Unstoppable - בלתי ניתן לעצירה

Unstoppable - פרק 7

"תחילתו של הכעס בשיגעון וסופו בהבעת חרטה." - פיתגורס.
*

שאר השבוע הראשון של בית ספר, עבר לי די חלק. המבטים של התלמידים בכיתת המוזיקה שבה אני לומדת, פחתו ופחתו. ואת האמת, שהעדפתי להיות בלתי- נראית, מאשר להיות הבולטת שכולם מדברים עלייה.

ארד הסביר לי שבפעם הבאה שמישהו צוחק עליי, אני צריכה לפתוח את הפה שלי ולא לפחד להגיד את מה שאני חושבת. זה קל להגיד, אולם קשה לעשות בתור נערה חסרת ביטחון.

"המבחן הראשון שלכם יתקיים בעוד 3 ימים מהיום והוא יהיה על כל החומר שלמדתם בכיתה ט'." המורה ללשון אורית, הודיעה לנו על המבחן הקרוב. קולות של רטינה נשמעו בחלל הכיתה ואני הרמתי מיד את האצבע שלי.

"כן, שילב." אורית נתנה לי את זכות הדיבור. אורית הייתה מורה צעירה בסך הכל, כמו רוב המורים בבית ספרנו. בת 29, אך היא הייתה נראית כמו תלמידה בת גילנו. אני כמעט בטוחה שראיתי תלמיד מי"ב מתחיל איתה.

"המורה, זה בכלל הגיוני להודיע בזמן כל כך קצר לפני המבחן?" שאלתי אותה, שאני מתיישרת על הכיסא שלי. היא התיישבה על השולחן. הילד שישב בסמוך לידי, פלג, המשיך להביט בי עם המבטים החודרים שלו מתחילת השנה.

הוא לא היה יושב ישר, לכיוון הלוח. מכיוון שהוא היה בצד הקיר, הוא נשען עליו וגופו הופנה אליי. אני אצטרך לסבול את המבטים הבוחנים שלי עד סוף השנה כנראה.

"כן, אני מתנצלת, באמת שניסיתי לדחות, אבל זה בלתי אפשרי. גם בשלושה ימים תצליחו ללמוד, זה באמת יהיה מבחן קל." אורית התנצלה בפנינו וניסתה להרים לנו במעט את המצב רוח. חייכתי אלייה והנהנתי אלייה כתודה שהשיבה לשאלתי.

"מה את באה לחרטט אותנו עכשיו? אני אתלונן עליך, מה זה החוצפה הזאת להודיע שלושה ימים לפני הבחי?"- ילד התפרץ בזעם.
"נבו, אני מבקשת להרגיע את הטונים מיד." אורית הרימה את קולה וקטעה את הצעקות של נבו, הילד המופרע של הכיתה. הוא שתק בכעס.

הוא היה שטני, בעל עיניים חומות והוא פשוט תיעב כל אחד מהמורים שנכנסו לכיתה, חוץ מהמחנכת שלנו רונית. לא היה לו בושה לדבר איך שבא לו למורים ולפעמים, נדהמתי מרמת החוצפה שלו.

"אני מבינה שאתם עצבנים, אבל זו לא סיבה להת"- אורית החלה להסביר ושוב נקטעה על ידו.
"בטח שזו סיבה! מה את חושבת שאנחנו גאונים? שאנחנו יכולים בשלושה ימים ללמוד חומר של כל השנה שעברה? על מי את באה לעבוד?" נבו קם ממקומו, צועק על אורית ומדבר עם היד שלו באשמה ובערסיות.

עיניי נפערו, מעט המומה מההתנהגות הזו. אף פעם לא הצלחתי להבין את הילדים המופרעים של הכיתה, איך אתם מצפים להצליח ככה בלימודים עם הדיבור וההתנהגות הזה?

"נבו, צא מהכיתה עכשיו!" אורית פקדה עליו בצעקה והצביעה על הדלת של הכיתה. כל המבטים הסתובבו לכיוון נבו, שמסתבר אותו הילד שישב בסוף הכיתה לבד ולעג על השם שלי ביום הראשון ללימודים.