חלומות גדולים

פרק 17- חלק ב׳

נכנסתי הביתה, תוך כדי שאני מורידה את האוזניות.
סבתא שלי נשענה על השיש של המטבח ואמא שלי הלכה בעצבנות מולה, בחנתי את שניהן ולפי המתח באוויר, הן שוב רבו.
״כדאי שתספרי לילדה המסכנה הזאת את-״ סבתא התחילה להגיד, ואמא שלי עצרה אותה כשהיא הבחינה בי.
״הי סבתא,״ אמרתי בחיוך, והיא חייכה אלי. נשקתי ללחייה וחיבקתי אותה, ״את נשארת לאכול איתנו?״ שאלתי, וסבתא שלי עדיין הייתה מעט קרירה ומרוחקת, מה שלא תאם את האופי שלה כלפיי.
״מה אמא צריכה לספר?״ שאלתי את שניהן, והן החליפו מבטים ושתקו.
״זה לא עניינך, בר״ אמא אמרה בתוקפנות, והסתכלתי עלייה מופתעת ואפילו פגועה מהצורה שבה היא דיברה אלי.
סבתא גיכחה, ונשקה לראשי, ״אני אדבר בהזדמנות, אוסי, זה עדיין לא נגמר״ היא אמרה לאמא שלי, והלכה לחדר של שירה, כנראה כדי להיפרד ממנה.
״מה קרה ביניכן?״ שאלתי, ואמא התעלמה ממני.
״אמא״, קראתי שוב כדי לגרום לה להתייחס אלי, והיא הסתובבה אלי בעצבנות, ״בר, מספיק״ היא צעקה עליי, ונאנחתי בעצבים.
נכנסתי לחדר בעצבנות, וטרקתי את הדלת כדי שתדע שאני כועסת.
נשכבתי על המיטה, ופיזרתי את השיער.
״אוף״ מילמלתי בייאוש, והוצאתי מהתיק שלי את בקבוק המים שקניתי, ולקחתי לגימה ארוכה.
הפלאפון שלי צילצל, ועל הצג הופיע,״אבי-מנהל״
עניתי בייאוש, והשתדלתי להישמע מנומסת, ״בר מותק, את יכולה להגיע עכשיו למשמרת קצרה?״ הוא שאל, ונשכתי שפתיים בעצבנות.
״אבי אני ממש עייפה,״ ניסיתי להסביר, והוא קטע אותי.
״אני יודע נשמה יפה אבל אין ברירה, יעל תקעה אותי בלי מלצריות, תעשי לי תטובה הזאת, ויום שישי אל תעבדי״ הוא אמר, ונאנחתי.
״חצי שעה אני שם,״ אמרתי בייאוש, והוא מילמל ׳בי׳ וניתק.
הורדתי את הבגדים שלבשתי, והחלפתי לג׳ינס שחור, והחולצה הלבנה של המסעדה הקטנה של אבי.
עם סנדלים שחורים ונוחים, לקחתי תיק קטן עם כסף, מטען ואוזניות. ״אני הולכת״ הודעתי לאמא שלי, כשיצאתי מהחדר, והיא עדיין ישבה עם סבתא שלי בסלון.
״לאן?״ הן שאלו יחד, ״לעבודה״ אמרתי, עדיין טיפה כועסת על אמא שלי בגלל איך שהיא התנהגה אלי, הן הינהנו ויצאתי.
ברצינות, לפעמים אני מרגישה שקופה. אף אחד לא באמת רואה מה עובר עליי, או שואל לשלומי, ולאף אחד לא באמת אכפת אם הוא פוגע בי או לא, אפילו לא אמא שלי.
אני גם יודעת שהיא לא תתנצל על איך שהיא דיברה אלי, כי בשבילה זה בסדר, היא בסך הכל הייתה עצבנית.
אבל זה לא פייר, אני קורעת את התחת שלי בלימודים, ובשתי עבודות כדי לעזור לה כלכלית, והיא אף פעם אפילו לא אמרה לי תודה.
רגשות אשם תקפו אותי כשהבנתי שאני שוב חושבת דברים רעים, בדיוק כמו שחשבתי על אבא שלי.
אוף, זה כאילו חיים בי שני בר, ובר אחת אומרת שזה שאני חושבת את זה, זה בסדר, אני לא אשמה במוות של אבא שלי.
ובר השנייה, לא מפסיקה לנזוף בעצמה, ולקרוא לעצמה רוצחת.
ולמי מבין שניהן אני אמורה להקשיב? כמו תמיד אני בוחרת להקשיב לבר השניה, ונוזפת בעצמי.
חיכיתי לאוטובוס, שבא למזלי כמה דקות אחרי שהגעתי לתחנה, הנסיעה עצמה ארכה בסך הכל רבע שעה.
״שלום ליפה״ שמעתי את אבי צועק מהמטבח, וגיכחתי, הוא רואה הכל במצלמות האלו.
עשיתי שלום לכיוון המלמות, והנחתי את התיק במשרד של אח של אבי ואבי, ״בן, אתה יכול לרשום לי שעות?״ שאלתי, את אחיו הקטן של אבי, בן, ובן בן 28.
״בטח״ הוא אמר, ויצאתי החוצה, כשאבי מושיט לי את הפנקס והעט.
״תהני,״ הוא מילמל, וציחקקתי.
אני ללא ספק נהנת מהחברה בעבודה שלי, בן ואבי הם אחלה אנשים ושאר המלצרים והמלצריות גם נחמדים, ולרוב כמעט ולא יוצא לדבר או משהו, מפני שזה בסך הכל עשר מלצרים, על מסעדה ענקית.
״שלום,״ אמרתי בחיוך, לזוג המבוגר שישב בשולחן שאבי רשם לי את המספר שלו בפנקס.
״שלום מתוקה,״ האישה המבוגרת אמרה בחיוך, ובן זוגה חייך.
״אתם יודעים כבר מה אתם רוצים להזמין?״ שאלתי, והם הינהנו לחיוב.
הוצאתי את העט מהכיס של הג׳ינס, ״2 בירות״ הגבר אמר בחיוך, וצחקתי בשקט כשאני מחייכת אליו, ורושמת את ההזמנה, ״ושני המבורגרים וצ׳יפס, והרבה צ׳יפס״ היא ביקשה וחייכתי, הם אולי בסביבות גיל השבעים, אבל האופי והנשמה לא עוברת את גיל 17.
״אין בעיה,״ אמרתי בחיוך, והלכתי לקראת אבי, כשאני צועקת לו את ההזמנה.
״בר מאמי, קומה למעלה, שולחן 10, עופי על זה״ אבי צעק לי וקרץ, צחקתי ועליתי לקומה למעלה.
לא, לא, לא, שלא יהיה בילבול זו ממש לא מסעדה יקרה עם שתי קומות או משהו, קומה למעלה זה איזור לצעירים ולמטה למבוגרים, ובדרך כלל אבי שולח רק מלצרים מבוגרים יותר שלו ללמעלה, ומשאיר את הצעירים למטה, כדי שלא יהיו בעיות.
ואם אבי העלה אותי למעלה, סימן שהוא סומך עלי.
הלכתי לכיוון שולחן 10, שהיה מלא בבנים, ו2 בנות שיושבות עליהם בליבוש מינימלי.
ככל שהתקרבתי הבנתי שאלה יוסי ואביאור, והחבורה שלהם.
״שלום, שלום״ יוסי קרא לכיווני וצחקתי, הוא קם ומשך אותי לחיבוק.
חיבקתי אותו בחזרה, ואביאור הסתכל עלי במבט הרגיל שלו, שלא אומר כלום.
זיהיתי שלושה בנים מבית הספר, והשאר נראו מבוגרים יותר.
״מה אתם רוצים להזמין?״ שאלתי ויוסי עדיין עמד, כשהיד שלו סביב העורף שלי.
״3 סלט, ו3 דיאט קולה,״ אחת מהבנות אמרה, והינהנתי כשאני רושמת את ההזמנה, ״בירה, ושתהיה קרה״ אביאור אמר, והמבטים שלנו הצטלבו. הינהנתי בלחץ, והמשכתי לכתוב, ״המבורגר אחד וצ׳יפס וקולה בשבילי״ יוסי ביקש, וקרץ לי.
שאר הבנים הזמינו כמו יוסי או כמו אביאור, ״קינוח?״ שאלתי את הבחור האחרון שהזמין מנה שמגיעה עם קינוח, ״אותך״ הוא אמר וגילגלתי עיניים, זו רק הפעם האלף שאני שומעת את היציאה הזאת בשבוע האחרון.
״אני לא בתפריט, תסתכל שוב״ אמרתי, טיפה כועסת על זה שהוא מעכב אותי.
אני חושבת שהבחור הזה קצת מסוכן, מפני שציפיתי שיוסי יזרוק לו איזה מילה שיפסיק, אבל הוא לא.
״אז בואי נוסיף אותך לתפריט,״ הוא אמר וחטף את העט שלי, בזמן שהבנות ציחקקו, ״איך אמרת שקוראים לך?״ הוא שאל, ונשכתי את השפה בכעס.
״קוראים לה בר,״ אחת מהבנות אמרה, וזיהיתי אותה משכבת י״א.
״תחזיר לה תעט, ותעזוב תילדה״, אביאור אמר בקול הנמוך שלו, והבחור סובב את המבט שלו לכיוון אביאור, ״עכשיו״ אביאור אמר בלי היסוס, וכולם הסתכלו עליהם.
הבחור נאנח בגיחוך, והחזיר לי את העט, ״קינוח בטעם וניל״ הוא ביקש, וירדתי בחזרה למטה, בזמן שאני מגלגלת עיניים בעצבנות.
הקראתי לאבי את ההזמנה, ולקחתי בקבוק תפוזים מהמקרר,
״הסכמתי?״ אבי שאל, וצחקתי.
״אל תתחיל,״ ביקשתי, והוא נעשן על הקיר מולי בזמן שישבתי על השיש.
״מה קרה ברוש? למה באמת עצבנית למשמרת?״ הוא שאל, והלב שלי התחיל לפעום בחוזקה, מהדרך האבהית שבה הוא שאל את השאלה הזאת.
״סתם, אמא שלי יצאה עליי״ הסברתי, והוא הינהן בהבנה. ״ויש לי עוד מלא צרות,״ הוספתי בקול חנוק, והוא נאנח בחיוך.
״שלא תעיזי לבכות, הבנת?״ הוא שאל באיום מוגזם, וצחקתי מההבעה הכועסת והרצינית שהייתה על הפנים שלו.
״אני פה אם את צריכה לדבר, את כמו בת בשבילי״ הוא אמר, וחייכתי אליו.
אבי איבד את הבת שלו בתאונת דרכים כשהיא הייתה בת 14, והוא טוען שאני מזכירה אותה גם באופי וגם בחיצוניות, ושזה גורם לו לצמרמורת בכל פעם שהוא רואה אותי.
האמת שיש משהו במה שהוא אומר, כשהוא הראה לי את התמונה שלה, ראיתי את הדמיון בין שתינו.