חלומות גדולים

פרק 33.

אנו מכנים בשם אהבה את הקשר שלנו ליצורים מסוימים רק לפי התייחסות לצורת ראיה קולקטיבית, שאחראים לה הספרים והאגדות. אבל לי ידועה כאהבה רק תערובת זו של תאווה, חיבה ואינטליגנציה, הקושרת אותי אל יצור מסוים. אין הרכב זה דומה ביחס למישהו אחר. איני רשאי לכנות את כל ההתנסויות הללו בשם אחד.- אלבר קאמי

"התמונות מהממות אחותי" ליאן אמרה בחיוך, כשהיא דיפדפה בכל התמונות שהצלם נתן לי. חייכתי חצי חיוך, והמשכתי להסתכל מסביב, מחפשת את אביאור. הוא אמור להיות במרכז, השעה 9 בערב ויום שישי היום, איפה עוד יש לו להיות? מספיק גרוע שלא הספקתי לתפוס אותו ולהודיע לו שהגעתי.

אוף, אני לא סתומה ולא ילדה קטנה. אני יודעת שהוא רוצה להיפרד ממני, אחרת איזה עוד סיבה יש לו לסנן אותי ככה? אבל אני לא מוכנה להיות שוב המסכנה הזאת שעוזבים אותה. 

אני מסרבת להיות בר ה"שברירית ועדינה" שאולי לא תצליח להתמודד עם הפרידה, וצריכים להיות ממש נחמדים ורגישים אליה. כבר עברתי את זה כמה פעמים בחיים שלי. חשבתי על להקדים תרופה למכה, ולשלוח לאביאור הודעה ולהיפרד ממנו, אבל אני לא מסוגלת, כי אני באמת מחבבת אותו, אבל אני גם לא מתכוונת להישבר, בטח לא מולו כשהוא ייפרד ממני, להפך, אני מתכוונת לחייך ולהגיד לו שגם אני מרגישה ככה במשך הרבה זמן, ושאני מקווה שנישאר ידידים, ושאני מאחלת לו רק טוב. למרות שזה לא נכון, אני מאחלת לו רק רע. 

זה לא הוגן שהוא מרשה לעצמו לשחק בי ככה, להגיד מלא מילים יפות ואחרי זה להתחרט ולהחליט שלא בא לו יותר, איפה האחריות שלו?

"מה קרה ברבי שלי?" ליאן שאלה וליטפה את הלחי שלי.

 "מה?" שאלתי מבולבלת.

"את נראת כאילו משהו מעציב אותך, מתגעגעת ליוון?" היא שאלה בחיוך, וגיכחתי כשאני מנידה בראשי.

"אז מה קרה?" היא שאלה שוב, ונאנחתי.

סיפרתי לה את כל הסיפור עם אביאור, וכל מה שאני מרגישה. אחרי כמה דקות שהיא רק קיללה אותו בהן, היא נאנחה והסתכלה עלי בחצי חיוך. "מגיע לך מישהו אחר" היא קבעה ונאנחה.

"מגיע לך מישהו טוב יותר, שיעריך ויכבד את האהבה שיש לך לתת, ואני יודעת כמה זה כואב אבל כנראה שאביאור לא הבן אדם הזה בשבילך" היא הוסיפה, והסתכלתי עליה בהוקרת תודה. זה עשה לי הרבה יותר טוב לשמוע את זה ממישהו אחר, חוץ מהתת מודע שלי.

"חוץ מהאפס הזה, מה חדש? את נוסעת לעוד מקום מעניין כדי לקבל מלא כסף ובגדי ים?" היא שאלה בהתעניינות ופרצתי בצחוק. סיפרתי לה שאני לוקחת כמה שבועות הפסקה כדי להתרכז בלימודים, כי זה היה התנאי של אמא שלי בתמורה לזה שאני אסע. 

אחרי זה הלכו לטייל ולהגיד שלום לכמה ידידים של ליאן, קנינו יוגורט ופיצה ובדרך בלתי אפשרית ניסינו לאכול את שניהם ביחד, שזה דווקא לא עד כדי כך מגעיל כמו שזה נשמע. היה לי כיף. המחשבות שלי הפסיקו לנדוד לכיוון אביאור והתמקדו בי, בבר, במה שבאמת חשוב. אחרי שעשינו סיבובים כמעט בכל המרכז, ושיגענו מלא בנים שילכו לקנות לנו בריזר, חזרנו לשבת בספסלים בכניסה לעיר.