבעה קרה והסתכל על הכביש.
״למה ציפית?״ שאלתי בגיחוך. ״להכל, חוץ מלדבר קטן ויפה כמוך״ הוא אמר, וירוס נאנחה.
צחקתי, והוא חייך אלי, ״מצטער חיים שלי, חולשה לנמוכות״ הוא אמר, ושם את היד על הלב בציניות. ״מה לא ככה, אביאור?״
״לא, מעדיף אותן גבוהות עם רגליים ארוכות״ הוא ענה באדישות, והמשיך להסתכל על הכביש.