חלומות גדולים

פרק 21.

״שני קולה״ הבחור ביקש, ורשמתי את ההזמנה שלו.
״ברצינות? את כל כך יפה״ הוא אמר בחיוך, כשצחקתי מההבעות פניפ שלו. ״תודה,״ מילמלתי בבושה.
״את עובדת פה כבר הרבה זמן?״ הוא שאל, והנדתי בראשי לשלילה.
״למה אתה שואל?״ שאלתי, והוא צחק.
״סתם לידע הכללי שלי,״ הוא מילמל, והסתכלתי עליו בהרמת גבה.
״לא, אני לא עובדת פה הרבה זמן״ עניתי בחיוך, והוא צחק.
״אני אדם, ואת?״ הוא שאל, ונאנחתי בחיוך ותוך כדי הסמקה.
״בר״ אמרתי בשקט, והוא חייך בחזרה.
״בא לך לשבת איתי לדקה?״ הוא שאל, והסתכלתי עליו בספק.
״אני באמצע עבודה,״ מילמלתי, והוא משך בכתפיו, ״אבל הכי חשוב שהלקוח יהיה מרוצה, לא?״ הוא שאל וגיכחתי.
התיישבתי בכיסא מולו, ואבי בחן אותנו מהצד.
״אבא שלך נראה עצבני,״ אדם אמר בחיוך, והסתכלתי עליו מבולבלת.
״מה?״ שאלתי בשקט, והוא סימן לי עם העיניים להסתכל על אבי, גיכחתי בעצב וזנכרתי באבא שלי, שתמיד היה אומר על כל בן שהייתי מביאה הביתה שאני יכולה להשיג אחד יותר טוב.
״זה לא אבא שלי, אבא שלי נפטר״ אמרתי בחיוך עצוב, ואדם הסתכל עליי במבט מצטער.
״מבין אותך, איבדתי את אמא שלי לפני חמישה חודשים״ הוא סיפר, והסתכלתי עליו מופתעת.
״ואיך זה שאתה כולך שמח ונראה בסדר?״ שאלתי.
הוא צחק והחזיר את המבט לכיווני, ״אני יודע בוודאות שאמא שלי מעדיפה שאני אצחק מאשר שאני אבכה עליי, ככה אני מתאבל עליה״ הוא אמר בביטחון, ובלעתי את הרוק שלי כשאני מהנהנת.
״בר״
צעקה חדה נשמעה ברחבי המסעדה וזהיתי את הקול של אבי, חייכתי בהתנצלות לגבר המרשים שישב מולי, והסתובבתי לכיוון אבי במבט שואל ונוזף בו זמנית.
״לקופה,״ הוא קרא שוב, והסתובבתי בחזרה לאדם, והוא חייך בהבנה.
״אני מבין שיש עוד אנשים חוץ ממני, לא התכוונתי להפריע״ הוא אמר בגיחוך, וחייכתי בהתנצלות וקמתי.
הלכתי לכיוון אבי, ״מה?״ שאלתי בכעס.
״אני משלם לך כדי לפלרטט או כדי לעבוד? חוץ מזה אני מכיר אותו תשתדלי להתרחק מטיפוסים כאלה״ הוא ביקש וגילגלתי עיניים.
״אתה צריך משהו?״ שאלתי, והוא רשם משהו על פתק, והנהן.
״כן, תיכנסי למטבח, את סיימת למלצר היום״ הוא אמר ונאנחתי, ״ומה אני אעשה במטבח?״ שאלתי בייאוש. זה ברור שהוא מנסה להרחיק אותי מהבחור הזה.
״תעזרי לאבנר בכלים, ואז תלכי״ הוא אמר והינהנתי.
הורדתי את הסינר וסידרתי את החצאית ג׳ינס בזמן שנכנסתי למטבח, התלבשתי היום ממש יפה, מהסיבה הפשוטה שיש לי פגישה עם הסוכן הזה ששרית המליצה לי עליו.

״בר, את יכולה להיכנס״ המזכירה אמרה בחיוך, והינהנתי.
הכנסתי את כל החפצים שלי לתיק גב שלי, וחייכתי בחזרה, פתחתי את הדלת בחשש והצצתי פנימה.
החדר ובכללי הבניין היה מפואר, והכל נראה פה מאוד יקר.
נכנסתי כשארמונד סימן לי להיכנס, הוא סיים את השיחה שלו והתיישבתי בכיסא מולו.
״נעים מאוד בר, אני ארמונד״ הוא אמר בחיוך, והושיט לי את היד שלו ללחיצה.
״נעים מאוד,״ מילמלתי במבוכה והוא גיחך.
״אני מניח שאין צורך שאני אספר על עצמי נכון?״ הוא שאל, והנדתי בראשתי.
הבן אדם הזה הוא הסוכן של רוב הדוגמניות הכי מצליחות בארץ ובחול, אני מופתעת בכלל שאני יושבת מולו.
״עצם זה שאת פה, אומר שאני מעוניין להיות הסוכן שלך וחמודה, זה אומר שיש לך פוטנציאל, אחרת לא היית יושבת פה,״ הוא אמר בגאווה, והסתכלתי עליו בחצי חיוך.
״באמת?״ שאלתי בחשש, והוא פרץ בצחוק.
״אני צופה לך עתיד מזהיר בר, השאלה היא, כמה רחוק את מוכנה ללכת בשבילו?״ הוא שאל, והסתכלתי עליו מבולבלת.
״למה אתה מתכוון?״ שאלתי, והוא כיבה את הסיגרייה שהוא החזיק.
״תראי, יש לי בת בגיל שלך, אני מבין את הגיל הזה של לימודים, ובנים ושטויות, אבל כשאת עובדת איתי, מצידי את שוכחת את כל זה את מתרכזת אך ורק בעבודה, והללכת רחוק, אומר קמפיינים בבגדי ים והלבשה תחתונה, הרבה נסיעות לחו״ל״ הוא קבע, והסתכלתי עליו מופתעת, ״יופי כמו שלך, בחיים לא יתפוס בארץ, אותך צריך לשווק רק בחו״ל״ הוא הוסיף, ובלעתי את הרוק שלי.
״מה את אומרת? את מוכנה להתחייב במאה אחוז ולחתום על חוזה, או שאני מבזבז את הזמן שלי?״ הוא שאל, ולקחתי נשימה עמוקה.
וחייכתי בביטחון, ״אני מוכנה להתחייב,״ אמרתי בביטחון, למרות החשש שהיה בתוכי.
הוא חייך, והוציא מעטפה חומה מהמגירה הענקית שהייתה לידו, ומסר לי אותה, ״יש פה חוזה, תעברי עליו ותוסיפי שינויים לטעמך, והאחוזים אצלי מתחלקים 70 לך, 30 לי, מקובל עלייך?״ הוא שאל, והינהנתי.
״כל המשרד הזה מ30 אחוז שאתה לוקח?״ שאלתי במבוכה והוא צחק.
״הבנות אצלי מרוויחות כל כך הרבה, שכן, כל זה מה30 אחוז״ הוא אמר בגיחוך, וצחקתי במבוכה.
החוזה האמת לא היה כל כך ארוך, אז עברתי עליו שם, בדקתי את הכל כמו שאני תמיד עושה.
וזה אומר תנאים, זכויות ותשלום. כשראיתי שהכל מקובל עלי, חתמתי.
״עכשיו בקשר לפוקס מה הקטע שם?״ הוא שאל בהתעניינות, והסברתי לו על כל מה שקרה, והוא הינהן בהבנה.
״מעכשיו את לא הולכת לבד לצילומים, אף פעם, אני הסוכן שלך והסוכן תמיד איתך בצילומים, ברור?״ הוא שאל, והינהנתי.
״למה זה כזה חשוב?״ שאלתי.
״בעיקרון זה כדי שאני אראה את התמונות, הלבוש, השיער, האיפור, הכל צריך להיות מושלם ולטעמנו אחרת הם לא מפרסמים את התמונות, אני לא יודע אם את מבינה בכלל אבל מרגע זה, את שולטת בפוקס״ הוא אמר, והסתכלתי עליו במבט שואל.
״מה זה אומר?״ שאלתי בחצי חיוך, והוא חייך בחזרה.
״זה אומר שמעכשיו, את מקבלת מונית עד הבית על חשבונם, לכל יום צילום ובחזרה הביתה, את יכולה לקחת איזה בגד שתרצי מהיום צילום ומהחברה עצמה, ובעיקרון כל מה שתרצי- שלך״ הוא אמר בחיוך מתנשא.
וצחקתי. ״אבל, זה חוקי בכלל?״ שאלתי.
״ברור שזה חוקי״ הוא אמר בגיחוך, וחייכתי בחזרה.
״התחלת כבר ללכת לאירועים של החברה?״ הוא שאל, והנדתי בראשי לשלילה, ״עדיין לא התקשרו אלי,״ מילמלתי והוא קטע אותי.
״מעכשיו לא יתקשרו אלייך בכלל, מעכשיו אני מקבל את כל השיחות״ הוא קבע.
״דגמנת אי פעם בגדי ים?״ הוא שאל, והנדתי בראשי לשלילה.
״מעולה,״ הוא מילמל, והוציא מחברת מהמגירה שלו.
״תני לי עד מחר, ואת מתחילה לעבוד פול טיים״ הוא קבע, והינהנתי.
המשכנו לדבר על ההעדפות שלי, ועל הרגלי האכילה שלי, שהוא אמר שאני לא צריכה לשנות, אלא רק מדי פעם ללכת למכון כושר, ומדי פעם זה פעמיים בשבוע.

*
עברו שלושה ימים מאז הפגישה שלי עם ארמונד, ובשלושה ימים האלה השתנה הרבה.
הפסקתי לנסוע באוטובוסים לתל אביב ובחזרה, וקיבלתח נהג מונית צמוד שלוקח אותי מסט לסט ובחזרה.
בסט קיבלתי כל דבר אפשרי שרציתי, מסושי ועד חלוק נוח יותר.
ובפעם הראשונה בחיים שלי, לא הרגשתי רע עם זה שאני מקבלת יחס מעודף? להפך אפילו ניצלתי את זה.
לקחתי לעצמי המון בגדים ובגדי ים, ובאירוע השקה הראשון קיבלתי מלא שקיות עם מוצרי טיפוח של מותגים שאני רק יכולה לחלום עליהם.
וארמונד, הוא הסוכן הכי טוב שיכולתי לבקש. הוא מבין את העובדה שאני לומדת, ואם יש עבודה שהוא לא יכול לדחות, הוא לוקח לי מורה פרטי כדי להשלים את החומר.
הפסיקו להטריד אותי בשיחות והכל עובד דרך ארמונד, שמוודא שהכל מושלם. ושלא נדבר על השכר, עדיין לא קיבלתי הכל, אבל מהסכום הראשון שקיבלתי הרשתי לעצמי לקנות לשירה כל צעצוע שהיא רצתה.
זה היה אומנם רק שלושת אלפים ש״ח, שארמונד אמר שזה שקלים לעומת הסכומים שאני ארוויח בעתיד.

לבשתי את הג׳ינס השחור שלי שלקתי מהסט, עם חולצת בית ספר בצבע סגול בהיר במיוחד, והוויאנס תאומות.
לקחתי את התיק, והתקדמתי לכיוון בית הספר, סידרתי את האוזניות, והאוטו המפואר של אביאור עצר בחריקה חדה לידי, והדלת נפתחה.
״צריכה טרמפ?״