חלומות גדולים

פרק 12.

והנה למעלה, לא אחר מאשר אביאור.
ולפני שתתחילו להציף אותי בשאלה המאוד מקורית: מה האינסטגרם שלו?
הנה- diegobarrueco

סירקתי את השיער שלי שנהיה ארוך מדי לאחרונה, לקחתי נשימה עמוקה והתחלתי לעשות צמה סינית, לבסוך הבנתי שהשוונצים השתלטו ועדיף להשאיר פזור, מה שאומר שבמשך רבע שעה לא עשיתי כלום מועיל.
קמתי במצב רוח הפוך במיוחד, והדבר היחיד שרציתי אחרי אתמול זה שהשישי הזה יעבור הכי מהר שאפשר, שזה אומר, שהלימודים יעברו בזריזות, ואז להגיע הביתה וללכת לישון עד שבת בערב.
לבשתי את הכפכפי וואינס שלי בצבע זהב, וג׳ינס שחור וחולצת בית ספר שחורה שגדולה עלי בכמה מידות, ולקחתי את התיק והפלאפון, חיברתי את האוזניות, ויצאתי לבדוק אם אמא שלי ושירה הלכו כבר, מסתבר שכן.
לקחתי תפוח, ויצאתי לכיוון הבית ספר.
הפעלתי את אחד מהשירים של ארקטיק מונקיז , והחלטתי ללכת ברגל.
אחרי משהו כמו רבע שעה הליכה, הגעתי לבית הספר, השעה הייתה רק 9, ואני מתחילה ב9 וחצי.
התיישבתי על אחד מהספסלים, והסתכלתי על על החבורות שהיו מולי, חלקם ״פריקים״, חלקם ״חנונים״, ויש את ה״מקובלים״ ועוד...
ניסיתי לחשוב עם עצמי על מה הם חושבים, חיוך קטן עלה לשפתיים שלי, שדמיינתי שאחד מהבנים בחבורה של ה״מקובלים״ מאוהב באחת מה״חנוניות״, דמיינתי איך הוא מנסה להסתכל עלייה כשאף אחד לא שם לב, ואיך הוא מקנא כשמישהו אחר מדבר איתה.
הורדתי את האוזניות, וצחקתי בשקט, כדי שלא יחשבו שאני מטורפת, אבל האמת שנראה לי שהתחרפנתי או שיש לי יותר מדי זמן פנוי, ודמיון מפותח.
ככה או ככה, לפחות הצלחתי להעלות לעצמי את המצב רוח.
״מה כל כך מצחיק?״
הסתובבתי במהירות כדי לראות מי זה, והמשקל של הספסל עלה, הסתובבתי שוב, ואביאור ישב לידי.
כשבצד האוזן שלו תקועה סיגרייה כבוייה, כנראה שהוא לא הספיק לעשן אותה. השיער שלו היה מבולגן, והוא לבש חולצה לבנה, וג׳ינס משופשף.
״מה?״ שאלתי בשקט, מבולבלת מהסיטואציה.
עד עכשיו הוא נמנע מלדבר איתי בשטח בית ספר ובכלל, כאילו שאני מצורעת או משהו.
״מה מה?״ הוא שאל בשעשוע וחייך, ״שאלתי מה מצחיק אותך״ הוא הוסיף, והניח את המרפקים שלו על גב הספסל.
צורת הישיבה שלו הראתה שיש לו כל כך הרבה ביטחון עצמי, וזה נכון, לפי דעתי יש לו יותר מדי ביטחון עצמי, אבל הדרך שהוא הראה את זה גרמה לו להיות אפילו יותר מושך.
״אה, כלום״ מילמלתי בקול חלש, והוא נאנח, והדליק את הסיגריה שלו, הוא התחיל לעשן אותה, והפסקתי להסתכל עליו.
החזרתי את מבטי לאותם החבורות, שעכשיו נראו הרבה פחות מעניינות, ולפתע לא הצלחתי להתרכז בהם כמו מקודם.
״סעמק״ הוא מילמל, ואוטומטית חזרתי להסתכל עליו, ״תגידי,״ הוא מילמל, והשאיר את הסיגרייה בצד הפה שלו, ״יש לך קרם ידיים או משהו בסיגנון הזה?״ הוא שאל, והינהנתי.
״יש לי קרם לחות״ מילמלתי והוצאתי את הקרם הקטן והאישי של ללין מהתיק שלי, ״הנה״,
הוא לקח את הקרם, והחזיר את הסיגרייה לצד הפה שלו, אני במקומו הייתי מכבה אותה, היא יכולה ליפול עליו.
״אני לא כוסית או משהו״ הוא אמר ומרח את הקרם על היידים שלו, צחקתי, והחזרתי את הקרם לתיק שלי, ״אני פשוט עובד במוסך, וכל היידים שלי חתכים וסדוקות״ הוא אמר, ותפס את הסיגרייה בעזרת האגודל והאמה שלו.
״זה בסדר, אתה לא חייב להסביר״ מילמלתי, והוא הסתכל עלי וצחק.
״אני לא חייב כלום, אף פעם״ הוא אמר בגאווה, והעביר את היד בשיער, ״אם אני עושה משהו, זה כי אני רוצה״ הוא הוסיף, וחייך אליי, חייכתי בחזרה במבוכה, וחזרתי להסתכל על החבורות שישבו מולנו.
״לא היית אמורה להיות בכיתה עכשיו?״ הוא שאל מאמצע שום מקום, והנדתי בראשי.
״אני מתחילה בתשע וחצי,״ עניתי במהירות, והוא המשיך לעשן, מתמקד בנקודה כלשהיא
״אז מה בר, מה את עושה בסופש?״ הוא שאל, וכיבה את הסיגרייה שלו, מסתכל עליי בחזרה.
״בבית״ אמרתי בשקט, והוא המשיך להסתכל עלי, חייכתי במבוכה, וסובבתי את הפנים.
יכולתי להרגיש אותו עדיין מסתכל עלי,
״בוקר טוב לילדה הכי יפה ביקום״, איתי קרא, והתקדם לכיוון הספסל שאני ואביאור ישבנו עליו, שמעתי את אביאור מגחך בזילזול.
הוא הוציא סיגריה נוספת, והדליק אותה, איתי הסתכל על אביאור, ואביאור החזיר לו מבט.
היה נראה שהם מכירים, אבל לא לטובה, זה לפחות התחושה שהייתה.
״אביאור, אפשר לשאול למה אתה יושב עם חברה שלי?״ איתי שאל אותו בהתנשאות, ואביאור חייך חיוך גדול שגרם לעיניים שלו להתכווץ, ולהיראות אפילו פי מאה יותר יפה ממה שהוא.
האמת, שלא הרגשתי בנוח עם איך שאיתי התנהג, הוא חצוף, והוא דיבר אל אביאור בהתנשאות וגועל, למרות שאני בטוחה במאה אחוז שזה מגיע לאביאור מסיבה כלשהיא, עדיין אני לא חושבת שזה בסדר.
״חברה שלך?״ אביאור שאל בשעשוע, והוציא את העשן בעיגולים,
״מה יש? אתה מפחד שהיא תבין מה זה גבר אמיתי?״ אביאור שאל, ואיתי גיחך.
״אוקי, אני הולכת״ אמרתי במהירות, ונעמדתי.
״זה בסדר, אני אלך״ אביאור אמר, ותפס את הזרוע שלי, מונע ממני להתקדם, הוא כיבה את הסיגרייה שלו, וחייך אליי
״שמעי את גמדה״ הוא מילמל, ואיתי גיחך בזילזול מסמן לו ללכת,
״אני לא גמדה״ מילמלתי וחייכתי בחזרה, ״בטח שלא״ הוא אמר בציניות, ובילגן את השיער שלי, כשהוא מתקדם לכיוון החברים שלו שישבו ממולנו.
״מה הקטע שלך איתו?״ איתי שאל, והתקרב אלי,
״סתם, יצא לנו לדבר״ אמרתי בחוסר ידיעה, והוא הינהן בהבנה.
״תתרחקי ממנו, לא מתאים לך להסתובב עם כאלו טיפוסים״ הוא אמר בחיוך, ונתן לי נשיקה יבשה על השפתיים.
״נלך לכיתה?״ הוא שאל והינהנתי.
הוא חיבר את היידים שלנו יחד, ומשך אותי אחריו.
ככה העברתי חמש שעות, שעתיים ספרות, שעתיים אנגלית, ומתמטיקה.
לא ממש טרחתי לדבר עם אנשים או לנסות ליצור שיחות, האמת גם בגלל שאני קצת ביישנית, ובעיקר כי לא היה לי חשק.
כשנגמר היום, איתי הציע ללוות אותי לבית שלי, והסכמתי.
״בקיצור, המשחק הזה חשוב, זו אולי ההזדמנות שלי להתקבל לנבחרת נוער״, איתי המשיך לספר, ואני המהמתי, כאילו אני באמת משקיעה ושומעת מה הוא אומר, לא בקטע רע, אבל הוא ממש אוהב כדורגל, וכל הזדמנות שלו הוא חופר על זה ברמות.
״תגיד, למה אתה ואביאור לא מסתדרים?״ שאלתי מאמצע שום מקום, אני נשבעת, לא חשבתי על אביאור וגם לא על איתי!!!
חשבתי בכלל על זה שאני חייבת למצוא עבודה, ופתאום זה קפץ לי לראש.
״כי אני לא מסתדר עם עבריינים,״ הוא אמר בביטחון, והסתכלתי עליו בציפייה, מחכה שימשיך, אבל הוא לא המשיך.
״אבל אביאור לא עבריין״ אמרתי בהתגרות קטנה, מנסה לגרום לו להמשיך לספר לי.
״בר, תעשי טובה אל תגידי דברים שאת לא יודעת ולא מבינה בהם״ הוא אמר בעצבים, ובעיקרון התפרץ עליי מאמצע שום מקום.
הסתכלתי עליו מופתעת, ״או קיי״, מילמלתי בהרמת גבה, והוא נאנח.
״מצטער, לא הייתי צריך לצעוק עלייך״, הוא אמר בהתנצלות.
״זה בסדר״ אמרתי בכעס שניסיתי להסתיר, והוא נאנח.

נשכבתי על המיטה שלי, אחרי מקלחת, לבושה בפיג׳מה הוורודה שלי.
״בר״ אמא שלי צעקה, ונאנחתי.
״מה?״ קראתי בחזרה, והתיישבתי.
״אנחנו נוסעות לסבתא וסבא, את באה?״ אמא שלי שאלה ונכנסה לחדר שלי, היא התיישבה מול הטוואלט שלי, והתחילה להתאפר בצורה עדינה.
״לא ממש בא לי, אלא אם כן את חייבת אותי שם״, מילמלתי בעייפות, והיא חייכה אלי.
״זה היה נחמד אם היית באה, אבל אני לא רוצה שלא תישני בגללי״ היא אמרה בחיוך, ונאנחתי בהקלה.
היא השפריצה על עצמה קצת מהבושם אליאן שלי, ושלחה לי נשיקה באוויר, ״בואי ותנעלי על עצמך״ היא קראה מהמטבח, וגרבתי במהירות את הגרביים הלבנות שלי, והלכתי לדלת כניסה, נפרדתי מאמא שלי ומשירה, ונעלתי את הדלת.
כמובן שהוצאתי את המפתח כדי שיוכלו להיכנס יותר מאוחר.
חזרתי לחדר שלי, ונכנסתי בין השמיכות. שמתי את הסידרה האהובה עליי- הבורר, ועצמתי את העיניים, מנסה להירדם.