חלומות גדולים

פרק 5.

(בתמונה למעלה זו-ירוס. בתמונה למטה זו-בר.)

״אולי אני יאפר אותך?״ ירוס שאלה, כשלבשתי את הג׳ינס הלבן שלי, וחולצה פשוטה בצבע אפור, וואנס לבנות.
״סבבה״ אמרתי, ובחנתי את הלבוש שלה, היא לבשה חצאית מיני בצבע שחור מעור, וחולצה נופלת בצבע שחור תואם, שהבליטה את החזה שלה, ובכללי נראתי ממש פשוטה לעומתה.
״למה את תמיד עושה גולגול?״ שאלתי את ירוס, כשהתיישבתי מולה, כדי שתאפר אותי.
״יותר קל מאשר לפזר אותו״ היא אמרה בחיוך, והתחילה לאפר אותי.
בעיקרון היא רק שמה לי מסקרה, ואודם עדין, אז אני לא ממש קוראת לזה איפור.
מרחתי לעצמי לק לבן, וירוס עזרה לי ביד השנייה.
אספתי את השיער לקוקו, כדי להבליט את הפנים, ובזמן הזה ירוס איפרה את עצמה, היא כל כך יפה.
״יש לך מישהו בחיפה?״ היא שאלה, והנדתי בראשי לשלילה, תבל לא נחשב, מהסיבה הפשוטה שאין בינינו כלום, למרות שאני עדיין טיפה אוהבת אותו.
״ולך?״ שאלתי, והיא הנידה בראשה בייאוש.
״אבל בטוח מתחילים איתך״ הוספתי והיא צחקה, וסגרה את התיק איפור שלה, ולבשה את הג׳קט שלה.
״כן מתחילים איתי הרבה״ היא אמרה בגאווה, וסידרה את השיער במראה.
״אבל לא משהו שיכול להתפתח לקשר״ היא הוסיפה, והינהנתי בהבנה.

התיישבתי במרפסת, וחיכיתי שירוס תצא עם השתייה הקלה שלי, האמת היא שהיא יצאה ממש סבבה, היו לי חששות שהיא תבלה את רוב הזמן עם החברות שלה, ואני ירגיש לבד, אבל ייאמר לזכותה, שהיא לא עזבה אותי לרגע, וגרמה לי אפילו להנות טיפה.
סגרתי את הדלת, וזה עימעם טיפה את המוזיקה הזמרחית הכבדה, במסיבה הזאת היו שתי אפשרויות מוזיקה, או טרנסים של מסיבות טבע, או מזרחית כבדה. אין באמצע.
חוץ ממני, כל הבנות באו בלבוש חושפני, שמרמז על הכוונות שלהן להלילה, מה שגרם לי להרגיש לא בנוח.
הדבר הממש מוזר, שזה היום הולדת של יוסי, ועד עכשיו לא ראיתי אותו, ואני פה כבר שעתיים, ובטח לא את אביאור, ששמעתי שזה הבית שלו.
הדלת נפתחה, וירוס התיישבה לידי, ומסרה לי בקבוק קולה אחד.
״תקשיבי, זה בסדר שתישארי פה שתי דקות לבד, אני רק צריכה לראות אם בת דודה שלי בסדר, שמעתי שהיא רבה״ היא אמרה בהתנצלות, וחייכתי ברוך והינהנתי. ״אני יחזור בזריזות״ היא מילמלה, בזמן שהיא יצאה וסגרה אחרייה את הדלת.
לקחתי שלוק מהקולה, ונכנסתי לאינסטגרם, דיפדפתי בין כל מי שהעלה תמונות עם חברים, או סתם של עצמו, וברור שהיה גם אלה שביקשו שיעקבו אחריהם, סגרתי את האינסטגרם ושלחתי הודעה לאמא שלי, ״דיברת כבר עם סבתא? את יודעת מתי היא באה?״
״נדבר על זה בהזדמנות, זה לא לחוץ״ היא שלחה בחזרה תוך כמה שניות, ״את שומרת על עצמך, נכון יפה שלי?״ היא שלחה שוב, וחייכתי חצי חיוך, אין על האמא הזאת.
״ברור״ שלחתי עם סמיילי של לב, והתנתקתי, המוזיקה הופסקה מבפנים, וכל הילדים יצאו מהבית בבת אחת.
הדלת נפתחה, ״המסיבה נגמרה החו-״ יוסי צרח, וכשראה שזו רק אני עצר את עצמו, ונאנח בהתנצלות.
״בר, את פה לבד?״ הוא שאל מבולבל, והינהתי, כשאני לוקחת את התיק הקטן שלי, ונעמדת מולו.
״קרה משהו?״ שאלתי בשקט, והוא גיחך. ״לא משהו רציני, תגידי, את יודעת לחטא חתכים?״ הוא שאל מאמצע שום מקום, והינהנתי.
״הייתי בקורס מדא, בחופש״ אמרתי בגאווה, והוא חייך, ומשך אותי אחריו, ״לאן אנחנו הולכים?״ שאלתי טיפה מבוהלת, והוא התחיל לעלות מדרגות, כשהוא עדיין תופס את היד שלי, הגברתי את ההליכה שלי, ועליתי אחריו כדי לא ליפול.
הוא פתח את הדלת של אחד החדרים, ונכנס ואני אחריו. אביאור ישב על המיטה מגואל בדם, ושיחק עם הסיגרייה שלו, בזמן שהוא עישן אותה.
״מה היא עושה פה?״ הוא שאל בשקט את יוסי, שהתחיל להוציא דברים מהמגירה של הארון. ״היא חובשת״ הוא מילמל, והסתכלתי עליו מופתעת.
״אני לא חובשת״ אמרתי בשקט, ואביאור בחן אותי בזילזול, יוסי שם את התחבושות והחומר חיטוי ויצא מהחדר לחוץ.
הסתכלתי על אביאור, ובלעתי את הרוק שלי. ״תתקרבי, אני לא נושך״ הוא אמר בשעשוע, וכיבה את הסיגרייה שלו על הריצפה.
״מה קרה לך?״ שאלתי, והנחתי את התיק על המיטה, אביאור צחק, ועיוות את הפנים בכאב. ״לא משהו מיוחד״ הוא מילמל, ולקחתי ממנו את המגבת, ונעמדתי מולו, הוא ישב על הקצה של המיטה.
״אתה רוצה לנקות את הפנים שלך, או שאתה רוצה לשטוף במי-״
״אני מעדיף שאת תעשי את זה״ הוא אמר חד וברור, והינהנתי בשקט, למה אני בכלל עוזרת לו? אני לא מכירה אותו אפילו, אוף בר, מה את עושה את אמורה להיות עכשיו במיטה בחלום האלף ומשהו.
״את שקטה״ הוא הוסיף, כשניקיתי את הפנים שלו מהדם, והינהנתי להסכמה.
״זה כי אין לי מה להגיד״ אמרתי בחצי חיוך, והוא הסתכל עלי במבט רצחני. ״את לא מזהה אותי?״ הוא שאל, והנדתי בראשי, אני אמורה להכיר אותו?
״היינו ביחד עד כיתה ה׳, מהגן״ הוא אמר, והתרחקתי טיפה, ובחנתי אותו, מנסה להיזכר. אבל כלום לא עלה לי.
״אני לא זוכרת״ אמרתי בטון מתנצל, והוא המשיך להסתכל עלי בחצי חיוך, אם באמת היינו ביחד בבית ספר, אמורה להיות תמונה שלו בספר מחזור, יש תמיד את כולם, גם את אלה שעזבו באמצע.
זה קצת ישרוף״ אמרתי, ושמתי את היוד על החתך שהיה לו בגבה, והוא לא זז, כאילו לא השפיע עליו.
״פעם פחדת מדם״ הוא הוסיף, והסתכלתי עליו מופתעת, וחייכתי.
״מאיפה אתה יודע את זה?״ שאלתי בשקט, והחזרתי את התחבושות לתיק שלהם, הוא גיחך והוריד את החולצה שלו, הסתכלתי עליו מופתעת ונבוכה, ואז ראיתי את החתך שהיה לו בצד שמאל של הבטן.
״את יודעת להוציא זכוכיות, כן?״ הוא שאל, ונשכב על הגב.
הסתכלתי עליו מוועתת, ״אני מתקשרת לאמבולנס״ אמרתי רועדת, ובאתי לקחת את התיק שלי, כדי להתקשר לאמבולנס.
הוא תפס את היד שלי, ומשך אותי לכיוונו. ״את לא מתקשרת לאף אחד״ הוא אמר בביטחון, וסידר חתיכה מהשיער שברחה מהקוקו, מאחוריי האוזן, הוא חייך חיוך מושלם, ונשכב בחזרה.

״היד שלך רועדת״ הוא אמר, בביטחון, והסתכלתי על היד שלי שהחזיקה את הפינצטה ורעדה, באופן מטורף.
הג׳ינס והחולצה נספגו בדם של אביאור, מה שעוד יותר הפחיד and אותי.
״צריך לחטא אותה״ אמרתי מפוחדת, ואביאור הניד בראשו לשלילה.
״אין צורך״ הוא אמר באדישות, וסימן לי להתחיל.
״אביאור, אם לא נחטא את זה, יכול להיות לך זיהום״ אמרתי בהתחננות, והוא פרץ בצחוק. ״לא מפחיד אותי, קדימה בר״ הוא אמר בעצבים, והשם שלי נשמע כל כך יפה, ומיוחד כשזה בא ממנו.
קירבתי את הפינצטה לחתך שלו, והיד שלי רעדה בטירוף מוגזם, לקחתי נשימה עמוקה, ואביאור תפס את היד שלי.
״אם תהיי לחוצה, אני יסבול״ הוא אמר וגיחך, המבטים שלנו נפגשו, שלו משועשע וסובל, ושלי מפוחד עד מוות.
״תקחי נשימה עמוקה, ואל תהיי פחדנית״ הוא אמר עצבני יותר, והינהנתי בפחד.
לקחתי נשימה עמוקה, והתחלתי להוציא את החתיכות זכוכית ממנו, תרתי משמע.
הוצאתי אותן בעדינות, כדי לא לפגוע בכלום, ועצם העובדה שהוא פשוט שכב שם, ואפילו לא הוציא אנחת כאב, הפחידה אותי פי אלף יותר, שיצרח או משהו, שיגיב לפחות.
יוסי נכנס לחדר, בזמן שתפרתי את אביאור, ממש תפרתי אותו, עם חוט ומחט, הוא התיישב על הריצפה והסתכל על אביאור מזועזע.
״זה לא כואב לך יבן זונה?״ יוסי שאל, ואביאור פלט צחוק קטן, והניד בראשו.
היד שלי המשיכה לרעוד אפילו אחרי שסיימתי ״לטפל״ בו, היד שלי הייתה על הקוביות שלו, והוא תפס לי אותה, ״תודה״ הוא אמר בקול צרוד, והתיישב, כשהוא תופס את החתך שלו, ומקלל תוך כדי.
״תביא לה בגדים מירוס או משהו, שתתקלח ואז תיקח אותה הביתה״ אביאור אמר ליוסי, ויצא מהחדר, כאילו לא הוצאתי ממנו זכוכיות של בקבוק בירה עכשיו, ותפרתי אותו.