חלומות גדולים

פרק 8.

סידרתי את הצמה הצרפתית או סינית, לא סגורה על השם שלה שעשו לי לקראת הצילומים.
המאפרת המשיכה לאפר אותי, והסתכלתי על עצמי במראה, שמסביבי לפחות חמש צלמים, ואולי עשר מאפרות וסטייליסטים.
זה החלום שלי, ואני בדרך להגשים אותו.
״אחת מוכנה״ המאפרת צעקה, וחייכה אלי, חייכתי חזרה, והלכתי לעמוד עם ירוס, שנראתה חסרת סבלנות במיוחד.
״מה קרה?״ שאלתי, והיא הנידה בראשה בעצבנות. ״סעאמק״ היא מילמלה בעצבים, ״אני שונאת תאיפור הזה, תראי אותי, אני נראת מזעזע״ היא הוסיפה אחרי שנייה.
והסתכלתי עלייה מבולבלת, אך בחרתי להתעלם.
כולן היו עצבניות, הצילומים התחילו בשעה איחור, וחילקו אותנו לפי הגדרות של שמנות-ורזות, גבוהות ונמוכות.
המעצבים לא היו נחמדים במיוחד, וכל שנייה מישהו היה נוגע בך בדרך לא נעימה, העיצוב שיער שעשו לי היה מכאיב, ולוחץ, וכשביקשתי לשחרר טיפה, סירבו.
לקחתי נשימה עמוקה, כשקראו לי לעמוד על השטיח הלבן, שמאחוריו טפט לבן.
״תשתחררי״, הצלם אמר בחוסר סבלנות, ולקחתי נשימה עמוקה.
עשיתי כבקשתו, חייכתי, קפצתי, הסתובבתי, עשיתי כל מה שהוא אמר, בלי להוציא הגה מהפה שלי.
גם כי הוא הפחיד אותי, וגם כי כל הצילומים האלה די ביאסו אותי.
השעה עכשיו תשע בערב, ועדיין לא סיימנו, והבטחתי לאמא שלי שאני יהיה בבית כבר ב8, אני הולכת להסתבך כל כך.
אחרי משהו כמו שעתיים, סיימנו את היום צילומים. ״בני זונות״ ירוס אמרה בעצבים כשיצאנו, וחייכתי לעצמי. היא הדליקה לעצמה סיגריה, ולקחה שאיפה ארוכה.
הדלקתי את הפלאפון, ו24 שיחות שלא נענו מאמא שלי.
התקשרתי אלייה בחזרה. ״אמא״ אמרתי בשקט כשהיא ענתה,
״התחרפנת?״ היא צרחה עלי, והזזתי את הפלאפון מהאוזן.
״אני מצטערת אמא, הצילומים התעכבו ולא היה לי הזדמנות להו-״
״כמעט והתקשרתי למשטרה, יש לך מושג איך הפחדת אותי?״ היא צרחה וקטעה אותי.
״אמא, אני מצטערת, מה עוד את רוצה שאני יגיד?״ שאלתי בייאוש, וירוס שלחה לי חיוך מנחם, בזמן שהיא ניסתה לתפוס מונית לשתינו.
״את יכולה לשכוח מהצילומים, יש לך מושג מה עבר עלי?, זה פעם אחרונה שאני שומעת על הצילומים האלה, הבנת?״ היא צעקה, הפעם רגועה יותר.
״אנחנו נמשיך את השיחה על העונש שלך כשתגיעי הביתה, חצופה״ היא הוסיפה, וניתקה. לקחתי נשימה עמוקה, אמא שלי יכולה להיות האמא הכי טובה בעולם, אבל לפעמים, היא פשוט לא יודעת להקשיב.
״את בסדר?״ ירוס שאלה, והינהנתי אלייה עם חיוך מזוייף.
״כן, בואי נלך לאכול משהו, אני גוועת״ מילמלתי, והיא צחקה, ושילבה את היידים שלנו ביחד בזמן שהיא גוררת אותי אחרייה לאיזור המסעדות בתל אביב.

״אמא שלך תתעשט״ היא אמרה, ואכלה את הצ׳יפס שלה.
״את חושבת?״ שאלתי בחוסר ביטחון, ולקחתי ביס מהטוסט שלי.
״כן, את לא אשמה בזה שלא יכולת להודיע, בקושי לנשום נתנו לנו, אז לדבר בפלאפון?״ היא אמרה בזילזול, וגילגלה עיניים.
״כן אה, זה לא היה כמו שקיוויתי או ציפיתי״ אמרתי בכנות, ושתיתי מהבקבוק קולה שלי.
״כן, הם היו בני זונות שתלטנים, ומה הקטע לשים אותך בצילומים לבגדים של מלאות, כמה את שוקלת 40?״ היא שאלה בייאוש, וחייכתי אלייה.
״זה בסדר, האמת היא שאני שוקלת 58, ואם נהיה כנות אני באמת שמנמנה בצדדים״ אמרתי, והיא גילגלה עיניים.
״שטויות, הם לוקחים אנורקסיות בתור רזות״ היא אמרה בזילזול, וחייכתי כשהבנתי שהיא מדברת על הבנות השניות.
״ובנות רזות, בתור שמנות, הם מציבים למיליוני בנות אידיאליים, שלא יקרו לעולם, חוץ מזה ראית כמה הם מרטשים בפוטושופ?״ השלמתי את המשפט שלה והיא חייכה אלי בגאווה.
״אין, את הנפש התאומה שלי״ היא אמרה בחיוך, וצחקתי.
המשכנו לאכול, ובזמן האוכל העסיקו אותי מחשבות, כמו למה אני לוקחת חלק בתעשייה הזאת, אם זה מה שאני חושבת? אין לי מושג.
אחרי היום, אני באמת לא בטוחה שזה מה שאני רוצה.
״אביאור בא לקחת אותנו״ ירוס הודיעה, וקרצה לי.
״לא, אני לא עולה איתו, סיפרתי לך מה היה בפעם הקודמת״ הזכרתי לה, והיא גילגלה עיניים וחייכה אלי.
״יפה שלי, הוא ככה לכולם, אפילו לאמא שלו, תני לזה לעבור, במלא חבל לבזבז כסף על מונית אם הוא בסביבה, ותחשבי על זה ככה, עדיף שתראי לו שאת לא כועסת עליו, וששכחת מזה״ היא אמרה במטרה לעודד אותי, ועיקמתי את המבט.
ממש לא.
״טוב״ מילמלתי בשקט, והיא חייכה אלי בהוקרת תודה.
חייכתי בחזרה, למרות שממש לא אהבתי את הרעיון הזה של לנסוע איתו, הוא הפחיד אותי.

נכנסנו לאוטו השחור של אביאור, וירוס התיישבה מקדימה, לידו.
התיישבתי מאחורה, וחגרתי חגורת בטיחות.
״איך היה?״ אביאור שאל את ירוס, שהסתכלה עליו בצורה נואשת, ושילבה רגליים, ושיחקה בשיער, בקיצור, מנסה למשוך את צומת הלב שלו.
״היה מדהים״ היא אמרה בחיוך, והסתכלתי עלייה מופתעת, מה?
לפני חמש דקות היא חפרה על זה שהם יצאו מגעילים, והיא לא נהנתה שם, בת זונה שקרנית.
שמתי את היידים על הפה שלי, ואביאור הסתכל עלי דרך המראה, בטח נראתי ממש טיפשית עכשיו.
קיללתי הרגע? לא, לא, לא בר. את ליידי, תהיי ליידי.
מה עובר עלי? ממתי אני מקללת? ואו, העיר הזאת מוציאה ממני דברים לא טובים בכלל.
״הכל בסדר?״ ירוס שאלה, והנחתי לרגע לנזיפה שלי בעצמי, והינהנתי.
הם המשיכו לדבר ביניהם על אנשים שאני לא מכירה, וירוס לא הפסיקה להתחנף אליו, מהמבט שלו עלייה, והחיוכים שלה, לא היה קשה להבין שיש ביניהם משהו.
חיברתי את האוזניות שלי, והפעלתי את המוזיקה שלי.
אחרי משהו כמו חצי שעה נסיעה, הוא הוריד את ירוס בבית שלה.
״אם את רוצה, זה הזמן שלך לעבור קדימה״ הוא אמר בקול צרוד, והינהנתי.
נמאס לי מהמושב האחוריי כמו תינוקת, עברתי קדימה, והוא התחיל לנסוע.
חגרתי את עצמי, למרות שזו נסיעה של משהו כמו עשר דקות אליי, ולא הבנתי למה הוא לא הוריד אותי קודם, זה היה יותר קצר בשבילו.
״איך היה לך בצילומים?״ הוא שאל בזמן שהכנסתי את האוזניות לתיק שלי, ״טוב״ אמרתי ביובש, והוא גיחך.
הסתכלתי עליו מחייך לעצמו, ושיחקתי עם האצבעות שלי, כשזה הפסיק להסיח את דעתי, עברתי לשחק בקצוות שיער סוררת, שהחליטה לצאת מהצמה שעשו לי.
״ככה איפרו אותך?״ הוא שאל, והינהנתי. האמת היא, שאין לי שום עניין לדבר איתו, הוא עבריין, ולא לרמה שלי.
שום דבר טוב לא יכול לצאת ממישהו כמוהו, ואני לא רוצה סוג כזה של אנשים בחיים שלי.
״הם ראו אותך בלי איפור בכלל? את הרבה יותר יפה בלי איפור״ הוא הוסיף ברצינות, והסתכלתי עליו המומה.
סומק עלה ללחיים שלי, וחייכתי אליו, ״תודה״ אמרתי בשקט, והוא עצר את האוטו.
״הגענו״ הוא אמר, ושוב הקול שלו היה צרוד, הורדתי את החגורה, ופתחתי את הדלת.
״תודה שלקחת אותי״ אמרתי בנימוס, ויצאתי מהאוטו, סגרתי את הדלת, והלכתי לכיוון המעבר חצייה, כדי לחצות לבניין שלי.
שמעתי את הנעילה של האוטו, ואביאור התייצב לידי.
״אני אלווה אותך״