חלומות גדולים

פרק 25.

קוראים לאביאור, א ב י א ו ר.
לא אביאל ולא שום דבר, אך ורק אביאור, זה מחרפן אותי שמשנים לו את השם.

״ובגלל זה לא עשיתי מה שאמרת, אני לא מתכוונת לוותר על האופי שלי בשבילך,״ הסברתי בכעס לארמונד, שצחק.
״אוקי, אוקי, השעה שבע בערב, אפשר שנדבר על זה מחר?״ הוא שאל, ונאנחתי.
״טוב,״ מילמלתי, והוא נפרד ממני לשלום וניתק.
״נו דיברת איתו?״ ליאן שאלה כשהיא נכנסה לחדר שלי,
״כן״ מילמלתי בגילגול עיניים.
״מה הוא אמר?״ היא שאלה, והמשכתי למרוח אודם.
״סתם, שנדבר מחר״ אמרתי בעצבים, והיא הינהנה, התחלנו לדבר על סדרה ששתינו אוהבות ותוך כדי להתארגן למסיבה הזאת של יוסי, שלא הפסיק לחפור לי בהודעות שאני חייבת לבוא.

-נקודת מבט אביאור-

״חברה שלך,״ מילמלתי בחיוך משועשע לכיוון יוסי, שהסתכל עלי בשאלה.
הצבעתי על הכניסה לבית שלו, והוא הסתובב.
״איזה יפה היא,״ הוא מילמל וקם לכיוון בר, שעמדה עם עוד חברה שלה, שנראתה לי מוכרת.
הם התקדמו לכיוון המקום שישבתי בו עם יוסי, כשיוסי מאחוריהן מחוייך יותר מתמיד.
״שלום בר, מה שלומך?״ שאלתי בחיוך משועשע,
״טוב, תודה״ היא החזירה לי חיוך ציני, מה שגרם לי לחייך.
״אני אביאור,״ אמרתי בחצי חיוך כלפי חברה שלה, והיא החזירה לי חיוך, ״כן אני יודעת, אני ליאן״ היא מילמלה, וחזרתי להסתכל על בר, שכל כך יפה, והיא מצד שני, בחרה להתחמק מהמבט שלי ולהתעסק בפלאפון.
יוסי התיישב לידי, וסימנתי לו להתקרב, ״תעיף מפה את ליאן, ותשאיר אותי לבד עם בר,״ אמרתי בציווי, ויכולתי לראות את ההפתעה בעיניים שלו, למרות שניסה לשמור על מבט אטום.
ראיתי את הבילבול והחוסר אונים, הוא לא יודע מה לעשות עם עצמו.
״למה?״ הוא שאל.
חייכתי חצי חיוך, וחזרתי למבט רציני, ״בא לי לדבר איתה, יש איזה בעיה?״ שאלתי, והוא הניד בראשו לשלילה.
״מה שתרצה, אחי״ הוא אמר, והדגיש את האחי.
״ליאן, אפשר לגנוב אותך לרגע?״ הוא שאל את ליאן אחרי כמה דקות, והיא הינהנה.
בר הסתכלה עליהם קמים, ויכולתי להרגיש את החוסר נוחות שלה.
חייכתי לעצמי, והתיישבתי לידה.
״את יפה,״ אמרתי בביטחון והיא הסתכלה עלי מופתעת והסמיקה.
״במה זכיתי שאני מקבלת ממך מחמאה?״ היא שאלה בחיוך, וחייכתי בחזרה.
״כשיש לי משהו טוב להגיד, אני אומר״ אמרתי בחיוך, ששמתי לב שקשה לי להוריד.
״כנראה יש לך משהו טוב להגיד פעם בשנה,״ היא מילמלה, וגיכחתי.
״רוצה לצאת קצת החוצה?״ שאלתי, והיא הינהנה.
עזרתי לה לקום, ויצאנו ביחד לגינה של יוסי, היא חיבקה את עצמה מהקור, וגילגלתי עיניים, בנות והשמלות המזדיינות שלהן, הורדתי את הג׳קט שלי ומסרתי לה.
״תודה״ היא מילמלה בחצי חיוך, ולבשה אותו.
היא התיישבה על הערסל והתיישבתי לידה, גורם לו לשקוע מעט.
״מה קרה שאתה נחמד עכשיו?״ היא שאלה, והסתכלתי על שני בנים מהבית ספר, מסמן להם להיכנס לבפנים.
״פגעתי בך אתמול?״ שאלתי, והיא משכה בכתפייה, ״יש משפט כזה, לא לוקחים ללב מאנשים ש-״ היא התחילה להגיד ונעצרה, ״נו אתה יודע,״ היא הוסיפה וצחקתי.
״תמשיכי את המשפט,״ ביקשתי בחיוך, והיא נאנחה.
״אני מעדיפה שלא,״ היא מילמלה, והסתכלה עלי, ואני עלייה, פאק היא הדבר הכי יפה שראיתי אי פעם.
״למה ביקשת מיוסי שייקח את ליאן?״ היא שאלה, ונאנחתי תוך כדי שאני צוחק.
״אז עכשיו את מצוטטת לשיחות?״ שאלתי בשעשוע, והיא גילגלה עיניים.
״לא צוטטתי, פשוט יצא ששמעתי״ היא אמר בחיוך, וחייכתי גם.
״סתם, התחשק לי לדבר איתך״ אמרתי בכנות, והיא הסתכלה עלי מופתעת, ״מה הקטע שלך?״ היא שאלה אחרי שנייה.
״איזה קטע?״ שאלתי בחיוך.
״פעם אחד, אתה לא סובל אותי, פעם שנייה אתה רוצה לדבר איתי ובפעם השלישית אתה פשוט נורא אדיש ולא אכפת לך,״ היא אמרה, והסתכלתי עלייה בהרמת גבה, ״יש שני אפשרויות, או שאתה ממש לא החלטי, או שיש לך פיצול אישיות חמור ביותר״ היא הוסיפה בזריזות, ופרצה בצחוק.
״אני אלך על הפיצול אישיות,״ היא אמרה שוב, משאירה אותי לבהות בה.
״העגילים שלך יפים,״ אמרתי והיא הפסיקה לחייך והסתכלה עלי מופתעת, ״הם חדשים נכון?״ שאלתי, והיא הינהנה.
״איך שמת לב?״ היא שאלה, והזיזה את השיער, כדי שיכסה את האוזניים שלה.
״הם די דומים לזוג הקודם שהיה לי,״ היא הוסיפה.
״אתה שם לב לדברים, כשאתה מקדיש צומת לב״ אמרתי בחצי חיוך, והיא הסמיקה שוב.

״תודה ששמת לב,״ היא אמרה אחרי כמה דקות של שקט.
״אני בטוח שאני לא היחיד״ הוספתי בשעשוע כדי להקל על השיחה,
״תתפלא,״ היא הוסיפה בחוסר נוחות, והסתכלה עלי.

-נקודת מבט בר-

״לפעמים אני מגעיל, אל תקחי אותי יותר מדי ברצינות,״ הוא אמר, והינהנתי בחצי חיוך.
״למה שלא תנסה להיות קצת יותר נחמד?״ שאלתי והוא נאנח.
״אפשר לספר לך משהו? אבל שיישאר בנינו?״ הוא שאל, והינהנתי.
״מחר בא לראות אותי סקאווטר,״ הוא אמר והסתכלתי עליו במבט שואל.
״מה זה?״ שאלתי בחיוך מתנצל, והוא גיחך.
״הוא בוחן שחקני כדורגל, לקבוצות״ הוא אמר, והסתכלתי עליו מופתעת.
״לא ידעתי שאתה שחקן כדורגל״ אמרתי בחיוך מופתע, והוא העביר את היד בשיער.
״אני לא, זה תחביב״ הוא אמר וחייכתי, ״כנראה שאתה ממש טוב בתחביבים שלך,״ מילמלתי, והוא צחק.
״אולי תבואי איתי?״ הוא שאל, וחייכתי, ״כמו פעם,״ הוא הוסיף, ונזכרתי במשחקים בבית ספר שהייתי מלווה אותו, אבל זה לא ממש נחשב, כי ההורים שלי היו מביאים אותי, כי אבא שלי ממש אהב את אביאור.
״מתי זה?״ שאלתי והוא חייך.
״מחר בבוקר,״ הוא מילמל,
״אבל יש בית ספר״ אמרתי מודאגת והוא פרץ בצחוק,
״נו אל תהיי חנונית, זה עניין של שעה,״ הוא ביקש בחיוך שאי אפשר לעמוד בפניו.
ונאנחתי. ״טוב בסדר, תאסוף אותי מהבית״