Unstoppable - בלתי ניתן לעצירה

Unstoppable - פרק 63

"אני עזבתי באהבה, בצחוק ובאמת ובכל פעם שאמת, צחוק ואהבה נשמעים, אני שם ברוחי." - ביל היקס.

*

שב ילדי שב,
אל תלך עכשיו, תן לי לנשום אותך עוד רגע,
עוד קצת.

שב ילדי שב,
כי עכשיו נחמד,
יש שקט ואני איתך לבד.
וכשתלך תזכור תמיד לשמור על עצמך,
מאנשים קשים אשר עומדים במסלולך.

אל תפחד מעל ראשך יש מלאכים ואתה תמיד תהיה,
גיבור של אמא.

אתה תמיד תהיה לי מלך העולם.
תמיד עם החיוך הכי מושלם כמו בתמונות, בזכרונות, לכל מקום שלא תלך תהיה של אמא.

אמא.

הסתכלתי על השלט שהתקשתי לעכל אותו.

בצער רב וביגון קודר, אנחנו מודיעים על פטירתה של אמנו, אחותנו, סבתנו, אילנה אלימלך.

את השאר כבר לא יכולתי לקרוא ועיניי הושפלו מטה.

עמדתי מחוץ לבניין של אמא של אביאור. זכרתי היכן הוא נמצא עוד מהפעם שאני ואביאור לקחנו אוטובוס אלייה בגלל שהיא הלחיצה אותו. הסיפור המוכר עם הפנצ'ר.

עליתי במדרגות במהירות, כאשר אני מדלגת על חלקן בשביל להגיע הכי מהר לדירתה. עמדתי מול הדירה בקומה החמישית.

כאן גרים בכיף, משפחת אלימלך.
תמיד לא הבנתי איך אמא שלו משאירה את השם משפחה של שלומי הגרוש שלה, גם אחרי כל הסבל שהוא העביר אותה. אביאור סיפר לי שאור גרה עם אילנה ואילנה רצתה שהשם משפחה על הדלת ישאר כי אלימלך שייך לאור.

תמיד היא הייתה מתחשבת.
הדמעות פשוט הציפו את עיניי וידי רעדה עוד לפני שאחזתי בידית הדלת. פתחתי את הדלת ונכנסתי אל תוך הבית.

צפיתי באביאור יושב על הספה הקטנה שהוא מרכין את ראשו כלפי מטה והיה נראה חושב. הוא היה לבוש כבר מוכן ליציאה איתי. הטוניקה הלבנה והצמודה שהבליטה את שריריו, הג'ינס האפור והקרוע והסניקרס הלבנות.

"אביאור," קראתי בשמו בשקט וסגרתי את הדלת. הוא הפנה את מבטו אליי והתקדמתי שעיניי מוצפות דמעות לחבק אותו. רכנתי אליו וחיבקתי אותו חזק.
"ברגע ששמעתי על זה, באתי הכי מהר שיכולתי." לחשתי בקול חנוק לאוזנו והוא חיבק אותי בחזרה.

התנתקתי מהחיבוק שלנו והתיישבתי ישיבת צפרדע על הרצפה שאני מביטה בו מלמטה.

"תודה שבאת." הוא הודה לי בקול צרוד ומבטו היה קשוח וקריר. נשכתי את שפתיי בכאב ולא יכולתי לדמיין אפילו מה אביאור מרגיש. אמא שלו, חצי מליבו, כל חייו, האישה שהייתה הדבר הכי חשוב עבורו, עזבה אותו אחרי שנים של מלחמה במחלה.