חלומות גדולים

פרק 39.

-נקודת מבט בר-

״בוקר טוב״ אמרתי בחצי חיוך לסבתא שלי, והתיישבתי מולה בשולחן אוכל.
״הייתי אומרת בוקר טוב, אבל כבר צהריים״ היא מילמלה בחיוך וסידרה את המשקפיים שלה.

״השעה רק אחת וחצי״ מילמלתי במרירות, ומזגתי לעצמי כוס תה.
״איך את מרגישה?״ היא שאלה,

וחתכה לי חתיכת עוגת תפוחים, שהיא מכינה תמיד בחורף, היא טוענת שזה הכי טעים עם הכוס תה והגשם.

״אני מרגישה בסדר, אני לא חולה או משהו״ מלמלתי.

״ברור שאת לא חולה חס וחלילה, רוצה לספר לי מה עובר עלייך?״ היא שאלה, ומשכתי בכתפיי בעייפות.

״אמא לא עדכנה אותך?״ שאלתי בגיחוך, והתחלתי לאכול מהעוגה שלי, שהייתה יותר טעימה ממה שזכרתי.

״התכוונתי מה עובר בראש היפה שלך, את עדיין עצובה?״ היא שאלה, והתעסקתי בכוס תה.

״אני לא חושבת שאני אפסיק להיות עצובה אי פעם, סבתא״ מלמלתי בדאגה, והעיניים שלי התמלאו בדמעות, שסירבתי לתת להן לצאת.

״אוי מתוקה שלי, את תהיי בסדר גמור״ היא קבעה, והתיישבה בכיסא לידי, כשהיא מלטפת את השיער שלי, וגורמת לי להירגע תחת המגע שלה.

לקחתי נשימה עמוקה, ונרגעתי.

״תודה שאת נותנת לי להיות פה, סבתא״ אמרתי בחיוך, והיא חייכה בחזרה.

״כיף לי שאת פה ילדה שלי, אומנם לא בנסיבות האלה, אבל אני שמחה שאת פה, זה עושה לי טוב״ היא אמרה והחזירה לי חיוך, היא נישקה את המצח שלי, וקמה ממקומה.

״אני עולה לנוח קצת, ואחרי זה נלך ביחד לטייל״ היא הבטיחה והנהנתי בחיוך.

אחרי שלקחתי את כל הכדורים האלה, ידעתי שאני עושה משהו טיפשי ולא הצלחתי להירדם, אז הקאתי אחרי משהו כמו 3 דקות, וארזתי מזוודה, ונסעתי לסבתא שלי.

אבל לצערי סבתא שלי הלשינה לאמא שלי שאני פה לתקופה קצרה, ולאמא שלי לא היו יותר מדי ברירות, חוץ מלהסכים.

כואב לי שאני חושבת על אביאור, הוא בטח בא באותו ערב ולא הבין מה קרה, אבל הרעיון לברוח איתו, הזוי, למרות שאני העלתי אותו.
הוא אח שלי, ואם הוא לא יתרחק ממני, אז אני אתרחק ממנו.

לסבתא שלי קוראים אנט, וזו סבתא שלי מצד האמא.
היא גרה בכניסה לצפת, זה מין יישוב שקט ומרוחק מכל שאר העולם, בעוד משהו כמו שבועיים- שלוש שהחורף ייכנס ממש, ירד פה שלג.

עם כל מה שקורה עכשיו, אני לא פורשת מהלימודים או משהו.
אני משלימה את כל מה שלומדים בכיתה, אבל בבית, וסבתא שלי תעזור לי בזה, היא הייתה מנהלת בית ספר במשך 15 שנה.