Unstoppable - בלתי ניתן לעצירה

Unstoppable - פרק 3

"הכאב הוא זמני, הכניעה היא נצחית." - ליאם ארמסטרונג.
*

- מסיבת סוף שנת הלימודים -

"איך שהיא רוקדת בלילות, בלילותת!!" שרתי בחוזקה לצלילי שירי אייל גולן והזזתי את גופי. אנאל רקדה שכוס וודקה רדבול בידה יחד עם קש כתום. אני מהבנות שעוברות חלקית על החוקים, היא מהבנות שבהחלט עוברת על החוקים.

אני נכנסת למועדונים למרות שאני 3 שנים מהגיל המותר להיכנס לשם, אבל אני לעומת אנאל או ארד למשל, לא נוגעת באלכוהול.

המוזיקה הייתה רועשת וכל התלמידים רקדו צמוד אחד לשני. ארד בלע שפתיים של תלמידה ממגמת המוזיקה שבה אני לומדת, זאת אומרת, למדתי. אני ואנאל ציחקקנו שהיא עצרה בכל רגע את הנשיקה ודיברה איתו על היצירה המופלאה של מוצרט והוא הנהן שיכור, מבלי אפילו להקשיב לדברייה.

הכרתי פתאום מלא ילדים חדשים, שלא יצא לי להכיר קודם. זה היה נפלא.
המשכתי לשיר ולרקוד לצלילי המוזיקה והזזתי את גופי לפי הקצב.

"אהבה שרפת באש, את צריכה להתביישש!!" צרחתי את המשפט האחרון של הפזמון והתחלתי לקפוץ במקום כמו מטורפת לצלילי הטראנסים.

לקחתי ילדים שאני בכלל לא מכירה שישבו בצד והיו שקטים והתחלתי לרקוד איתם שירגישו יותר טוב. הם צחקו וחייכו אליי וזה עשה לי טוב על הלב. אף פעם לא אהבתי שיושבים בצד, אהבתי שכולם עם כולם.

הזזתי את השיער שלי במעגלים, ופרעתי אותו. הוא היה נראה זוועה, אני בטוחה גם שהאיפור שלי נמרח, כי זיעה קרה עטפה את המצח שלי. לא היה אכפת לי.

במסיבות אני נהיית משוגעת, חיה.
ומשום מה, אני חולה על זה.

ארד עזב את התלמידה החפרנית שדלוקה על מוצרט ולא הבינה שהוא כבר לא איתנו יותר והצטרף אליי ולאנאל. התחיל השיר שכמעט כל ילדי המסיבה הכירו וכולם עמדו בשורה, רוקדים בשכרון חושים את תנועות הריקוד. צחקקתי בקול ואני ואנאל התחלנו לרקוד.

לאחר מכן, קפצתי וכאבו לי הרגליים, ואת האמת שזה בכלל לא עניין אותי, הייתי במין אופוריה כזו שלא ניתנת להסבר. אהבתי את זה.

להנות.

להשתחרר.

אבא שלי לא הבין אותי. הוא לא הבין שזה משחרר, שזה כיף, אפילו לא לשתות. לרקוד ולשיר, ולהנות.. זה כל מה שאני צריכה. לא יותר מזה ולא פחות מזה.

"לכי לנוח, הקול שלך כבר כמעט הלך." ארד צעק לי באוזן, עקב המוזיקה החזקה שהשמיעה את צלילי הבומים הגדולים. הנהנתי אליו והלכתי לסוף החצר וראיתי שחוץ מאלכוהול, כל המשקאות הקרים נגמרו.