חלומות גדולים

פרק 30.

״העולם הזה עולם תאגידי, כשמלכות בבל רוקמת עור וגידים, שכחנו איך לחנך ילדים, כולם דומים, דורות של זומבים ממשיכים לצמוח היום כולם רק מבינים בכוח. מכובדי העם, חיים על חשבון אחרים בעיני המושכים בחוטים אנחנו רק מספרים, חיילים, בני אדם אוטומטית נולדים.
אני אדם חופשי לא משרת ולא אדון.
אותה שגרה בעמורה וסדום.״ - נצ׳י נצ׳

״כואב לך עדיין?״ שאלתי את יוסי, וכיביתי את הסיגריה שלי במאפרה.
״פחות,״ הוא אמר ונאנח.
״אני יזיין אותו״ הוא הוסיף, וגילגלתי עיניים.
״אתה לא תעשה כלום״ קבעתי.
״אתה רציני? אם אני לא נכנס בו עכשיו בכל הכוח, כולם יחשבו שאני כוסית״ הוא אמר בכעס.
״אתה חושב שאתה כוסית?״ שאלתי באדישות את יוסי, והוא הסתכל עלי מבולבל, כשהוא מניד בראשו לשלילה.
״אז מה אכפת לך מה חושבים? אה?״ שאלתי בכעס ונעמדתי, והוא נעמד אחריי. ״תפסיק להיות מפגר, ופחדן, אנשים תמיד ידברו זה לא כזה משנה, מה שמשנה זה אם יש לך כבוד לעצמך״ אמרתי, וטפחתי על הכתף שלו, כשאני הולך למטבח, והוא בא אחריי.
״מה זה קשור לכבוד?״ הוא שאל כמו ילד מפגר.
״תן לי לשאול אותך משהו, אתה חושב שאני הייתי מגיע למצב כזה, שכוסית כמו טימור דוקר אותי?״ שאלתי ונעצרתי, הסתובבתי כדי להסתכל עליו, והוא הניד בראשו לשלילה.
״אתה רוצה להיות המספר אחד שלי? זה שיום אחד ייקח את המקום שלי?״ שאלתי, והוא הינהן.
״אז תיקח לך זמן להחלים, תתאפס ורק אז תלך ותמצא תבן זונה, תן לי להסביר לך משהו, אף פעם אתה לא נוקם במישהו כשאתה כועס, נקמה צריכה לבוא כשאתה רגוע, כשאתה מאופס״ הסברתי, והוא הינהן.
הוצאתי לעצמי בקבוק בירה מהמקרר, והסתובבתי בחזרה ליוסי, שישב על השולחן במטבח ותפס את הבטן שלו בכאב.
״אני מקווה שאתה מבין דבר אחד״ מילמלתי והוא הסתכל עלי במבט שואל, ״שבינך לבין בר, לא יקרה כלום, לעולם״ קבעתי בחצי חיוך.
״אל תביא אותי למצב שאני צריך לפגוע בך, אתה אח שלי״ אמרתי בחיוך, ולקחתי עוד שלוק מהבירה.

-נקודת מבט בר-

״בוקר טוב לפרינססה״ ארמונד צעק ברחבי הבית וטרק אחריו את הדלת, גילגלתי עיניים ואספתי את השיער בעייפות, הלכתי לישון אתמול מאוחר, ולא למדנו היום משהו חשוב, אז נשארתי בבית.
״רוצה לשתות משהו?״ שאלתי את ארמונד, שביקש מיץ תפוזים, והתיישב על אחד מהכיסאות במטבח.
״זה שלושה ימים, יוון, שמש, חוף, בגד ים, והשיא זה שזה חתיכת סכום יחסית לזה שאת מתחילה״ ארמונד הסביר, ומזגתי לו מיץ תפוזים לכוס.
״רוצה משהו לאכול?״ שאלתי, והוא הניד בראשו. ״שבי״ הוא ציווה, וגילגלתי עיניים כשאני מתיישבת.
״מה את אומרת?״ הוא שאל בציפייה.
״מתי הנסיעה?״ שאלתי בחשש, והוא נאנח בחיוך.
״בגלל שזה ברגע האחרון, הצילומים מחר, יש להם עוד שני בנות שיכולות לדגמן בטוח, אבל הם נדלקו עלייך, הם רוצים אותך ומוכנים לוותר עליהן״ הוא אמר בקול הסמכותי שלו, ודחה שיחה נכנסת.
״זה אומר שמחר בבוקר, אנחנו עולים על טיסה, מה את אומרת?״ הוא הוסיף בשאלה, ונאנחתי בייאוש.
״ואם אמא שלי לא תסכים?״ שאלתי.
״אמא שלך תסכים, תשאירי אותה לי״ הוא הבטיח,  ושיחקתי עם הכפית, לא הצלחתי לאכול את הקרונפלקס שלי, בזמן האחרון אין לי חשק בכלל לאכול, וכשאני מנסה לאכול בכוח, אני פשוט מקיאה הכל.
כנראה שזה וירוס של כמה ימים, האמת שלא ממש רציתי פשוט לנסוע ולעזוב פה הכל, אבל מצד שני לא רציתי להפסיד כזאת הזדמנות, זו יכולה להיות ההזדמנות היחידה שלי אי פעם להופיע בפרסומת בין לאומית, אני לא יכולה לסרב רק בגלל שאני לא מצליחה לישון מחוץ לבית.
הגיע הזמן להתבגר. ״אם אמא שלי תסכים, אז ניסע״ אמרתי בחשש, וארמונד חייך בשמחה, ונישק את הראש שלי.
״אני שמח לשמוע, יקירתי, תתחילי לארגן את המזוודה שלך״ הוא הוסיף ונעמד, ״מה אתה הולך?״ שאלתי בעצב, והוא הינהן.
״אבל לא שתית את המיץ שלך,״ מילמלתי והוא צחק, ״אל תדאגי, יש הרבה מיץ ביוון, שם אני אשתה כמה שרק תרצי, עכשיו אני צריך לסגור עסקאות״  הוא אמר בחיוך, וגילגלתי עיניים.

ארזתי את הבגדים שהייתי צריכה, או יותר נכון ששיערתי שאני אצטרך, בחיים לא הייתי ביוון, אין לי מושג איך כל הקטע של המזג אוויר הולך שם, כנראה שחם ביום ורק בלילה, אז ארזתי גם וגם.
הוצאתי ג׳ינס גבוה ושחור, וחולצת טריקו לבנה, והוויאנס, וקיפלתי והנחתי בצד, שאני אלבש את זה לטיסה.
לקחתי את הפלאפון מהשידה, ונכנסתי לוואצפ.
״רוצה לשמוע משהו מגניב?״ שלחתי את ההודעה לאביאור, והתנתקתי.
כמו שהספקתי להבין את הטיפוס הזה, הוא לא קם לפני 1 או 2 בצהריים, ככה שיש זמן עד שהוא יענה לי, השעה רק 12.
בנתיים נכנסתי להתקלח, ולאחר מכן הכנתי לעצמי ארוחת בוקר מפנקת במיוחד, אכלתי ממנה קצת, ואת השאר זרקתי.
התמלאתי בקלות, ולא יכולתי לראות את האוכל מול העיניים שלי משום שעשה לי בחילה נוראית.

״כן״, אביאור שלח בחזרה.
״אני נוסעת ליוון לשלושה ימים,״
״מתי?״
״מחר כנראה, זה קצת ברגע האחרון, אבל זה צילומים לאיזשהואי חברה של בגדי ים״
״וואלה? תהני״ הוא שלח בחזרה והתנתק. אני לא יודעת איך להסביר את זה, אבל אפילו דרך ההודעות בוואצפ יכולתי להרגיש את הקרירות והאדישות שלו.

-נקודת מבט אביאור-

״מה עובר עלייך?״ יוסי שאל, כשהגברתי את קצב האיגרוף שלי בשק איגרוף.
״כלום״ מילמלתי בכעס, והמשכתי להתארגף נגד השק, דמיינתי שם כל בחור שיראה את התמונות של בר בבגד ים.
השק איגרוף עף מהמתלה שלו, ויוסי קפץ בבהלה. מילמלתי כמה קללות, והרמתי אותו בחזרה.
התיישבתי ליד יוסי, ושתיתי מהבקבוק מים.
״אתה בטוח? אתה נראה עצבני?״ הוא אמר בחשש, ודפקתי לו מבט רצחני.
הוא התעלם ונאנח בכאב, כשהוא מסדר את התחבושת שלו על התפרים, הדלת של המקלט שלנו נפתחה וירוס נכנסה בחיוך.
״מה קורה?״ היא שאלה, והתיישבה ליד יוסי.
״לקחת חומר מטימור?״ שאלתי, והיא הינהנה כשהיא מושיטה לי את התיק גב הירוק שלה, ״כמה יש פה?״ שאלתי.
״ארבע קילו״ היא אמרה בחיוך גאה, ״מה אמרת לו שהוא נתן לך ככה חומר בלי לשלם?״ יוסי שאל בכעס, ואני די מבין אותו, היא כמו אחותו הקטנה, למרות שלי לא ממש היה אכפת, היא אישה בוגרת והיא בוחרת לעשות מה שהיא בוחרת לעשות, בעיה שלה.
״חירטטתי אותו שרבתי איתכם, וביקשתי ממנו חומר, חוץ מזה שהוא מאוהב בי קשות״ היא מילמלה בגאווה. והסתכלה עלי בחיוך.
״יופי לך. אבל הוא פשוט נתן לך ארבע קילו חומר?״ שאלתי בחשד.
״לא ממש, הוא נתן לי חצי קילו במתנה, ואת השאר הוא נתן לי כדי למכור בבית ספר, ולהתחלק איתו״ היא אמרה, וגיכחתי כשאני נשען על הספה.
״ומתי חשבת לספר לי את זה?״ שאלתי בכעס.
״עכשיו, עובדה שסיפרתי״ היא מילמלה בתמימות, שלא ממש קניתי, משהו פה מסריח.
״בסדר״ אמרתי, והמבט שלי לא ירד ממנה.

לבשתי בחזרה את החולצה הלבנה שלי, וקמתי מהספה.
״לאן זה?״ יוסי שאל, ולקחתי את הפלאפון והמפתחות של האוטו מהשולחן. ״טיול קצר, רצית נקמה לא?״ שאלתי בחיוך.