חלומות גדולים

פרק 10.

הפעם הראשונה שבה אמרנו זה לזה את אהבתנו, את שואלת את עצמך מדוע אני נזהר מלומר שאוהב אותך לעולם. מדוע? כי אני מנחש את העתיד. כי לעולם מתייצבת מול עיני האנטיתזה. מעולם לא ראיתי ילד מבלי לחשוב שסופו להיות זקן, ומעולם לא ראיתי עריסה מבלי לחשוב על קבר. מראה של אישה עירומה לעולם מעלה בי את צלם שלדה. ולכן מראות שמחים מעציבים אותי, ומראות עצובים מותירים בי רושם מועט. אני בוכה יותר מדי כלפי פנים, מכדי שאזיל דמעות החוצה - משהו שאני קורא בספר מרגש אותי יותר מאסון אמיתי.

״נהנת מהסרט?״ איתי שאל, ונתן לי את הגלידה בטעם מסטיק, שהוא קנה לי.
האמת היא שמאוד נהנתי, ובאתי עם ציפיות הכי נמוכות שיש כדי לא להתאכזב.
״מאוד, זה היה סרט מדהים״ אמרתי בחיוך, והוא חייך בחזרה.
״את שונה מהבנות פה״ הוא אמר, והרמתי את המבט שלי אליו.
״למה?״ שאלתי, למרות שכבר ידעתי למה אני שונה, אבל רציתי לשמוע את זה ממנו, ולוודא שאנחנו באותו קו מחשבה.
״כי את מתלבשת שונה, ומדברת בצורה שונה, ברצינות בר, יש בך יותר כבוד ממה שיש לכל הבנות בעיר הזאת ביחד״ הוא אמר, וגיכחתי.
״תודה...נראה לי״ מילמלתי, והוא צחק.
יצאנו מהקניון, והתחלנו לטייל קצת ברגל, עברנו בגן משחקים, והוא נידנד אותי אולי חצי שעה על הנדנדה, ואז עשה לי שק קמח, האמת שהוא הרשים לטובה, ואני מאוד מקווה שהוא גם רואה אותי כמו שאני רואה אותו, כהתחלה של זוגיות.
״קר לך?״ הוא שאל, וחייכתי אליו נבוכה, ״קצת״ מילמלתי, וחיבקתי את עצמי, הוא הניד בראשו בחיוך, והוריד את הסריג שהוא לבש.
״הנה״ הוא אמר, וסירבתי בחיוך, ״ואז לך יהיה קר,״ אמרתי בהוקרת תודה, אבל החזרתי לו את הסריג, ״נו, בר״ הוא אמר וגיחך.
״אני מעדיף שלי יהיה קר, ולא לך״ הוא הוסיף, והסתכל עלי במבט רציני.
חייכתי אליו, לקחתי את הסריג, ולבשתי אותו.
הוא חייך אלי, והמשכנו ללכת, הוא חיבר את הידיים שלנו יחד, ונמנע מלהסתכל עליי.
הוא כזה ביישן, וזה כזה חמוד ומקסים.
״אז, ספרי לי משהו עלייך״ הוא אמר, והסתכלתי עליו מבולבלת, אבל עדיין מחוייכת.
מאיזשהיא סיבה, לא יכולתי להוריד את החיוך.
״אין ממש מה לספר, אני סתם ילדה רגילה״ אמרתי וצחקתי בשקט, הוא משך אותי לחצי חיבוק, וחייך אלי.
״אני לא חושב שאת מבינה עד כמה את מיוחדת״, הוא אמר, והמשכתי לחייך כמו ילד קטן שקנו לו צעצוע שהוא ממש ממש רצה, ״תודה״ מילמלתי בשקט, והוא חייך אלי.
עברנו ליד גן משחקים מרוחק, וממול ישבו המון בחורים וכמה בנות מהבית ספר, צעקות נשמעו מהצד השני, וביניהם מישהו קרא בשם של איתי.
״רוצה ללכת להגיד שלום?״ איתי שאל, ומשכתי בכתפיי.
התקדמנו לכיוונם, ושני הפנסי רחוב, האירו בדיוק עליהם, כששאר הפנסים, היו או שבורים, או מקולקלים.
זיהיתי את הילדים שישבו על הספסלים, חלק מהם היו חברים של איתי שפגשתי בבית הספר, וחלק מהבנות והבנים, היו מהחבורה של יוסי וירוס.
מאיזה סיבה לא מובנת, חיפשתי את אביאור, אבל הוא לא היה שם, וגם לא ירוס.
אבל יוסי כן, והאמת היא שאני מחבבת את יוסי, וזה נחמד שיש פה מישהו שמכיר אותי. ״גמדה יפה״ יוסי קרא לכיווני, וצחקתי תוך כדי שאני מחייכת אליו.
הוא נעמד מולי, בזמן שאיתי אמר שלום לחברים שלו.
״ראיתי נכון, את חברה של איתי?״ הוא שאל, ונאנחתי.
״אני לא ממש יודעת, זה דייט ראשון״ הסברתי, והוא שם יד על הכתף שלי, ״מגיע לך מישהו כמו איתי״ הוא אמר בחיוך, וחייכתי חזרה.
״מה קורה איתך? מלא זמן לא ראיתי אותך״ אמרתי, והוא הניד בראשו.
״קצת הסתבכתי, הייתי צריך להוריד פרופיל קצת״ הוא מילמל, והסתכלתי עליו מבולבלת.
״במה הסתבכת?״ שאלתי, והוא צחק. ״יום יבוא ואני אספר לך, גמדה״
הוא אמר בסיפוק וצחקתי, ״די, מגעיל אחד, אני לא גמדה״ אמרתי בברוגז, ואיתי התקדם לכיוונינו.
״את לא גמדה, צודקת״ הוא אמר בחיוך, ״את דרדסית״ הוא הוסיף, ונתתי לו מכה לצלעות, הוא זייף כאב דרמטי, מה שגרם לי לצחוק.
״מגודל״ מילמלתי, והוא קרץ לי.
״שנלך?״ איתי שאל, והעביר מבט על היד של יוסי, שהייתה על הכתפיים שלי, במצב של חיבוק.
יוסי הוריד את היד, וחייך אלי. ״שמור לי על הילדה, אה״ יוסי אמר ברצינות לאיתי, ואז חייך, ואיתי חייך בחזרה.
״תמיד״ הוא ענה, והם לחצו אחד לשני את היד, נתתי ליוסי נשיקה בלחי, והמשכנו בדרך שלנו.
האמת, שאף אחד מאיתנו לא ידע בדיוק לאן הולכים, פשוט נהנו מהחברה אחד של השני. לפחות זה מה שאני חווה, אין לי מושג אם איתי נהנה להיות איתי או לא.
״נהנת היום?״ איתי שאל בחשש, והינהנתי. ״מאוד״ אמרתי בהוקרת תודה, והוא קרץ לי.
״פשוט, את לפעמים ממש שקטה, ואני לא תמיד יודע אם זה בקטע טוב או רע״ הוא הסביר, והינהנתי עם הראש, מסמנת לו שאני מבינה מה הוא אומר.
זה לא שאני סנובית או משהו, אני פשוט שקטה, זאת מי שאני.
אני לא אחת כזאת שתתחיל שיחות או תפטפט בלי סוף, זה קורה רק עם האנשים שממש- ממש קרובים אליי, ואין הרבה כאלה.
״אני מצטערת, זה ממש לא בקטע רע״ הסברתי, והוא ההסתכל עלי בחיוך, ״אז?״ הוא שאל, ונאנחתי.
״אני לא תמיד יודעת מה להגיד, או מוצאת מה להגיד, אז אני מעדיפה לשתוק״ אמרתי בחיוך, ואיתי צחק.
״את חכמה, את צריכה לדבר יותר, וחוץ מזה יש לך קול שנעים לשמוע״ הוא מילמל, וצחקתי.
״לפחות את חייכנית״ הוא הוסיף, וצחקתי שוב. ״כן, אה, לפחות זה״ מילמלתי, והוא חיבר את הידיים שלנו יחד, שוב.
״מה אנחנו עכשיו?״ שאלתי באומץ שממש לא אופייני לי, זה כנראה מראה עד כמה נעים לי בחברתו.
״לא יודע, זוג, אני חושב״ הוא מילמל וחייך לעצמו, ״רק אם את רוצה, כמובן״ הוא הוסיף במהירות, וגיכחתי.
הוא נעצר, ונעצרתי גם.
היד שלו עזבה את היד שלי, וליטפה את הלחי שלי, והוא חייך אליי.
״אני אשמח שנהיה זוג״, אמרתי בחיוך, בטוחה בכל מילה שלי, ובמיוחד בדבר הבא שהולך לקרות, הוא הצמיד אותי אליו, וקירב את השפתיים שלנו יחד, ומשך אותי לנשיקה.
הנשיקה היתה מלאה באהבה, ובביטחון, ובכל דבר טוב אפשרי.
הבטן שלי הייתה מלאה בפרפרים קטנים שסירבו לעזוב, אבל עדיין הרגשתי שמשהו חסר.
ומה שהיה חסר לי, זה תשוקה. 100% תשוקה טהורה, זה הדבר היחידי שלא מצאתי אצל איתי.
״את כל כך יפה״ הוא מילמל, תוך כדי הנשיקה, וחייכתי.
השפתיים שלנו התחברו בצורה מושלמת, כאילו נבראנו אחד בשביל השנייה.

*בתמונה זה איתי*