חלומות גדולים

פרק 57.

התעוררתי מהרעש של הטלוויזיה ונאנחתי בהקלה שהבנתי שזה רק חלום.
חלום שהרגיש כל כך מציאותי שבדקתי בפלאפון שלי אם אמא של אביאור באמת התקשרה.
הנחתי את הפלאפון בהקלה ונשמתי נשימה עמוקה.
ללא ספק הייתי לחוצה מהחזרה של אביאור, אבל לא ידעתי שעד כדי כך..
אני לא יודעת איך להסביר, אני מרגישה כאילו אני ואביאור עברנו המון ביחד לטוב ולרע, אבל חסר משהו בקשר שלנו.
חסר את הנעורים שלנו, אנחנו בכלל לא זוג צעיר וטיפוסי, אנחנו לא יוצאים ביחד למסיבות, לים, לסרטים לישיבות עם חברים.
ואני כן רוצה את זה, אני רוצה להרגיש בת שבע עשרה טיפוסית עם חבר ולהנות מזה.
ואני כן אצטרך לדבר איתו על זה כשהוא יגיע, אבל שיגיע כבר.
אני מתחרפנת מהגעגוע ומאהבה אליו.

-נקודת מבט אביאור-

פרקתי את המזוודה חזרה לארון שלי, חצי מהבגדים שהבאתי איתי בחזרה הם לבר, לא טרחתי לקנות לעצמי הרבה דברים.

את המתנות שהבאתי לה השארתי על המיטה שלי.

התיישבתי על הכיסא שלי והוצאתי את הפלאפון מהכיס של הג׳ינס, השעה שבע בבוקר.
לקחתי את המפתחות שהיו על השולחן מחשב וביניהם חיפשתי את המפתח לבית של בר.

לבשתי בחזרה את החולצה שלי, לקחתי את הסיגריות והמפתחות שלי וירדתי למטה.

יצאתי בשקט מהבית לחנייה, כדי לא להעיר את אמא שלי. ונסעתי לכיוון הבית של בר, כמה התגעגעתי לאוטו שלי, אין דברים כאלה.

הפלאפון שלי צילצל ועל המסך הופיעה התמונה של בר.

״יפה שלי, את עוד ערה?״ שאלתי.

״עשיתי שעון מעורר, עלית כבר על טיסה?״ היא שאלה בקול ישנוני וחייכתי לעצמי.

״אני אמור לעלות עוד כמה דקות, תחזרי לישון״ ביקשתי.

״טוב״ היא מילמלה. ״תשמור על עצמך חיים שלי״ היא הוסיפה וחייכתי.

״אוהב אותך״ אמרתי בחיוך וניתקתי את השיחה.

חיפשתי חנייה קרובה לבית של בר, והחניתי את האוטו שלי.

עליתי בשקט במדרגות של הבניין שלה, למקרה שהיא או אמא שלה ערות. פתחתי את הדלת בשקט ונעלתי אחריי.

הדלת של החדר של בר פתוחה, והאור היחידי מגיע מהטלוויזיה שדלוקה בסלון.

כיביתי את הטלויזיה ונכנסתי בשקט לחדר של בר.
היא שכבה במיטה חצי ישנה וחצי יושבת והפלאפון על הברכיים שלה.

הורדתי נעליים והנחתי את המפתחות והסיגריות על השידה שלה, התיישבתי לידה והסתכלתי מעט על הנסיכה שלי.