חלומות גדולים

פרק 19.

״עופי מפה, בר״ אביאור צעק עליי עצבני, והמשיך ללכת.
״למה הרבצת לו?״ שאלתי והמשכתי ללכת לידו, הוא נעצר בבת אחת, ותפס אותי מלהיתקע בו.
״אמרתי לך לעוף מפה, נכון?״ הוא שאל.
״מה את רוצה ממני?״ הוא שאל בכעס, והיד שלו עדיין אחזה ביד שלי.
״שתסביר למה הרבצת לו״ ביקשתי, והוא הסתכל  על היד שלו והיד שלי, היא הייתה מלוכלכת מהדם של איתי, כי אדון אביאור שבר לו את האף, לרגע נגעלתי ורציתי להזיז את היד שלי, אבל האחיזה של אביאור כאילו הייתה מהפנטת, המגע שלו לא נתן לי להתרחק ממנו.
הוא דחף אותי לשירותי גברים של בית ספר שהיו ריקים, והסתכלתי עליו מופתעת ומבולבלת, ״מה-״, הפסקתי לדבר כשהוא וקטעתי את עצמי כשהוא משך אותי לכיוון הכיור ושטף את היידים שלי מהדם, ״אמרתי לך לעוף, אבל את אף פעם לא מקשיבה״ הוא מילמל, והסתכלתי עליו מבולבלת, לבן אדם הזה יש שריטות קשות ביותר.
וזה הרבה יותר מלהיות חמום מוח, יש לו בעיה רצינית.
הוא עזב את היד שלי, ונשען על הקיר והתיישב תוך כדי על הריצפה, כשהוא מחזיק את הראש שלו, ״יצאתי מפגר, אה״ הוא מילמל, וסגרתי את הזרם מים, והתיישבתי מולו, ״למה הרבצת לו?״ שאלתי, והוא הרים את הראש כדי להסתכל עליי, והמבטים שלנו הצטלבו.
״ראיתי אותו מפלרטט עם איזה אחת, אז שאלתי אותו איפה את, והוא אמר שלא אכפת לו, אז התחרפנתי,״ הוא הסביר, ובלעתי את הרוק שלי, האמת שיותר מפתיע אותי ומרגש אותי לשמוע שאביאור מסוגל ללכת כל כך רחוק בשבילי.
לא מעניין אותי מה איתי עשה ועם מי, זה אפילו לא מכאיב לי, כנראה שזאת ההוכחה הכי טובה לזה שאני והוא לא נועדו לקרות.
״אתה לא מפגר, אבל תודה״ אמרתי בחצי חיוך, והוא פרץ בצחוק.
״את אומרת לי תודה ששברתי לחבר שלך תאף?״ הוא שאל בחיוך, והינהנתי מובכת.
״תראה, אלימות זו אף פעם לא הפיתרון״ מילמלתי, והוא גילגל עיניים.
הסטתי את המבט ממנו, ושקט מוזר ונעים נפל בין שנינו, האמת שלא הרגשתי שאני צריכה להגיד משהו, אבל רציתי לשמוע שוב את הקול שלו, שידבר איתי.
״אתה חזק,״ פלטתי. אלוהים, הוא בטח חושב שאת הבן אדם הכי סתום בכל העולם הזה, מכל הדברים שיכולת להגיד, בחרת בדבר שנשמע הכי טיפשי. את טיפשה.
״תודה, הרבה אימונים,״ הוא אמר וצחק, הסמקתי בבושה.
״בבוקר לא באמת ישנתי, פשוט הייתה אצלי מישהי כל הלילה ולא-״
״למה אתה מספר לי את זה?״ שאלתי בפרצוף נגעל וקטעתי אותו בחוצפה, אני באמת לא מעוניינת לשמוע על חיי המין שלו.
״לא יודע, מוזר לי לא להגיד לך את האמת״ הוא אמר, והסתכלתי עליו מופתעת.
אני לא חושבת שאביאור מבין כמה משמעות יש למילים שלו, ולאו דווקא מבחינה רגשית, הוא באמת ממש חכם, ולא נראה שהוא יודע את זה בכלל.
״את יודעת מה גרם לי להפסיק להרביץ לו?״ הוא שאל, והנדתי בראשי לשלילה.
״איך שהסתכלת עלי,״ הוא הוסיף, ובלעתי את הרוק שלי.
״אני אולי הבן אדם הכי נורא בעולם, אבל אני תמיד אנסה להיות יותר טוב בשבילך״, הוא אמר.
״למה אתה אומר את זה?״ שאלתי, והוא צחק בייאוש.
״לא יודע, אני מרגיש שונה לידך, את גומרת לרצות להיות טוב יותר״ הוא אמר בביטחון, והייתי מופתעת מהישירות שלו ומהכנות.
אהבתי את זה שהוא אומר מה שהוא מרגיש, למרות שזה לא תמיד טוב במיוחד.
״את יודעת, כל החיים שלי ללמוד עם ילדים שקטנים ממני בשנתיים, זה מוזר כי אני מתבגר יותר מהר, ומבין דברים בצורה שונה ממה שאת הבנת, הייתי מאוהב בך בטירוף, מסתכל עלייך אוכלת ארוחת צהריים, או סתם יושבת בחצר, הייתי בוהה בך שעות ואת לא היית שמה לב אפילו,״ הוא אמר, והסתכלתי עליו מופתעת, הבטן שלי התפכה ופתאום היה קשה לי לנשום עם כל נשימה שהוא לקח, ״הייתי מאוהב בך מהרגע הראשון שראיתי אותך, והיית כל כך מיוחדת, שונה כזאת שקטה אבל חצופה, ואהבתי את זה,״ הוא הוסיף,
״אבל השתנית,״ הוא אמר והסתכל עליי במבט אטום.
״למה אתה מתכוון?״ שאלתי בשקט.
״את חסרת ביטחון עצמי בשיט, את לא עומדת על שלך, את יוצאת עם קוקסינל, הפסקת לכתוב, והדבר שהכי מתסכל אותי זה ששנינו יודעים שיש לך כל כך הרבה מה להגיד, ואת סותמת את הפה שלך כמו בובה, את אומנם יפה כמו בובה, אבל את לא בובה, למקרה ששכחת״ הוא אמר בזילזול.
וכמו תמיד, סתמתי תפה והפנמתי מה שהוא אומר, אבל תוך כדי מנסה לחשוב על דרכים לא לקחת ללב, הגוש בגרון שמרמז על הדמעות שעומדות להגיע לא נתן לי לנשום.
״זאת מי שאני עכשיו,״ אמרתי בכעס ונעמדתי, ״וברצינות, אני לא חייבת לך כלום, אני לא צריכה להצדיק את עצמי או להסביר את עצמי, זו מי שאני״ אמרתי בביטחון, והוא גיחך בזילזול.
״אז אם זו מי שאת, זה ללא ספק לא מציאה כזאת גדולה״ הוא אמר, ונעמד כשהוא מחייך חיוך מתנשא ומזלזל.
״מתי שאלתי את דעתך?״ צעקתי עליו בכעס, והחיוך שלו גדל.
״אם את רוצה לצאת עליי אז קדימה, צאי עלי. תשכחי מנימוסים וכל הזין הזה, לי אין נימוס אלייך, אז גם לך לא אמור להיות נימוס אלי, שימי פאקינג זין על מה כדאי לך לדבר ועל מה לא, אני רוצה לדבר איתך, את רוצה לדבר איתי? אם כן, תתחילי לקלל ותשחררי קצת, תהיי עצמך,״ הוא אמר, ונאנחתי.
״למה קשה לך להבין שזו מי שאני? אביאור, צא מהסרט שאתה יודע מי אני, עבר הרבה זמן מכיתה ה׳, תתבגר״ אמרתי בנזיפה והוא גיחך.
״את בטוחה? זו מי שאת עכשיו?״ הוא שאל, והמבטים שלנו הצטלבו.
אני בטוחה שראו בעיניים שלי את הכעס, העצבים, והרצון העז לפגוע בו, ואצלו, אצלו כמו תמיד לא ראו כלום.
״כן״ אמרתי בביטחון, והוא הינהן בהבנה. ״אז אני מצטער שניסיתי לשנות אותך,״ הוא אמר בחיוך מזלזל, וגילגלתי עיניים.
״רוצה ללכת לשתות משהו?״ הוא הוסיף בשאלה, וניסיתי לא לחייך.
״ממש לא, כמו שאמרת אני לא כזאת מציאה גדולה, אני מעדיפה שיראו אותך מסתובב עם מישהי ברמה שלך,״ אמרתי בחיוך, והוא גיחך.
״ומי אמר לך שאני כזה מציאה גדולה?״ הוא שאל.