חלומות גדולים

פרק 4.

״אז לבוא או לא?״ שאלתי את ירוס, והתיישבתי לידה בספסל, היא חייכה וכיבתה את הסיגרייה שלה.
״אם את רוצה להשתלב, תבואי״ היא אמרה והינהנתי בהבנה, ״אבל״ היא הוסיפה, והסתכלתי עלייה מופתעת, אבל, זה תמיד מבשר רעות.
״יש מצב שמה ששרה אמרה נכון, פעם הם היו עושים את זה, בתקופה שהם היו רק ערסים מפגרים, היום הם עבריינים, הם ישר מרביצים הם לא מאיימים במסיבות״ היא אמרה, והסתכלתי עלייה בהרמת גבה, היא לא ממש חידשה לי כלום ושום דבר, ועדיין הצליחה להלחיץ אותי טיפה.
אני לא באה, מהסיבה הפשוטה שאני לא רוצה להשתלב פה, אני מעדיפה להיות חסרת חברים ובודדה לנצח, מאשר להכניס את עצמי למצבים כאלה.
אכלתי את הסנדוויץ׳ שלי, וירוס הסתכלה עלי וצחקה.
חייכתי אליה חיוך ביישני, והיא קרצה לי, ״לא רוצה להלחיץ״ היא מילמלה, והתקרבה אלי.
״אבל אביאור ויוסי לא מפסיקים להסתכל עלייך״ היא אמרה, והסתכלתי עלייה מופתעת. ״באמת?״ שאלתי בשקט, והיא הינהנה בחיוך.
״טוב, אני עולה לכיתה״ אמרתי, והחזרתי את הסנדוויץ׳ והמחברות לתיק במהירות, היא צחקה והושיבה אותי בחזרה.
״מה יש לך? את איתי אין לך מה לדאוג״ היא אמרה, והתיישבתי באנחת ייאוש.
״זה לא נעים לי״ אמרתי, והסתובבתי לכיוון שלהם, שניהם ישבו על ספסל, לבושים בלבן, יוסי חייך אלי, ועשה לי שלום עם היד, חייכתי ובחנתי את אביאור, הוא הסתכל עלי במבט אטום, והסיגרייה הייתה בפה שלו, ועוד אחת מאחורי האוזן, והוא סידר את הכיפה הלבנה, וסידר את השיער שלו.
״למה הוא שם כיפה? הוא מאמין בכלל באלוהים?״ שאלתי את ירוס, והיא הנידה בראשה וצחקה.
״יש לו ימים, עזבי״ היא מילמלה, ויוסי נעמד מולנו, וחייך.
חייכנו בחזרה, והוא התיישב. ״באת להציק?״ ירוס שאלה בחוצפה, וצחקתי בשקט, הוא חייך בציניות והתעלם ממנה.
״באתי אלייך״ הוא אמר והסתכל עלי, הרמתי גבה, וחיכיתי שידבר.
״את באה היום?״ הוא שאל, וירוס הסתכלה עלי במבט שואל,
״לא סגורה על זה עדיין, יש מצב״ אמרתי, והוא הינהן בהבנה, ״יש לי שאלה״ הוא אמר, ואביאור, ושרה התיישבו ליד יוסי, וירוס הסתכלה עלייה בגועל, הנשימה שלי הפכה לכבדה, ואי אפשר היה להתעלם מהריח הטוב והגברי שאביאור הביא איתו. הסתכלתי על הידיים שלו, שהיו מלאות בחתכים ממכות, וצלקות, אשכרה ידיים של רוצח.
״מה השאלה?״ שאלתי בשקט, וירוס נתנה לי בעיטה קטנה ברגל, והסתכלתי עלייה, והיא רק חייכה.
״איזה שאלה?״ שרה התערבה, וירוס גילגלה עיניים.
״אולי תרשמי לי את המספר שלך, ככה אני אתקשר אלייך ויסביר לך איפה הבית שלי, אם תחליטי לבוא״ הוא אמר, והסתכלתי על ירוס בשאלה, שתעזור לי.
״זה בסדר, אם היא באה, היא באה איתי״ ירוס אמרה בחיוך, וחייכתי אלייה בהוקרת תודה.
״ואם סתם בא לי לדבר איתך?״ הוא שאל, והסתכל עלי. ״איזה חמוד״ שרה מילמלה, ואביאור הסתכל עלייה בזילזול, לא נראה לי שהוא מעריך אותה, הם זוג בכלל?
״יש לנו זוג חדש בבית ספר?״ שרה הוסיפה בהתלהבות, והנדתי בראשי לשלילה. ״לא, אין שום זוג חדש״ ירוס ענתה במקומי, ולקחתי נשימה עמוקה, ואי היא קרציה רצינית השרה הזאת.
חייכתי ליוסי חיוך מתנצל, והוצאתי את הפלאפון מהתיק, כדי לבדוק מתי צילצול.
אביאור הרים את הספר שאני קוראת, ובחן אותו.
״אחלה ספר״ הוא אמר, והחזיר לי אותו. ״קראת אותו?״ שאלתי מופתעת, והוא לא ענה.
״עכשיו, בן עשרים ושש ולו הליכות עצורות או מהורהרות, התעורר בו רצון להיות סוף-כל-סוף לבדו ובלי אחרים ולהתחיל לבדוק מה יש; כי לפעמים תקפה אותו ההרגשה שחייו עוברים בתוך חדר סגור מלא דיבורים ועשן ובו מתנהל בלי הרף איזה ויכוח יגע בנושא משונה וברעש גדול. והוא לא ידע מה הדבר ולא רצה להתערב אלא לקום ולצאת וללכת למקום שבו אולי מחכים לו אך לא יחכו בלי סוף ואם יאחר יאחר.״ הוא אמר וציטט באופן מושלם וחסר טעויות פיסקה מהספר של עמוס עוז,מנוחה נכונה, הספר שאני קוראת.
כולם הסתכלו עלי מופתעים, והוא בחן את התגובה שלי.
״יונתן שתק. הוא לא אהב מלים ולא בטח בהן. בלבו ידע תמיד כי רוב האנשים זקוקים ליותר אהבה מכפי שהם יכולים להשיג, ומכך נובעות כל מיני השתדלויות משונות ואף מגוחכות לקשור קשרים ולהתקרב אל אנשים זרים בעזרת מלים רבות. כמו כלבלב עזוב, חשב יונתן, כלבלב רטוב שמכשכש לא רק בזנבו אלא בכל המחצית האחורית של גופו כדי לשאת חן בעיניך ולקבל ממך לטיפה.״ ציטטתי בחזרה, והוא חייך חצי חיוך, מושלם.
האמת שהופתעתי לטובה, לא דמיינתי אי פעם שאני והוא נקרא את אותו הספר.
״פשש אביאור״ ירוס אמרה, ויוסי צחק, בזמן שהוא היה עסוק בלהסתכל עלי ואני עליו.
״מאמי נלך?״ שרה שאלה, והוא התעלם ממנה במופגן, הצילצול נשמע בכל רחבי החצר, ואספתי בחזרה את הדברים שלי, והכנסתי לתיק.
ירוס ליוותה אותי בחזרה לכיתה, וחפרה כל הדרך שהיא מופתעת שאביאור, ואני מצטטת, ״העילג עם בעיות קשב וריכוז, שסובל מבעיות עצבים חמורות ביותר, אשכרה קרא ספר״ .
ואז היא סיפרה לי שבכיתה ח׳ הוא הצמיד למורה שלו ללשון, אולר לגרון ואמר לה, שתכתיב לאט יותר.