חלומות גדולים

פרק 27.

הוספתי שיר.

״אין לי בגדים״ מילמלתי בייאוש משולב בהיסטריה, וליאן התעסקה בפיצה.
״יש לך, את פשוט לחוצה״ היא אמרה וצחקה, התיישבתי לידה על הריצפה, והסתכלתי על הטלוויזיה, היא ראתה שנות ה70.
אני כל כך אוהבת את ג׳קי.
״לאן את חושבת שהוא ייקח אותי?״ שאלתי את ליאן, והיא גיכחה.
״האמת שאין לי מושג, חדש לי כל הקטע הזה שאביאור יוצא לדייטים״ היא אמרה ומשכה בכתפייה.
השעה כבר רבע לשש ואני עדיין לא מוכנה.
״נו ליאן,״ מילמלתי בייאוש, והיא הסתכלה עלי במבט שואל.
״תעזרי לי לבחור בגדים״ הוספתי בילדותיות והיא קמה לארון תוך כדי שהיא נאנחת.
״מה עם זה?״ היא שאלה והוציאה קולב שעליו שמלה שחורה, עם ציפוי תחרה. ״מתאמץ מדי,״ אמרתי בביטול, והיא החזירה אותו לארון.
היא סגרה את החלק של הקולבים, ופתחה את הצד השני, כשהיא זורקת עלי את אחד מהשורטים הכי יפים שיש לי, וגופייה לבנה.
(תמונה) התלבשתי מול ליאן שבמלא הייתה עסוקה בלטחון פיצה, לבשתי נעלי עקב לבנות ועדינות, שרק הוסיפו למראה. 
התזתי קצת מהבושם של האליאן שלי, ולבשתי את הטבעת שקיבלתי מסבתא שלי.
״את מהממת״ ליאן מילמלה בחיוך, ובחנתי את עצמי במראה, כשאני שמה מעלי את העליונית שלי.
ישבתי עוד קצת עם ליאן, והמשכנו לראות את הסידרה שהיא שמה, עד שהפלאפון שלי צילצל.
״אני למטה״ .
לקחתי את התיק שלי ונפרדתי מליאן, שהבטיחה לחכות לי פה עד שאני אחזור ואספר לה הכל.

״הי,״ מילמלתי בחיוך כשראיתי את אביאור מחוץ לבניין שלי, נשען על המכונית שלו.
הוא לבש חולצה לבנה ומכופתרת שהבליטה את השרירים שלו, וג׳ינס שחור עם קרעים ונעלי ספורט בצבע שחור לבן שהגביהו אותו אפילו יותר, כאילו הוא לא מספיק גבוה, הריח של הבושם שלו והסיגריות התערבבו ביחד, ויכולתי להריח את הריח שלו אפילו מהמרחק שהיה בינינו.
הוא חייך אלי בחזרה, והתקדמתי לכיוונו.
״יש לך ריח טוב״ הוא אמר, ופתח לי את הדלת של האוטו, ואו.
הסתכלתי עליו בחיוך, עדיין לא מעקלת שהוא פתח לי את הדלת עכשיו, אמאלה איזה ג׳נטלמן אני מתה.
״תודה״ מילמלתי במבוכה, ונכנסתי למכונית ספורט הלבנה שלו, כשאני עדיין לא מבינה איפה הג׳יפ שלו, ומאיפה בכלל כל הכסף למכוניות כאלה.
הוא סגר את הדלת ונכנס למושב שלו, ״אז לאן הולכים?״ שאלתי בחיוך, והוא חייך לעצמו, ובהיתי בו, איך זה אפשרי להיות כזה מושך?
״אני לא אספר לך לאן הולכים, אבל נראה לי שתהני״ הוא מילמל, והתחיל לנהוג.
״דרך אגב, את יפהפייה״ הוא אמר בחיוך והסתכל עלי, הסתכלתי עליו בחזרה וחייכתי חצי חיוך, הוא הסתובב והתמקד בכביש, כשהוא לוקח דיסק און קי מהתא כפפות ומכניס למערכת, ועל המסך טאצ׳ הופיעה רשימה של שירים.
״תבחרי שיר,״ הוא מילמל, והעברתי את האצבע על המסך, בודקת את כל השירים, רובם היו מזרחית ודיכאון וטרנסים.
עד שנעצרתי על שיר אחד של נצ׳י נצ׳׳- עולם משוגע.
בחרתי אותו, והתעסקתי בפלאפון שלי.
אביאור תופף על ההגה בעזרת האצבעות שלי, והצומת לב שלי הופנתה אליו.
הוא כל כך גברי, איך שהוא נוהג ומדבר וההבעות פנים שלו, כל דבר בו נוטף גבריות יתר.
״את בוהה״ הוא מילמל בחיוך וגילגלתי עיניים, מנסה לא לחייך.
״מתי מגיעים?״ שאלתי בחצי חיוך.
״עוד קצת, תהיי סבלנית זה שווה את זה״ הוא אמר בחיוך, ולא יכולתי שלא לחייך גם.
״אם אתה אומר״ מילמלתי בגיחוך, והוא לקח את הפלאפון שלו ודפדף בו תוך כדי שהוא נוהג.
״אביאור, אני רוצה לחיות״ מילמלתי והוא צחק והחזיר את הפלאפון לכיס.
״גם אני רוצה שתחיי״ הוא אמר בגיחוך, ועצר ברמזור.
״את רוצה לנהוג?״ הוא שאל, והסתכלתי עליו מופתעת, צחקתי מעט והנדתי בראשי, ״לא ניגשתי עדיין לתיאוריה, אז עדיף שלא,״ אמרתי בחיוך, והרמזור התחלף לירוק, והוא עצר בצד.
הוא הרחיק מעט את הכיסא שלו אחורה, וסימן לי לבוא לשבת עליו.
״התחרפנת? אם תעצור אותנו משטרה, לך ייקחו את הרישיון לנצח ואני בחיים לא יוכל לעשות אפילו רישיון״ מילמלתי.
״אני גם ככה נוהג בלי רישיון, ייאלה בואי״ הוא אמר וצחק.
״תהיי אמיצה, עליי שאף אחד לא לוקח לך את ההזדמנות להוציא רישיון״ הוא אמר בהבטחה, וטפח עם היד על החזה שלו, כאות הבטחה.
חשבתי על זה למשך כמה שניות, והורדתי את החגורה שלי, אני כל כך הולכת להתחרט על זה.
התיישבתי בין הרגלים שלו, והוא הזיז את השיער מהפנים שלי, כשהוא לוקח את הגומייה מהיד שלי ואוסף את השיער שלי.
הוא העביר את היד שלו על הכתף שלי, והניח את הראש שלו בשקע צווארי.
״פה זה הגז, וזה הבלמים, ופשוט תני לעצמך לנסוע, אני פה איתך״ הוא מילמל, והיד השנייה שלו, אחזה במותניים שלי.
בלעתי את הרוק שלי, והוא שיחרר את הבלם, והאוטו התחיל לזוז.
״אביא-״ , ״זה בסדר,״ הוא מילמל ונישק את הצוואר שלי.
היידים שלי תפסו את ההגה, והוא הניח את היידים שלו על היידים שלי, עוזר לי להשתלט על האוטו.
״רואה זה לא כזה קשה״ הוא מילמל, וחייכתי כשהוא ליטף את היד שלי עם האגודל שלו.
״אני עוזב אותך לנהוג לבד, מוכנה?״ הוא שאל, ובא להוריד את הידיים שלו מהיידים שלי.
תפסתי את היד שלו בעזרת האצבעות שלי, והוא צחק.
״זה נותן לי יותר ביטחון,״ מילמלתי, והוא נישק את הראש שלי.
״זה שאת לא מרגישה אותי, לא אומר שאני אי פעם אפסיק לשמור עלייך, אני תמיד פה״ הוא אמר, והוריד את היידים שלו.
״אני רוצה ללכת לאיבוד, ולנהוג לנצח״ מילמלתי בחיוך, והוא צחק.
״אפשר לסדר את זה, עכשיו תפני ימינה״ הוא ביקש ועשיתי כדבריו.
״תני לי,״ הוא ביקש, והורדתי את הידיים מההגה בזמן שהוא החנה את המכונית.
״הגענו״ הוא אמר, והוריד את הברקס.
הסתכלתי מהחלון וזו הייתה שכונה רגילה, לא ראיתי שום מקום בילוי כמו מסעדה או משהו כזה.

״מה זה המקום הזה?״ שאלתי את אביאור, בזמן שבחנתי את החדר הממוצע שנכנסנו אליו.
הקירות היו לבנים לגמרי והריצפה הייתי מבריקה, כשעל הריצפה מסודרים בקערות לבנות מלא צבעי גואש בכל צבע אפשרי.
״אני לא ממש טיפוס של מסעדות, יש לי הפרעות קשר וריכוז אני בטוח שלא הייתי יכול לשבת שם אפילו לא לדקה,״ הוא מילמל וגיכחתי כשאני מסדרת את השיער שלי מהקוקו הרופף שאביאור עשה לי.
״אז מה נעשה פה?״ שאלתי בהתעניינות את אביאור, כשאני מניחה את העליונית שלי על הכיסא הלבן שהיה בפינה.
״אחד את השני״ הוא קבע בחיוך, והסתכלתי עליו מופתעת, והוא פרץ בצחוק.
״אני צוחק, זאת אומרת אפשר, אם את רוצה״ הוא מילמל שוב, וצחקתי גם, ״אני לא,״ אמרתי בגיחוך.
״אז ניצמד לתוכנית המקורית, שהיא צביעה״ הוא מילמל והוריד את החולצה שלו, הסתכלתי עליו בהתעניינות, ובחנתי את הריבועים שלו, ואו.
״מה צובעים?״ שאלתי, מנסה להפסיק להסתכל עליו.
״אחד את השני,״ הוא אמר בחיוך, והצמיד אותי אליו, ״צבעת פעם מישהו?״ הוא שאל, והנדתי בראשי לשלילה.
אין לי מושג מה לעשות עכשיו, לזוז ממנו? אני מרגישה שאני צריכה לזוז, אבל לא יכולה.
״אני לא מורידה חולצה,״ קבעתי והוא צחק.
״את לא חייבת,״ הוא אמר בחיוך, והצמיד אותי לקיר, ולפני שהספקתי להבין מה קרה, הוא צייר על המצח שלי עם צבע צהוב.
הפה שלי נפתח בתדהמה ואביאור צחק. ״אתה מת,״ קבעתי בחיוך, והתכופפתי כדי לקחת צבע.

״נכנעת? או שאני אתן לך לבלוע את הצבע הזה״ אביאור שאל באיום, כשהוא קירב את היד מלאת הצבע שלו לכיוון הפה שלי,
״נכנעת״ מילמלתי במהירות, והוא צחק, ומרח את הצבע על הלחי שלי.
הוא הצמיד אותי לקיר חזק יותר, ופלטתי ציחקוק קטן.
״ממה את כל כך מאושרת, אה?״ הוא שאל ויכולתי להרגיש את השפתיים שלו על שלי,
״לא יודעת, ממה אתה מאושר?״ שאלתי בחיוך.
״ממך,״ הוא מילמל, והעביר את היד שלו על הלחי שלי, הפנים שלו היו מלאות בצבע וככה גם שלי, הבגדים היו ספוגים בצבע, ולרגע ממש כאב לי על השורט של 250 שקל שכנראה נהרס, אבל זה היה שווה את זה.
״את כל כך יפה, את יודעת?״ הוא שאל ברצינות, והסתכלתי עליו, היד שלי טיילה על הלחי שלו, והוא הצמיד אותי אליו, קרוב יותר עד כמה שזה היה אפשרי.
השפתיים שלו התרסקו על שלי, וזו הייתה התחושה הכי טובה בכל העולם הזה.
הוא עצר את הנשיקה, והסתכל עלי ברצינות,
״את שלי עכשיו, את יודעת את זה נכון?״ הוא שאל.
והינהנתי.