חלומות גדולים

פרק 28.

״את רוצה שאני אלווה אותך לכיתה?״ שאלתי את בר, והיא הנידה בראשה כשהיא מסדרת את השרשרת שלה.
״אני אסתדר לבד,״ היא אמרה בחיוך מתוק, וחייכתי בחזרה.
״שיהיה לך יום טוב, יפה שלי״ אמרתי בחיוך ונישקתי את המצח שלה.
היא שיחררה את היד שלי, שעד עכשיו הייתה מחוברת לשלה, והלכה לכיוון הבניין של הכיתה שלה.
יוסי בא לכיווני, והתיישבתי על הספסל, כשאני מוציא את החפיסת סיגריות שלי ולוקח אחת.
״רוצה?״ שאלתי את יוסי שנעמד מולי, ״אתה ובר?״ הוא שאל, והינהנתי.
״ממתי?״ הוא שאל מבולבל, והדלקתי את הסיגרייה כשאני לוקח שאיפה ארוכה.
״מאתמול,״ קבעתי, ויכולתי לראות אותו מתחרפן מכמות העצבים שביעבעה בו.
״אבל,
אתה אף פעם לא אמרת שהיא מוצאת חן בעינייך, אז מה הקטע?״
הוא שאל, והוצאתי את העשן בעיגולים, בזמן שאיזה שרמוטה הסתכלה עלי מהספסל ממול, קרצתי לה וחזרתי להסתכל על יוסי.
״אני לא מספר הכל,״ מילמלתי, והשרמוטה קמה לכיווני. שונא בנות בלי כבוד עצמי.
״כן, שמתי לב לזה,״ הוא אמר בכעס, ובעט בספסל והלך בעצבים.
״יש לך עוד אחת?״ היא שאלה, והוצאתי את הסיגרייה מהפה שלי, כשאני מעביר לה אותה.
״תזכירי לי איך קוראים לך,״ ביקשתי והיא חייכה, כשהיא לוקחת שאכטה ארוכה.
״נועה״ היא אמרה בחיוך תוך כדי שהיא מוציאה את העשן.
״את לא שואלת איך קוראים לי?״ שאלתי, והיא החזירה לי את הסיגריה.
״קוראים לך אביאור, אין אחד שלא מכיר אותך בעיר הזאת״ היא מילמלה, והתיישבה עלי.
חייכתי לעצמי והורדתי אותה ממני, ״יש לי חברה״ אמרתי בחיוך, והיא הסתכלה עלי בהרמת גבה.
אני בן זונה בהרבה דברים, אבל אני בחיים לא אבגוד באישה שלי, כי זה מוריד מהכבוד שלה, ואני לא סגור עדין מה אני מרגיש לבר, אבל אני יודע דבר אחד, שעל הכבוד שלה אני אשמור.
״ממתי יש לך חברה?״ היא שאלה,
״טרי עדיין״ מילמלתי וכיביתי את הסיגריה.
״נחמד לשמוע, אבל אני חושבת שזה לא יחזיק זמן,״ היא אמרה בחיוך.
״אה באמת, ולמה זה?״ שאלתי בגיחוך.
״אף ילדה טיפשה לא יכולה להחזיק גבר כמוך במערכת יחסים, היא יכולה לנסות, אבל לא יילך לה,״ היא אמרה בביטחון, והחזקתי את עצמי מלהוריד לה פצצה לפנים.
״תקשיבי נשמה, כיף לי להשתעשע בפלירטוטים וכל הזין הזה, אבל תשטפי תפה שלך לפני שאת מוציאה מילה אחת מהפה המסריח שלך על האישה שלי, הייתי מובן?״ שאלתי בכעס, והיא הינהנה.
״עכשיו עופי לי מהפנים,״ ציוויתי, והיא הלכה כמו כלבה קטנה חזרה לחברות שלה.

שיחקתי עם המיצית בזמן שאני שורף קצת את המחברת היסטוריה שלי, בר יצאה מהבניין של השכבה שלה, זרקתי את המחברת על הספסל והלכתי לכיוונה.
״הכל בסדר?״ שאלתי כשמתי לב שהיא נראתה עצבנית, ״כן,״ היא מילמלה.
״מה קרה?״ שאלתי, הפעם עצבני יותר, הרבה יותר עצבני.
ולא הבנתי מאיפה כל הכעס הזה, אבל המחשבה שמישהוא גרם לה להיות אפילו קצת מבואסת, גרם לי לרצות לשרוף את כל הבית ספר הזה וכל מי שבתוכו.
״אני נשארת שעה, וצריכה להגיש עבודה של איזה 100 עמודים,״ היא אמרה בכעס, והסתכלתי עליה מבולבל.
״למה? את אחת התלמידות הכי טובות בבית ספר הזה״ אמרתי בביטחון.
כפרה עליה, הנסיכה הקטנה שלי אין מישהי בעולם הזה שיותר חכמה או יפה ממנה, אז בטח שלא בבית ספר הזה.
״זה איתי, הוא לא הפסיק להציק לי כל השיעור עד שהתפרצתי עליו ואז קיבלתי עונש ו-״
״עצרי,״ אמרתי בכעס, והכנסתי את המיצית לכיס.
״מה הוא עשה לך הבן זונה?״ שאלתי בעצבים, הוא מת.
״סתם הציק לי,״ היא מילמלה, ותפסתי את היד שלה כשאני מושך אותה אחרי לכיתה שלה, ״אביאור זה כלום״ היא מילמלה מנסה לשכנע אותי לא לשבור לו תפנים.
נכנסתי לכיתה שלה, בזמן שהיא מנסה לשכנע אותי לעזוב את זה.
״קום,״ אמרתי לאיתי, והוא צחק.
״הופה, אני רואה שזורקים לך מילה ואת רצה לבכות לעבריין שלך,״ הוא אמר לבר, שגילגלה עיניים.
חייכתי לעצמי, וידעתי שאני הולך להסתבך עכשיו, תפסתי אותו מהחולצה שלו והקמתי אותו כשאני מצמיד אותו לקיר.
״עוד פעם אחת תפנה אליה, אני יזיין לך תצורה, הבנת?״ שאלתי את איתי, שהתעלם ממני.
ואז התחרפנתי באמת, האגרוף הראשון שנתתי לו, טיפה הכאיב לי באצבעות כי כבר היו לי חתכים מהפעם האחרונה שרבתי.
בשני ובשלישי, כבר התחלתי להנות מכל העניין.
״אתה תפנה שוב לבר?״ שאלתי, ובר ניסתה להזיז אותי ממנו.
״לא,״ הוא מילמל, וסידרתי את החולצה שלי, הצילצול נשמע והכיתה שלה בדקה התמלאה במלא ילדים, שרצו לבדוק אם הבן שרמוטה בסדר.
סידרתי את החולצה שלי, וירקתי עליו.
״אבי-״ בר התחילה להגיד, ועצרתי אותה. אין לי כוח לשמוע זיוני שכל שאני לא בסדר,
יצאתי מהכיתה והיא רצה אחריי כשהתיק שלה על הכתף שלה,
״אני לא כועסת,״ היא מילמלה וחיברה את הידיים שלנו יחד.
עצרתי והסתובבתי אליה, היא חייכה וגיכחתי.
״למה את לא כועסת?״ שאלתי בהתעניינות,
״כי אותך אני אוהבת, ואני מבינה אותך, לא ממש אכפת לי ממנו״ היא אמרה בביטחון, וחייכתי מעצם העובדה שהיא אמרה שהיא אוהבת אותי.
הרגשתי צורך להגיד לה את זה בחזרה, אבל לא הצלחתי להוציא את המילים האלה מהפה שלי.
״לאן הולכים?״ היא שאלה ונישקתי את המצח שלה, כשאני מצמיד אותה אלי.
״לאן זורם לך?״ שאלתי והתחלנו ללכת ביחד.