חלומות גדולים

פרק 14.

יום ראשון הגיע מהר מדי משצפיתי, ואיתו הגיע השביזות של יום ראשון.
המחשבות שלי עדיין התעסקו באביאור, והשאלה העיקרית שלא נתנה לי מנוחה, זה איך זה הגיוני?
אני בת 16, ואביאור לא, זאת אומרת הוא לא נראה שש עשרה, זה בטוח, אז איך זה הגיוני?
חוץ מזה הוא בי״ב עכשיו, אם זה אביאור שלמד איתי אז הוא אמור להיות בכיתה י׳.
התקלחתי בזריזות, ומרחתי קרם לחות לפנים ואספתי את השיער שלי לצמה רופפת.
לבשתי חולצת בית ספר לבנה, וג׳ינס גבוהה עם קרעים, וסנדלים בצבע זהב.
לקחתי את התיק בית ספר, פלאפון ואוזניות.
״בוקר טוב אמא״, אמרתי בחיוך, והנחתי את התיק על הריצפה והלכתי למטבח, ולקחתי תפוח.
״בוקר טוב מותק״, היא אמרה בחיוך והמשיכה להתעסק בטלוויזיה.
״את לא הולכת לעבודה?״ שאלתי,
״אני עובדת ערב״ היא מילמלה, והמשכתי לאכול את התפוח שלי.
החלטתי לשאול את אמא שלי בקשר לאביאור, האישה הזאת זוכרת הכל וכל דבר.
״תגידי אמא,״ אמרתי, והיא הסתכלה עלי בשאלה,
״את זוכרת שהיה איתי בכיתה א׳ ילד בשם אביאור?״ שאלתי, והיא לקחה לעצמה דקה לחשוב, ״אני חושבת שכן, למה?״ היא שאלה, והנדתי בראשי.
״סתם, אבל היה ילד כזה?״ שאלתי, והיא הינהנה, הפעם בטוחה בעצמה.
״כן, ילד מאוד מוזר, אבל התחברת איתו יפה ודווקא הייתם חברים טובים״ היא אמרה, והסתכלתי עלייה מופתעת ומבולבלת.
״למה מוזר?״ שאלתי.
״כי הוא היה מאוד מופנם, חוץ מזה השאירו אותנו שנתיים בכיתה א׳, בגלל שהוא לא היה מפותח חברתית ואלים, אני זוכרת שהיו הורים שלא רצו שהוא יילמד איתכם,״ היא מילמלה, והסקרנות שלי התגברה.
״מה, למה?״ שאלתי בסקרנות, והיא לקחה שלוק מהקפה שלה,
״כי ההורים פחדו שהוא ישפיע על התלמידים, בכל זאת ילד בן 8 שלומד עם ילדים בני 6 זה מוזר,״ היא אמרה, ופיהקה, ״בכל מקרה זה עבר להם, אבל כן אני זוכרת שהוא המשיך ללמוד איתכם, אבל עבר באמצע״ היא הוסיפה, והינהנתי בהבנה.
״את יודעת למה הוא עבר?״ שאלתי, והיא הנידה בראשה לשלילה.
״לא ממש, אבל למה את שואלת עליו?״ היא שאלה, והנדתי בראשי, ״סתם״ מילמלתי בתמימות מזוייפת, ונפרדתי ממנה לשלום.
חיברתי את האוזניות, והפעלתי את הפלייליסט של לנה דל ריי.
החלטתי לקחת היום אוטובוס, והלכתי לתחנה.
מפה לפה דיברתי עם קורל בהודעות, וסיפרתי לה על כל מה שקרה לי בשישי- שבת האחרונים. והיא בתגובה, הבטיחה לברר לי עם המזכירה והמנהלת בבית ספר הקודם בחיפה למה אביאור עזב, מה שמצחיק זה שלא ביקשתי ממנה לעשות את בכלל, היא הבטיחה את זה על דעת עצמה.
אחרי רבע שעה האוטובוס הגיע, ועליתי. הוא היה מפוצץ בתלמידים מבית הספר, נתתי לאישה המבוגרת שעמדה מאחוריי לשבת במקום הפנוי, ועמדתי ליד הדלת, משתדלת שהיא לא תפתח עלי ושאני לא אעוף.
הנסיעה הייתה מעיקה משום שהיה כל כך הרבה רעש, שהוא אפילו חדר דרך האוזניות שלי.
ורק אחרי עשר דקות- רבע שעה, הגענו לבית הספר, התקדמתי לכיתה שלי והורדתי את האוזניות, הכנסתי את האוזניות לתיק, והחזרתי את התיק לכתף שלי.
״בוקר טוב״, שמעתי קול גברי מאחוריי, והסתובבתי כדי להיתקל ביוסי שגם נעצר בבת אחת.
הוא תפס אותי כדי לא ליפול וייצב אותי, צחקתי והוא הרים את התיק שלי מהריצפה וצחק גם.
״סליחה שהבהלתי אותך״ הוא מילמל, וגירד את העורף שלו, חייכתי אליו והנדתי בראשי.
נתתי לו נשיקה בלחי, והוא צחק.
״זה בסדר, מה קורה?״ שאלתי בהתעניינות והוא חייך, כשהוא ממשיך להתקדם איתי לכיתה שלי.
״האמת שסבבה, איך אצלך?״ הוא שאל, והנדתי בראשי בחיוך.
״אני מסתדרת יותר טוב ממה שחשבתי למען האמת״ הודיתי במבוכה והוא צחק.
״את צריכה להאמין בעצמך יותר,״ הוא אמר בחיוך וחייכתי בחזרה.
הגענו לפתח הכיתה והוא נאנח, ״הכל בסדר יוסי?״ שאלתי בשקט והוא הניד בראשו.
״אני יכול לסמוך עלייך, בר?״ הוא שאל, והסתכלתי עליו מבולבלת.
״כן״, אמרתי בביטחון והוא נאנח.
״שמעת על סבא של ירוס?״ הוא שאל והינהנתי. ״כן? למה?״ שאלתי בסקרנות, והוא נאנח.
״שמעתי שהיא בא לאחד מהחברים שלי, וביקשה לקנות ממנו חומר, את חושבת שזה קשור?״ הוא שאל, ופה כבר ממש הייתי מבולבלת, למה שירוס תצטרך חומר? ובמה היא צריכה חומר? אני יכולה לעזר לה לסכם הכל.
״איזה סוג של חומר? אולי יש לי״ אמרתי והוא הסתכל עלי מופתע, ״למה את מתכוונת?״ הוא שאל ומשך אותי הצידה.
״למה אתה מתכוון?״ שאלתי. והוא הסתכל עלי אובד עצות, ואני הסתכלתי עליו באותה הדרך.
״על איזה סוג חומר את מדברת?״ הוא שאל, והנדתי בראשי, ״מה שהיא צריכה״ מילמלתי, ״היסטוריה, מתמטיקה, יש לי הכל״ הוספתי והוא פרץ בצחוק שגרם לכל הילדים במסדרון להסתכל עלינו.
הסתכלתי עליו מבולבלת ופגועה, מה נראה לו שהוא צוחק עלי?
״אל תצחק עלי״, אמרתי בכעס והוא לקח נשימה עמוקה ונאנח.
״בר, אוי בר״ הוא אמר בגיכוחים ונאנח, ״אני מדבר על חומר, כמו קוקאין, אל אס די, הרואין, כזה חומר״ הוא הוסיף, והסתכלתי עליו מופתעת ומבולבלת יותר.
צחקתי מהבדיחה שנוצרה על חשבוני, והוא הצטרף אליי.
״אני כזאת מפגרת״ אמרתי בנזיפה לעצמי, והוא נשען על הדלת, ״את לא מפגרת, את תמימה״ הוא תיקן אותי בחיוך.
״יותר גרוע,״ מילמלתי, והוא נאנח, ״הייתי מת לטיפה מהתמימות שלך, אנשים רוצים להתבגר כל כך מהר, אבל שוכחים את ההשלכות של זה״ הוא אמר והסתכלתי עליו מופתעת, הוא הרבה יותר חכם ממה שהוא נראה ובוחר להראות.
הצילצול קטע את המחשבות שלי ויוסי סימן לי להיכנס לכיתה, ״נדבר בהזדמנות״ הוא מילמל ובא ללכת, ״רגע״ ביקשתי והוא הסתכל עלי בשאלה, ״אני אתן לך את המספר שלי, נצא לאכול גלידה ונדבר על מה שרצית לספר לי?״ שאלתי בחיוך והוא חייך בחזרה.
״מתאים לי״ הוא אמר בחיוך, ונתתי לו את המספר.
״בר, לכיתה״, המורה ביקשה, ויוסי נתן לי נשיקה בלחי והלך.
נכנסתי לכיתה, והלכתי למקום שלי, ליד איתי. ״בוקר טוב״ אמרתי בחיוך, והוא חייך בחזרה ונתן לי נשיקה על השפתיים.
״את כל כך יפה,״ הוא מילמל ושילב את הידיים שלנו יחד, נתתי לן נשיקה בלחי, והמורה התחילה לדבר ולהסביר את הנושא החדש שאנחנו נלמד השנה בהיסטוריה.

״אוקי, את רוצה משהו מהקפיטריה?״ איתי שאל, והינהנתי.
״אממ, אני רוצה קוראסון״ ביקשתי, ואיתי הינהן, הוא נתן לי נשיקה בלחי, והלך לכיוון המתחם של הקפיטריה.
התיישבתי שוב על הספסל, כשהחצר כמעט ריקה, משום שכולם בשיעור עכשיו, חוץ מהכיתה שלי, שהתבטל לנו שעתיים לשון.
רוב הכיתה שלנו הלכה הביתה משום שאחרי השעתיים חלון האלה יש שיעור אחרון להיום וזה של״ח, ואף אחד מהם לא טורח להישאר אליו.
חוץ ממני ומאיתי ועוד כמה ילדים.
אביאור נכנס דרך השער והוא היה נראה עייף, לקחתי את התיק שלי והלכתי לקראתו, ״בוקר טוב״ אמרתי בחיוך והוא המשיך ללכת, הלכתי לידו והוא התעלם ממני, ״את צריכה משהו?״ הוא שאל ונעמד בבת אחת.
עצרתי את עצמי מליפול עליו, והכנסתי קצוות שיער מאחורי האוזן.
״נזכרתי מאיפה אני מכירה אותך,״ אמרתי והוא המשיך להסתכל עליי באדישות, ״ומה את רוצה שאני אעשה עם המידע הזה?״ הוא שאל, כאילו משועמם ממני.
״כלום,״ אמרתי מבולבלת. ״איך זה שאתה בי״ב?״ שאלתי והוא גילגל עיניים, ״בר, לא כל דבר עניינך״ הוא אמר בביטחון, ובלעתי את הרוק שלי.
אתמול חשבתי שאני פחות אהיה לחוצה ופחדנית ליד אביאור כי אני כבר מכירה אותו, אבל כל התקווה הזאת התנפצה ברגע זה, שום דבר לא השתנה והאמת היא שזה לא כל כך משנה מה היה פעם, אנשים משתנים והוא לא אותו ילד מהיסודי.
״למה אתה עצבני?״
״את עדיין כותבת?״ שאלנו ביחד, והוא בחן אותי באטימות, שום טיפת רגש לא נראתה על פניו, אפילו לא שעשוע.
״תעני את״ הוא ביקש, והינהנתי. ״על מה את כותבת?״ הוא שאל, והנדתי בראשי, ״כל מיני״ מילמלתי, ״הרוב על אבא שלי, ולפעמים סתם סיפורים קצרים, או משפטים שעולים לי לראש״ הוספתי,
״ובסופו של חשבון, גם אם אני פונה אליכם, לא בשבילכם אני כותב.״, הוא אמר והסתכלתי עליו מבולבלת, ״מה?״ שאלתי בחוסר הבנה.
״אם תדעי מאיזה ספר זה, אני אספר לך למה אני בי״ב ולא בשכבה שלך״ הוא אמר בגאווה, ואיתי התקדם לכיוונינו.
״הוא מטריד אותך?״ איתי שאל, ואביאור התעלם ממנו, ״קחי את זה בתור חידה״ אביאור אמר, וגיכחתי.
״אולי לא כזה חשוב לי לדעת למה אתה לא בשכבה שלי,״ אמרתי בהתחכמות, ואביאור חייך, ״אני רואה בעיניים שלך שזה חשוב לך״ הוא קבע, וחייכתי.
״בר״ איתי אמר והרים את הקול, הסתכלתי עליו בשאלה, והוא תפס את הזרוע שלי בעדינות, ״הולכים״ הוא קבע, וניסיתי להשתחרר מהאחיזה שלו, ״אני מדברת עם אביאור, כשאני אסיים נלך״ אמרתי בכעס, ואביאור תפס את היד שלו, והזיז אותו ממני בכזאת קלות.
״אל תכריח אותי לשבור לך תיד עכשיו, לא מתאים״ אביאור ביקש, איתי זז ממנו, ״אביאור, נדבר בהזדמנות״ אמרתי, ואביאור גיחך.
״אל תבני על זה״ הוא אמר בזילזול, והלך.

״את מוכנה להסביר לי מה זה היה?״ איתי שאל עצבני, ונאנחתי בכעס.
״אל תעשה את זה בחיים יותר,״ אמרתי בכעס והוא הסתכל עלי מבולבל, ״אני לא רכוש שלך, אתה לא פשוט קובע לי עם מי אני מדברת ועם מי לא, הבנת?״ שאלתי עצבנית ומאוכזבת מהעובדה שלא טעיתי, איתי הוא בדיוק כמו תבל, ואני צריכה לסיים את זה.
״לא תצעקי עלי,״ הוא אמר, וגילגלתי עיניים. ״אני לא צועקת,״ אמרתי בביטחון, משום שאני שומעת את טון הקול שלי והוא מנסה להחליף נושא בצורה כל כך נואשת.
״פעם אחרונה שזה קורה, לא אכפת לי מה יש לך עם אביאור או יוסי, אם אני ארצה לדבר איתם, אני אדבר איתם״ קבעתי בכעס, ודחפתי אותי כשאני מתקדמת בחזרה לכיתה.
נמאס לי ממנו ואין לי מושג מה נכנס בי הרגע, ממתי אני כזאת אמיצה?