חלומות גדולים

פרק 9.

״עברת מחיפה?״ הוא שאל, כשהגענו לדלת של הבניין שלי, הינהנתי.
״איך בחיפה?״ הוא התעניין פעם נוספת, וחייכתי אליו. ״לא כמו פה״ אמרתי בחיוך, והוא נשען על הקיר, בזמן שחיפשתי את המפתח לדלת של הבניין.
הוא הדליק סיגרייה, והסתכל עלי בזמן שחפרתי בתיק, מנסה למצוא את המפתח.
״הכל בסדר?״ שאלתי, והוא הינהן. ״כן, למה?״ הוא שאל, ולקח עוד שאכטה מהסיגרייה שלו, שנראתה מגעילה.
״כי אתה מסתכל עלי״ מילמלתי, והוצאתי את המפתח, שנכנס בחור קטן שהיה בתיק. ״וזה מלחיץ״ הוספתי בשקט, והוא גיחך.
״אני בן אדם כזה״ הוא אמר, והרמתי את הראש כדי להסתכל עליו, הרמתי גבה בבילבול והוא צחק, ״בן אדם מלחיץ״ הוא הוסיף, וחייך לעצמו.
צחקתי, ופתחתי את הדלת, ״תודה שליווית אותי״ אמרתי בנימוס, ובאתי להיכנס, כשהוא תפס את הזרוע שלי, ומשך אותי חזרה לעמוד מולו.
הסתכלתי עליו עצבנית, הוא חוצפן.
״אני במקומך לא הייתי מתיידד עם ירוס וכל החברות שלה״ הוא אמר, והוציא את הסיגרייה מהפה, וזרק אותה על הריצפה.
״ולמה לא?״ שאלתי, והיד שלו עדיין תפסה את הזרוע שלי, הוא הסתכל עליי באדישות, כאילו כלום לא מעניין אותו. אני נשבעת, גם אם יפול פה טיל, הוא לא ישנה מבט.
״כי אני מכיר אותן, תמצאי לך חברות חדשות״ הוא ענה, והמבטים שלנו הצטלבו.
בלעתי את הרוק שלי, והוא החזיר קצוות שיער למאחורי האוזן שלי, והעביר את כף היד שלו על הלחי שלי.
זזתי ממנו עד כמה שיכולתי, כי כבר התחלתי להרגיש לא בנוח.
״אני ייקח לצומת ליבי את מה שאמרת״, אמרתי בזילזול, והוא העביר את היד בשיער, והסתכל עליי משועשע.
״אני אומר את זה לטובתך״ הוא אמר בחיוך מזלזל, ובדק משהו בפלאפון שלו.
״לטובתי?״ שאלתי בציניות, והוא עזב את הפלאפון, והסתכל עלי,
״מה לי ולך? למה שתרצה בטובתי?״ הוספתי בשאלה.
״את יודעת מה? זדייני״ הוא אמר עצבני, והלך, הסתכלתי עליו מופתעת, בזמן שהוא בעט בשער של הכניסה וכמעט העיף אותו מהמקום.
יש לו בעיות זעם חמורות ביותר. הוא חולה נפש, רגע אחד הוא רגוע, ואחרי זה על הסף עצבים שלו.
נכנסתי הביתה בשקט, והלכתי ישירות לחדר שלי. החלפתי לפיג׳מה, והתחלתי להוריד את הכמויות המוגזמות של האיפור ששמו לי.
פיזרתי את הצמה, וסירקתי את השיער שלי, מרחתי קרם פנים, ויצאתי למטבח לקחת כוס מים.
״בר״, שמעתי את הקול של אמא שלי כשפתחתי את המקרר, הוצאתי בקבוק מים מינרליים, וסגרתי את המקרר, כשאני מסתובבת לאמא שלי, ״אוסי״ אמרתי את שמה, ומזגתי מים, לכוס זכוכית שקופה.
״הקדמת״ היא אמרה בציניות, וצחקתי.
״אני יודעת שאיחרתי אמא, אני מצטערת, זה לא יקרה שוב״ אמרתי בביטחון, והסתובבתי אלייה, היא הסתכלה עלי במבט העצבני שלה, שידעתי שהוא לא באמת עצבני, כי אמא שלי לא מסוגלת לכעוס.
״תהיי בטוחה שזה לא יקרה שוב״ היא אמרה בזילזול, ונשענתי על השיש של המטבח, באותה צורה שאביאור נשען על הקיר של הבניין.

״בוקר טוב״ איתי אמר, כשהוא נכנס לכיתה. הוא התיישב בשולחן שלו, שהיה אחד מלפניי. ״בוקר אור״ עניתי בחיוך, והוא הסתובב עם הכיסא שלו.
״חשבתי שהשיעור כבר התחיל״ הוא אמר בעייפות וצחק, חייכתי אליו, וסגרתי את המחברת שלי.
״המורה נכנסה, ראתה שרק אני בכיתה, אמרה שהשיעור מבוטל ושהיא צריכה לטפל בהגעות״, הסברתי בחצי חיוך, והוא הינהן בהבנה.
״אז למה את עדיין פה?״ הוא שאל, ונאנחתי.
״אין לי ממש חברות לשבת איתן בהפסקה או כשאין שיעור״ עניתי, והוא הסתכל עלי מבולבל, ״וירוס?״ הוא שאל, ונאנחתי.
״ירוס, ירוס חברה שלי כשהיא צריכה משהו, לפחות ככה זה מרגיש״, הסברתי.
״מה זאת אומרת?״ הוא שאל, ומיקד את מלוא צומת הלב שלו בשיחה שלנו, מה שגרם לי לחייך.
איתי הוא מסוג האנשים שנותנים לך תחושה טובה, של הקשבה וצומת לב, ונעים להיות בחברתם.
״זה סתם, נו, זה מרגיש כאילו איתי היא מישהי אחת, ואז ליד אנשים אחרים היא מישהי אחרת״ ניסיתי להסביר, והתחלתי להתבלבל במילים של עצמי.
״וזה מפריע לך, מאוד?״ הוא שאל, והינהנתי.
״למה שלא תדברי איתה?״ הוא הוסיף, ונאנחתי. ״אנחנו מכירות כמעט שבוע בסך הכל״ אמרתי, ״היא לא חייבת לי כלום״ הוספתי בחצי חיוך, והוא נאנח.
״תאמיני לי, בנות זה גזע קשה״ הוא אמר וצחקתי. ״גזע? באמת?״ שאלתי, וניסיתי להפסיק לצחוק.
הוא צחק, ונאנח כשהוא מסתכל עלי, ״קשה להגדיר אותכן״ הוא מילמל, וגירד את העורף שלו.
חייכתי אליו, ״אז מה שלום חבר שלך?״ הוא שאל, והסתכלתי עליו מבולבלת.
״חבר?״ שאלתי, והוא צחק. ״מצטער, זה היה סתם כדי לבדוק אם יש לך חבר או לא״ הוא מילמל במבוכה, וצחקתי.
״אתה מתחיל איתי?״ שאלתי בין הציחקוקים שלי. ״נגיד וכן״ הוא אמר, וחייך, ״את מעוניינת?״ הוא שאל בחיוך, והפסקתי לצחוק.
האמת היא ששמחתי שזה קורה, שהוא מתחיל איתי. מצד שני, אני לא רוצה להרוס את ההתחלה הזאת של הידידות, למרות שאני מוצאת את עצמי מאוד נמשכת לאיתי, הוא מצחיק, חכם, משקיען, ובעיקר-הוא ילד טוב.
״תלוי, עד כמה טוב המשפט פתיחה שלך יהיה״ אמרתי בחיוך, ובעצם דירבנתי אותו להמשיך להתחיל איתי. אני חושבת שמגיעה לאיתי הזדמנות, הוא כל כך מקסים וחמוד, ואם אני יסרב, זה יהרוס גם ככה את הסוג של הידידיות שיצרתי פה, אז עדיף כבר להסכים.
״יש לי כמה טובים״ הוא מילמל, והסתכלתי עליו בציפייה, כשהחיוך לא נעלם מהפנים שלי.
״תגידי״ הוא אמר, וצחקתי.
״כן?״ עניתי, ושיתפתי איתו פעולה.
״קוראים לך במקרה גוגל? כי יש בך את כל מה שאני מחפש״ הוא אמר בחיוך גאוותני ומרוצה מעצמו, ופרצתי בצחוק.
״זה הכי טוב שלך?״ שאלתי, ואספתי את השיער שלי, הוא הסתכל עלי מרוצה ופרץ בצחוק גם.
״יש לך חיוך יפה״ הוא אמר לאחר שנייה, והסתכלתי עליו מובכת.
״תודה״ מלמלתי, ושמעתי אותו צוחק, הרמתי את הראש כדי להסתכל עליו, והוא חייך אלי.
״מה את עושה מחר בערב?״ הוא שאל, וחייכתי.
״יוצאת איתך?״ שאלתי, והוא חייך אלי. ״אם את מתעקשת״ הוא מילמל, וצחקתי שוב.
ואו, צחקתי בחצי שעה- עשרים דקות האחרונות, יותר ממה שצחקתי כל החודש הזה.
הוא השפעה טובה. זה סוג האנשים שאני צריכה בחיים שלי.
״לאן נצא?״ שאלתי, והוא הניד בראשו.
״את בוחרת,״ הוא אמר בחיוך, ״זה בסדר, אני בטוחה שתמצא מקום ששנינו נאהב״ אמרתי בביטחון, והוא חייך אלי.
״סרט?״ הוא שאל בשקט, והינהתי בהתלהבות. מלא זמן עבר מהפעם האחרונה שראיתי סרט, בעצם, הרבה זמן עבר מאז הפעם האחרונה שיצאתי עם מישהו, המחשבות שלי נדדו לתבל, ואז חזרו לאיתי.
באיזשהו מקום הם דומים, לא באופי אלא בחיצוניות, תבל גם מגרד בעורף שלו כשהוא נבוך, כמו איתי.
לשניהם יש אותו טעם בבגדים, ושניהם מעצבים את השיער באותה הדרך, וההומור שלהם.
איפשהו רציתי להתחרט, כי באמת לא רציתי ליפול שוב על עוד אחד כמו תבל, אבל הכרחתי את עצמי להבין שהם שונים אחד מהשני, וזה לא יהיה אותו הדבר.
״את מתחרטת שהסכמת״ הוא קבע בחשש, כנראה מהבעת הפנים שלי.
״לא, לא, לא״ מיהרתי להרגיע אותו, וחייכתי חצי חיוך.
״אני אשמח לבוא לסרט״ מילמלתי, והוא חייך אלי.

המשך היום עבר ברוגע, סיימנו שעה מוקדם יותר, ונורא שמחתי כי במלא כל היום הייתי לבד, איתי היה איתי בשעתיים הראשונות ואז חברים שלו באו והכריחו אותו ללכת, גם לא רציתי להגיד לו להישאר ולהיות נואשת.
ירוס לא הגיעה היום, וגם היא הייתה באה, אני לא בטוחה שהייתי יושבת איתה, לא ממש התייחסתי ברצינות למילים של אביאור.
קלטתי אותו כבר, הוא מסוג האנשים שאוהבים לשחק בראש של אנשים, הוא לא אחד כזה שאפשר לקחת ברצינות ולסמוך עליו.
הסיבה היחידה שלא הייתי יושבת איתה, זה משום שהיא השתנתנה ב180 מעלות כשאביאור התחיל לדבר איתה.
ולא הייתה לה בעיה בכלל לעשות את זה, למרות שאני שומעת, זה רק מראה כמה היא צבועה וגם כמו אביאור, אי אפשר לסמוך עלייה.